'מיט טעמען'? במקום להתחפש, בייגל בייגל הולכים עם האמת
אל תוך מאפית בייגל בייגל בפולניה בשנת 1880, (עולם שחור לבן שרק שלט בייגל בייגל הוא צבעוני), מתפרץ אברך יהודי מתלהב ומתחיל דיאלוג ביידיש עם הוריו, בעלי המאפיה. "מאמע! פאפע!" קורא הנער "א יח חוב איינ ה קונץ!" ("יש לי רעיון"). הנער מציע להוריו ללכת על בייגלה דק דק בטעמים! (טעמען). עם פלפל חריף ('מיט פעפערס'), עם גבינה ('מיט צ'דאר') ועם תבלינים ('מיט תעבלינעס'). "עם תבלינים?" מזדעזע האבא, "הרי תבלינים זה אצל מרוקענרס", והאמא ההמומה מוסיפה ושואלת "טעם באוכל? הרי אנחנו פולנים?!".
ביום שבן גוריון יהיה ראש ממשלת ישראל, מצביע האב על פעוט עם תסרוקת של בן גוריון, אז נעשה בייגלה בטעמים, קובע האב. ונאנח, בייאוש, על בנו השוגה בחלומות שווא: "גוילם!".
הסרטון מוסר מסר ברור שאינו אלא חוליה נוספת בשרשרת פרסומות בייגל בייגל המדברות על דבקות חסרת פשרות במשימה הקדושה. בעבר, יצאה בייגל בייגל בסרטונים שהראו אב שקולע לבנותיו צמות בצורת בייגלה, מרוב שהוא שקוע ומסור לאפיית בייגלה. מאוחר יותר כולנו זוכרים את האגדות נוסח האחים גרים - כשכל הדמויות בנויות מבייגלה.
הפרסומת החדשה של בייגל בייגל - באומן בר ריבנאי
הפעם, כדי להשיק את הטעמים האקזוטיים, מזכיר לנו הקליפ שמוצאו של הבייגלה, הלא הוא הבייגלה, ממזרח אירופה, ובאותה נשימה, מזכיר לנו את תרומתה כבדת המשקל של העדה הפולנית לעולם הקולינאריה. הלא היא התפלות של המזון.
אם נחזור לאסטרטגיה של בייגל בייגל במערכה הניצחת בינו לבין בייגלה אסם, נגלה שיש מעט מאד מה להגיד על בייגלה. הקטגוריה מאתגרת כמעט כמו בלוקים לבנייה. בייגלה הוא החטיף הכי בסיסי, הכי ישן, הכי לא מרגש והכי יציקה שיש. הוא קיים בכל בית, בכל יום הולדת ובכל שתיית ראש השנה במשרד, והוא תמיד משווה נופח של פשטות יתר לאירוע, ומסמל אירוח לא מושקע.
ודווקא בגלל זה, ובגלל שכל הבטחה של "מממ..טעים" בבייגלה תיתפס כבלתי אמינה, הולכת חברת בייגל בייגל על האמת שלה וממנה היא מצליחה לעשות מטעמים:
דבר ראשון: הם היו שם קודם והם פה כדי להישאר.
דבר שני: הם מפולניה והם מודעים לעובדה שביום מן הימים הופרעה 'שלוותם' התפלה והמונוטונית בידי מדינה בה נאלצו לפגוש ולהאכיל צרכנים מעדות המזרח - כאלה שדווקא יש להם טעם באוכל, ושלנצח יחסר להם עניין ושעשוע בבייגלה.
אז במקום להתחפש למי שהם אינם, בחרו בייגל בייגל לצחוק על עצמם על גבול של לירות לעצמם ברגל - אקט מעורר כבוד בפני עצמו - והחליטו שכל עוד הם מציעים לחיך חוויות וריגושים חדשים בדמות טקסטורה דקה, תבלינים וטעמים - זה לגיטימי ואפילו מזמין.
מבחינה אסטרטגית התכסיס הוא תכסיס 'רוגטקה' - מתיחה לארוך במטרה לירות קדימה.. בבחינת "תראו מניין באנו ולאן הצלחנו להגיע". במקום לנסות להיות החטיף של החבר'ה או של המשפחה הישראלית - מסר שקצה נפשו בו ולו בלבד כי הוא מתאים ל80% מהמאכלים, המשקאות והחטיפים הנקנים בסופר - משדר בייגל בייגל הישר מהמקורות, ומצליח להכיל בתוך רעיון אחד חד גם את הפר ה - היסטוריה וגם את הדבר הבא של המותג.
