ע"א 7746/02 מנהל מע"מ – חדרה נ. חשמל המשולש חברה לשיווק ויבוא חשמל בע"מ המשיבה רשומה כ"עוסק" בישראל, ומשרדה הרשום הוא באום-אל-פחם. מניותיה מחולקות בין חאלד אגברייה (15%), מוסטפא אגברייה (70%), וזוהרה, אשתו של מוסטפא (15%). חברת "אלקטרו-חיפה לאלתג'ארה בע"מ (להלן – אלקטרו-חיפה), היא חברה הרשומה בשטחים ומשרדה מצוי בשכם. מניותיה מוחזקות בידי מוסטפא אגברייה (48.75%), אחיו חאלד (17%), אחיו מוחמד שרים (17%), ובנו אחמד (17%). מנהלה של המשיבה הוא מוסטפא, בעוד שמנהלה של אלקטרו-חיפה הוא אחיו, מוחמד. מנהל הייבוא ומתאם ההובלות בשתי החברות הוא חאלד אגברייה. עד לאמצע שנת 1998 שיווקה המשיבה חלק ממוצרי החשמל בשטחי הרשות הפלסטינאית (להלן - הרש"פ), ומשנת 1998 החלה לעסוק בכך אלקטרו-חיפה. נטען, כי בין חודש יוני 1998 ועד לפברואר 1999, ייבאה אלקטרו-חיפה מוצרי חשמל מספקים שהיו בקשרים עם המשיבה, והם שוחררו מנמל אשדוד על פי מה שמוגדר כ"רשומון – אוטונומיה". בפועל עשו הטובין את דרכם למחסניה של המשיבה באום-אל-פחם, שם נפרקו ונמכרו לצרכנים בישראל. במקביל, הוציאה אלקטרו-חיפה למשיבה 28 חשבוניות של הרש"פ, ובעקבות כך, ניכתה המשיבה סכום של כ-800 אלף ש"ח כמס תשומות, בגין מע"מ הגלום בחשבוניות. המערער סבור כי למעשה יובאו הטובין על ידי המשיבה, ומטרת הקמתה של אלקטרו חיפה היתה להקטין את חבות המס של המשיבה, והחליט לראות בחשבוניות מסמכים פיקטיביים שאינם מייצגים עסקאות של ממש. השגה שהגישה המשיבה על החלטה זו, נדחתה. ערעור המשיבה התקבל בבית המשפט המחוזי. מכאן הערעור. בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים פסק שתי החברות נשלטו על ידי בני אותה משפחה, והתמונה המצטיירת מהראיות היא שלא הכל הקפידו על הפרדה בניהולן העסקי של החברות. בנסיבות אלו לבדן אין כדי להכריע את הכף לחובת המשיבה, הואיל ובצד האפשרות כי מדובר בניסיון להטעות את שלטונות המס, קיימת אפשרות כי מדובר במחדלים גרידא שמאחוריהם לא מסתתרת כוונת הטעיה כלשהי. עם זאת, התמונה משתנה לנוכח הראיות הנוספות הקיימות. בתקופה בה נטען כי המשיבה רכשה טובין מאלקטרו-חיפה, היא עצמה עסקה בייבוא, ועל כן לא ניתן שלא לתהות מה טעם ראתה לרכוש טובין מייבואן אחר, ולהתחייב בגינם במחיר גבוה יותר מאשר המחיר בו היתה מתחייבת לו ייבאה את הטובין בעצמה. בנוסף, ברשמוני היבוא של הטובין נרשם שם היבואן כאלקטרו-חיפה, בעוד שבשטרי המטען הופיע שמה של המשיבה. לעניין זה טענה המשיבה, כי נהגה כך משום שחברות הובלה ישראליות נמנעו מלהתקשר עם יבואנים מהרש"פ. אולם גם אם ניתן היה לקבל הסבר זה, עדיין נותרת השאלה מדוע נפרק לפחות חלק מהטובין המיובאים במחסניה של המשיבה באום-אל-פחם, בעוד שההיגיון מחייב כי כל הטובין היו צריכים לעשות את דרכם לעיר שכם. זאת ועוד, בבדיקה שנערכה במחסנה של המשיבה באום-אל-פחם, נמצאו ארגזי קרטון עליהם היה מודפס שמה של אלקטרו-חיפה, בעוד שבתוך הארגזים נמצאו גלילים של סרטים דביקים לבידוד חשמלי, עליהם התנוסס שמה של המשיבה. כמו כן, התשלום עבור הטובין שרכשה המשיבה מאלקטרו חיפה נפרס על פני תקופה ארוכה, העולה על המקובל. המחלוקת בשאלה על שכמו של מי מוטל נטל השכנוע שהחשבוניות הנן פיקטיביות ולא מסתתרת מאחוריהן עסקה כלשהי, אינה מחייבת את הכרעת בית המשפט בענייננו. גם אם היה מוטל על המערער נטל ההוכחה, הוא עמד בו לפחות ברמה של מאזן ההסתברויות. מארג הראיות אותו הציג המערער בפני בית המשפט המחוזי, חייב את המסקנה כי המשיבה היתה זו אשר ייבאה את הטובין לישראל: אי-ההקפדה על ניהול נפרד ועצמאי של המשיבה וחברת אלקטרו-חיפה; חוסר ההיגיון הכלכלי שברכישת טובין מן הסוג שהמשיבה עצמה ייבאה; התשובות הסותרות אשר ניתנו על ידי מנהלים בחברות בכל הנוגע לקיומו של הקשר העסקי; ההובלות של הטובין אשר בוצעו בשמה של המשיבה, ובמיוחד העובדה כי לפחות חלק מהסחורה נפרק במחסנה באום-אל-פחם; ולבסוף, פריסתו של התשלום עבור הטובין לתקופה העולה בהרבה על המקובל, עד שאתה נאלץ להרהר אם יש היגיון כלכלי בהתקשרות מסוג זה. משקלן המצטבר של ראיות אלו חייב את המסקנה כי נטל ההוכחה עבר בשלב זה למשיבה, בידיה (ובידי אלקטרו חיפה) היה אמור להימצא התיעוד להפרכתן של הראיות מטעם המערער. אולם המשיבה התחמקה מקיום חובתה זו במלואה. במצב זה, אין מנוס מהכרעת הכף לחובתה. הערעור התקבל. ערעורה של המשיבה כנגד ההחלטה לדחות את השגתה על שומת התשומות שהוצאה לה נדחה. המשיבה חויבה לשאת בשכ"ט עו"ד בסכום של 25,000 ש"ח ובהוצאות משפט. ניתן ביום: 1.9.2005 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש, כבוד השופט א' א' לוי, כבוד השופט א' רובינשטיין. ב"כ המערער: עו"ד קמיל עטילה; ב"כ המשיבה: עו"ד אביגדור דורות, עו"ד אסתר ליבא.