כדי שפגיעה נפשית תוכר כפגיעה בעבודה, די באירוע מיוחד בעבודה

העובדות
----------
פלונית (להלן: "העובדת") שימשה כאחות בבית חולים במשך 15 שנים. ביום הכיפורים של שנת 2009 שהתה העובדת בבית החולים 29 שעות, ואת רובן בילתה במחיצת חולות בשפעת החזירים, מחלה שבאותה עת לא היה לה מזור. כל אותן שעות העובדת עבדה בתנאי לחץ, וכן היתה בסכנת הידבקות במחלה. העובדת לקתה כתוצאה מכך בהפרעה נפשית, שהוגדרה כהפרעת חרדה משולבת בדיכאון. העובדת תבעה לקבוע, כי התסמונת הפוסט טראומטית ממנה היא סובלת נגרמה עקב פגיעה בעבודה.
לטענת המוסד לביטוח לאומי, אין עסקינן באירוע חריג, אלא בתוצאה של מתח נפשי המשתרע על פני פרק זמן ממושך. מחלת העובדת התפתחה על רקע מצבה התחלואתי הבסיסי, וקדמה לאירוע הנטען על ידה. העובדת עצמה קשרה את מצבה הנפשי לאירועים קודמים או לעבודה קשה מבחינה נפשית, וזאת בטופס התביעה שהגישה למוסד לביטוח לאומי וכן בהודעתה למוסד לביטוח לאומי.
פסק הדין
-----------
בפסיקה נקבע, כי יש להוכיח שהליקוי נוצר כתוצאה ממאמץ מיוחד, נפשי או גופני, מוגדר בזמן או במקום, שמקורו בעבודה. במקרים בהם דובר בפגיעה נפשית, גם אז יש צורך בקיומו של אירוע אשר גרם לפגיעה הנפשית. היינו, בתי הדין לעבודה לא ויתרו על דרישת ה"תאונה" כתנאי להכרה בפגיעה נפשית כפגיעה בעבודה. עם זאת, בעת שעסקינן בפגיעה נפשית, אין צורך בהוכחת אירוע חריג דווקא, ודי לעניין זה באירוע מיוחד בעבודה, השונה מפעולת יום יום רגילה.
מתח נפשי מתמשך אינו מבסס הכרה במצב נפשי כפגיעה בעבודה, ויש לבודד את האירוע החריג ולבחון את השפעתו.
בית הדין התרשם, כי העבודה המאומצת והלחוצה ביום הכיפורים ספציפית השפיעה על העובדת באורח קשה, והסבה לה פגיעה נפשית. העובדת יצאה מהמחלקה במוצאי יום הכיפורים, ובעת שהגיעה לחניון בו החנתה את מכוניתה חשה קושי לנשום, וכן פחד עצום ומשתק. העובדת לא חזרה לעבוד במחלקה, מאחר ולא היתה מסוגלת לכך. לאחר כחודשיים וחצי של טיפולים ניסתה העובדת לעבוד בחדר ניתוח גניקולוגי, אולם גם שם לא הצליחה לעבוד.
לאור כל האמור לעיל, קבע בית הדין, כי אירוע זה מהווה אירוע מיוחד ואף חריג ולכן קיבל בית הדין את התובענה.