- 11.בן גוריון 19/01/2013 22:55הגב לתגובה זולידיעה: הפרסומת מזכירה שהשנה היא 1880 אז... בן גוריון עוד לא נולד !!!
- 10.פרסומת מושקעת,טוב שעזבו את השטחים -זה בעייתי (ל"ת)א א א 01/12/2011 12:07הגב לתגובה זו
- 9.אייל 28/11/2011 11:16הגב לתגובה זושהוא כידוע קהל יעד חשוב לחלטיפים פשוטים לילדים ולארוח. כל הפייס החרדי מדבר על הפרסומת
- 8.תקציבאית עייפה 27/11/2011 16:00הגב לתגובה זוליהוק נהדר לפרסומת. השחקן הצעיר (מי זה?) הוא ממש בובהל'ה. אני מתה עליה וכל פעם צוחקת כשמראים אותה. השיח העדתי נראה לי לא רלבנטי ומשום מה האשכנזים מקבלים כמובן מאליו שאפשר לצחוק עליהם וזה מצויין בעיני. כל היתר לא מתאים לשיח של שנת 2011 והגיע הזמן שכולם יקבלו את ההומור העצמי בכוונה ולא יעשו מזה צימעס או גזר חריף. תלוי מאיזה עדה כותבים את זה.
- 7.רוסי שחור 22/11/2011 12:45הגב לתגובה זוקונדום בטעם גפילטע, פרסומת נדירה, תובנה שיווקית מצוינת שלבייגלה אין טעם ,הכל טוב. עדיין לא אלך לקנות. למה? כי יש לי חיים וטעימות של מוצרים שמתיימרים להיות ממתקים לא קונה אותי, עדיף כבר את הבייגל שוקולד, עכשיו שאני חושב על זה מה זה המאנצ' המעאפן הזה "??צ'דר??"" מי הקהל יעד של הדברים האלה??
- 6.הקמפיין לא יעזור ליוניליבר להתמודד עם אסם... (ל"ת)בייגלה שמייגעלה 22/11/2011 00:29הגב לתגובה זו
- 5.ס"ט 20/11/2011 14:11הגב לתגובה זומה איתנו,אנחנו למעלה ממחצעית קהל הצרכנים ,ואנחנו לא ניגע בבייגלה הזה שמדיף בעיקר ניחוחות של גפילטעפיש (איכס..)
- מה אתה משחק את הפראנעק הנעלב?... (ל"ת)לא פראנעק פאארח 20/11/2011 19:24הגב לתגובה זו
- 20/11/2011 22:52ולא נראה לי כל הבייגלה עם הקונצים שלו
- 4.הרשלה 20/11/2011 14:00הגב לתגובה זואחת הפרסומות היותר טובות על המסך כיום. ישר מושכת את העין, ישר ממכרת, מחזירה את היידיש בבום לתודעה, ומשאירה שם גם את השם בייגל בייגל. מעבר לרעיון החמוד מאוד, הביצוע פשוט מצוין ומקצועי ומשאיר תוצר ראוי ומקורי. בהחלט עושה חשק לקנות ולטעום.
- 3.לייק לפרסומת 20/11/2011 12:45הגב לתגובה זועושה חשק להתנסות במוצר
- 2.אחלה ניתוח! (ל"ת)יונית 20/11/2011 12:30הגב לתגובה זו
- 1.קול המפרסם 20/11/2011 11:13הגב לתגובה זוהווזווזים פשוט התעוררו מאוחר,אז הם יכולים לצחוק על עצמם כמה שהם רוצים (איזה גאשטאלט עשית על הפרסומת,אפילו הקופירייטר לא יחשב כל כך עמוק) אבל אין בפרסומת הזו מלבד בת צחוק ,קטנה משום הבדיחה הכה חבוטה של האוכל הפולני התפל,אבל אין בה שום עניין ,שום אינסנטיב לקנות את הבייגלה החדשים. אפילו חדשנות (או קונץ) אין פה ,הם עלו על הרכבת כל כך מאוחר. קובי פרץ היה קורא לזה שלוחים או שטוחים או שלופים
מהי ויזת זהב ואיפה עדיין אפשר להשיג אחת?
