בשורה התחתונה: אייקון של אם לוחמת למען הגורים שלה עדיף בעינינו מאישה קורבן. קמפיין דמי המזונות ממשיג מחדש את 'מוסד' הגירושין ומטפח דמות מועדפת של מתגרשת לוחמת צדק, איתה קל לכולנו יותר להזדהות, לרבות המתגרשות והגרושות שבנו.

התשובה לשאלה האם אשה צריכה לתבוע מזונות מהאקס או מאביו של ילדיה ברורה. כן. אבל מה שהופך את הקמפיין של מסלול אישי לגביית דמי מזונות למעניין הוא הזווית האסטרטגית שמטפלת בתדמית המתגרשת (או הנפרדת), ומאפשרת לחברה לאהוד אותה ואפילו להעריץ אותה, בניגוד לאפשרות לראות אותה כדמות נירגנת, מרירה ומפסידנית.

אפשר לסכם את זה במשפט אחד - במקום להקפיא את הפוקוס, הידוע מראש, על המלחמה בין זוג ההורים, הוא עובר למלחמה צודקת למען הילדים. ממלחמה רכושנית ולמלחמה ערכית. התזוזה קטנה וכמעט מובנת מאליה. בכל קרב על דמי מזונות או הסדרי ראייה - המשפט "זה למענו" או "למענה" חוזר על עצמו אינספור פעמים. ובכל זאת, פרידה או גירושין תמיד רוויה באסוציאציות על דו קרב בין גבר לאשה, דוגמת המיתוס של קרמר נגד קרמר.

אנחנו רגילים להסתכל על נרטיב הגירושין דרך עיניים של זוגיות שקרסה ומנסה לייצר הסכם הפרדה ראוי כמו בכל פתרון קונפליקטים. צריך לדעת ממי להתגרש, אומר הפתגם הידוע שמצביע על כרוניקות ידועות מראש של אהבות גדולות - אשר הופכות בן לילה לזירות קרב עשנות.

• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אנחנו, הנשים, עסוקות במאה האחרונה בחיפוש מעמדנו בחברה וכלפי עצמינו.השאלה האם אנחנו קורבן או לא תלויה מעל ראשינו מימי הפמיניזם הכי מוקדמים. האהבה והזוגיות מחליקה את הבדלי המעמדות בין גבר לאשה. מוסד הזוגיות, לרבות הנישואין, כשהוא מוצלח ומשגשג, מייצר מצב שבו חבריו אינם שווים אך שווי מעמד.

כשהוא מתרסק או נכשל, וכאשר יש ילדים במארג, הקונפליקט עצום. מצד אחד בני הזוג רוצים לפנות איש איש לדרכו הרחק זה מזה. מאידך, טובת הילדים היא נר לרגליהם, או לפחות כך הם מאמינים.

סאגת הגירושין היא סאגה של מלחציים שמטלטלת את ההורה בין רגשותיו שלו כבן זוג לבין רגשותיו כהורה. הקונפליקט הוא קודם כל פנימי. האחריות שלי כלפי עצמי והאחריות שלי כלפי הילד שלי מצויות במריבה.

• השמועות על מותו של הפיפל-מטר היו מוגזמות
• האם תוכן מקורי ואיכותי יכבוש את הפריים טיים?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• המהדורה המרכזית של חדשות 14 מזנקת ל-300 אלף צופים

הקמפיין הנוכחי מבליט בפשטות את העיקרון שגירושין, יותר מאשר הם מלחמה בין בני זוג, הם מלחמה על שלום הילד. המעבר מדגש על מושג ה"בין" למושג ה"על" הופכת את מלחמת הגירושין ממלחמה אנוכית למלחמה ערכית.

בתוך המלחמה הערכית, תפקיד האם יכול להיות אחד משניים. קורבן או לוחם. ברור שהדעה הרווחת, אשר לשמה נקרא הקמפיין, הוא לתפוס את האשה כקרבן הגירושין. "הוא השאיר אותה בלי כלום", "הוא לא מוכן לשלם לה" הן הקלישאות שאנחנו רגילים לשמוע ולהשמיע, אבל הן לא מקדמות אותנו.

ברגע שנקצה לאשה תפקיד של לוחמת במערכה "על שלום הילדים", אפשר לקבל תמונה חדשה איתה קל יותר להזדהות מאשר עם התמונה הרגילה שכבר לא מרגשת אותנו. "הפרעה" האסטרטגית, אם כן, מעבירה אותנו מסצנה בה הקרב הוא קרב זוגי אנוכי וחייתי בין תוקפן לקורבן - לסצנה שממשיגה מחדש את המצב: קרב של אישה לוחמת למען מטרה צודקת - שלומם ושמחתם של ילדיה.

הקמפיין בוחר להציג את הרגע שבו ילד עשוי לחוש נפגע מגירושי הוריו - בגד או מזון או חוג שהוא או היא רוצים אך אין ידה של אימם משגת. הפתרון מציג את האמא במדי קרב, מצליחה להשיג את הדבר הנחשק לילד. הדרש ברור - היא נלחמה עבורו והשיגה דמי מזונות כדי לאפשר לילד או לילדה להגשים את חלומם ולהפחית בכך את הפגיעה מגירושי הוריהם.

אמא לוחמת הוא אייקון שאנחנו אוהבים להזדהות איתו בעוד שאשה קורבן הוא אייקון מאוס. שתי האמיתות קיימות בתוך נרטיב הגירושין אבל הבחירה שנעשתה היא בחירה נכונה אל מול מטרת המהלך שאינו אלא העלאת המודעות למסלול האישי לגביית דמי המזונות ועידוד השימוש בערוץ זה. לסיכום, לעיתים, כשמדובר בקרב המזונות ובמלחמה על שלום ילדינו, אנחנו מעדיפים את לארה קרופט על פני מאמא עוף.