האכזבה מהמכונית החשמלית של better place הייתה נטועה בעובדה שכולנו ידענו מבעוד מועד, שנראה בסופו של דבר מכונית רנו שנראית ברובה די רגילה. בניגוד לטירוף לפני השקת האייפון או מהדורות הארי פוטר, על המכונית החשמלית מדברים כבר עידנים.

זהות של מותג והתקשורת סביבו צריכה קהל. לכן חשוב לדעת אל מי מדברים: האם מדברים לציבור סקרן? האם נפתיע אותו ונייצר בכך מומנטום או שאבדה שעת הכושר ועלינו למצוא מוקד התלהבות אחר?

השם better place צופן הבטחה מסקרנת. מלבד המכונית החשמלית שתתחבר לשטקר, מתעוררת הצפייה ששי אגסי יהפוך את הסביבה למקום טוב יותר.

אבל במקום למנף את התפקיד הייחודי והחדשני של better place, בחרה החברה ללכת 200 צעדים אחורה ולהסביר לנו שאנחנו צריכים ללכת קדימה.

הבשורה שעלינו להתקדם למכונית חשמלית היא בשורה ישנה. הקונטרסט בין מכשירים משחררי קיטור או גז למכשירים חשמליים לא מצליח לייצר את הדרמה שהקליפ מתיימר ליצור.

במקום להכריז על עידן טוב יותר ב'מקום טוב יותר', נבחרה אסטרטגיה שמכריזה על הקטגוריה עצמה של מכוניות חשמליות. כנראה מתוך הנחה נאיבית שתחרות בשוק המכוניות החשמליות לא תפרוץ באלף הקרוב...

ההשוואה המתבקשת היא החדרתו של פלאפון בסוף שנות ה-80. זוכרים את פרסומות "תקנה, תמכור" שמפגינה את האפשרויות לעבוד מהרכב, ואת הסיסמא "הופך שעה אבודה לשעת עבודה"? זוכרים איך התפעלנו מהשם "פלא-פון".

הפתרון הקריאטיבי היה מבריק אבל האסטרטגיה הייתה קצרת רואי ושכחה לצפות כניסה של מתחרים שמיהרו לגנוב את הבכורה ולהפגין יתרונות תחרותיים כשהם נשענים על פלאפון שטרחה ובנתה עבורם את הזירה.

גם במקרה של המכונית החשמלית. הקליפ המבוים בכישרון רב כלל לא מסביר מדוע, בעולם של מכוניות חשמליות, עליי להעדיף את רנו של שי אגסי ולא אלטרנטיבות אחרות.

בסופו של הקליפ מה אנחנו מקבלים זה מכונית רנו שמתחברת לחשמל. הקריין מספיק להציע לעשות סוויץ' ל-better place ולהוביל שינוי עולמי - מסר מוחטא שאפשר היה לפתח באופן מעניין.