בעולם שמקשיח גבולות ומגבלות הגירה, מדינות רבות ממשיכות להציע מסלול מהיר לתושבות ולעיתים גם לאזרחות - למי שמוכן לשלם; מה עומד מאחורי הטרנד, למה הוא מצטמצם ואיפה הוא עדיין פתוח
ויזה זהב ממשל טראמפ השיק לאחרונה רשמית את תוכנית ה-Gold Card בארה"ב, שמאפשרת לזרים אמידים להשיג אשרת הגירה קבועה (גרין קארד) בתמורה לתרומה של מיליון דולר לאוצר הפדרלי, או שני מיליון דולר דרך תאגיד. התוכנית, שהוכרזה בפברואר 2025 והוסדרה בצו נשיאותי מספר 14351, כוללת גם אופציית Platinum Card בעלות של חמישה מיליון דולר, שמקנה פטורים ממס על הכנסות מחוץ לארה"ב. מאז השקת האתר trumpcard.gov, הוגשו אלפי בקשות ראשוניות, בעיקר ממשקיעים מסין, הודו והמזרח התיכון, עם הכנסה צפויה לארה"ב של 50 מיליארד דולר בשנה הראשונה. זוהי התפתחות משמעותית בשוק הגלובלי של ויזות זהב, ששווי השוק שלו הוערך עד כה ב-30-50 מיליארד דולר בשנה וצפוי לגדול אפילו פי 2 בזכות המהלך של טראמפ.
ויזות זהב, או תוכניות תושבות בהשקעה (Residence by Investment), קיימות כבר ארבעה עשורים ומשמשות ככלי כלכלי למדינות שמחפשות זרימת הון זר. בשנת 2024 נמכרו כ-10,000 ויזות כאלו ברחבי העולם, עם השקעה ממוצעת של 500 אלף דולר למשקיע. עם זאת, בשנת 2025 נרשמת מגמה של צמצום: 12 מדינות סגרו או הגבילו תוכניות, בעיקר באירופה, בעקבות לחץ מהאיחוד האירופי על סיכוני הלבנת הון וביטחון. למרות זאת, כ-30 תוכניות נותרו פעילות, עם דגש על אסיה, המזרח התיכון והקריביים.
מהי ויזת זהב
ויזת זהב מאפשרת למשקיע זר להשיג תושבות זמנית או קבועה במדינה בתמורה להשקעה מינימלית מוגדרת. ההשקעה יכולה לכלול רכישת נדל"ן (בממוצע 300-800 אלף דולר), השקעה בקרנות ממשלתיות (מ-250 אלף דולר), הקמת עסק שיוצר 10-50 מקומות עבודה, או תרומה ישירה לממשלה (מ-100 אלף דולר). ברוב התוכניות אין דרישה למגורים קבועים - רק ביקור מינימלי של 7-30 יום בשנה - מה שהופך אותן לפתרון גמיש למשפחות אמידות שמחפשות גיוון גיאוגרפי, אופטימיזציית מס (למשל, פטורים על מס הון) או גישה לשווקים חדשים.
בשנת 2025 השוק מושך כ-150 אלף משקיעים פוטנציאליים, בעיקר מסין (35% מהבקשות), רוסיה (20%) והודו (15%), על רקע חוסר יציבות כלכלית ומגבלות יצוא הון. היתרונות כוללים ניידות גלובלית: למשל, תושבות באיחוד האירופי מאפשרת כניסה ללא ויזה ל-180 מדינות, וגישה למערכות חינוך ובריאות מתקדמות. עם זאת, התוכניות כוללות בדיקות רקע קפדניות (Due Diligence) שדורשות ניקיון פלילי ומקורות כספים לגיטימיים, עם שיעור דחייה של 5%-10%.
דרכון זהב, או אזרחות בהשקעה (Citizenship by Investment), לוקח את הרעיון צעד קדימה ומעניק אזרחות מלאה בתוך 3-12 חודשים, ללא דרישת מגורים קודמת. בשנת 2025, 14 מדינות מציעות תוכניות כאלו, בעיקר באיים הקריביים, עם השקעה מינימלית של 200 אלף דולר. היתרון העיקרי הוא חופש תנועה: דרכון מהקריביים, למשל, מאפשר כניסה ללא ויזה ל-145-160 מדינות, כולל האיחוד האירופי, בריטניה וקנדה.
