עובדות

-------

משה אוחנון (להלן - העובד) הועסק ע"י קליניק שיווק מזון (1986) בע"מ (להלן - המעבידה) כעוזר מחסנאי וכנהג חלוקה החל מחודש יולי 1996 ועד לפיטוריו לאלתר בחודש דצמבר 2001, לאחר שנחשד בגניבה מהמעבידה.

העובד תבע את המעבידה בבית הדין האזורי לעבודה בדרישה לתשלום פיצויי פיטורים, תשלום תמורת הודעה מוקדמת והטבות מס המגיעות, עפ"י חוק, לתושבי הנגב ואשר לטענת העובד מגיעות לו, לאור ההסכמה אליה הגיעו הצדדים לתשלום שכר "נטו". בית הדין האזורי דחה את תביעת העובד.

על כך הערעור.

בית הדין הארצי לעבודה קבע

--------------------------

פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת

בית הדין הארצי קבע, כי לא יכול להיות ספק בדבר חומרת מעשה של גניבת עובד ממעבידו, וכי פגיעה מכוונת של עובד ברכוש מעבידו או גניבת רכוש מהווים הפרה יסודית של חוזה העבודה המצדיקים פיטורים לאלתר תוך שלילת פיצויי פיטורים. עם זאת, שלילת פיצויים מלאה אינה דבר אוטומטי ומובן מאליו וקיימת הצדקה לבחון כל מקרה לגופו ולהתאים את שיעור שלילת פיצויי הפיטורים לכל עניין עפ"י נסיבותיו.

במקרה דנן, קבע בית הדין, כי אין חולק שמעשה הגניבה בו נתפס העובד הוא חמור, אך יש בצידו גם נסיבות מקלות שראוי להביאן בחשבון (ערך הרכוש הגנוב- 300 ש"ח, הודאת העובד במעשיו, היות הדבר מעשה חד פעמי והעונש בפיטורים עצמם). לאור האמור נקבע, כי ראוי להעמיד את שיעור הפיצויים לעובד על 40% מן הסכום הכולל בלבד.

באשר להודעה מוקדמת נקבע, כי אין ספק שבנסיבות העניין זכאית היתה המעבידה לפטר את העובד לאלתר ולכן אין הוא זכאי להודעה מוקדמת.

הטבות מס לתושבי הנגב

העובד התבסס בתביעתו על סעיף 11(ב) לפקודת מס הכנסה, הקובע שיעורי מס מופחתים לתושבי הנגב, ואשר לפיה שעה שקטנים שיעורי המס, גדלה ההכנסה נטו, וטען כי על אף ההסכמה אליה הגיעו הצדדים לתשלום שכר "נטו", הוראות הסעיף והשינויים בשיעורי המס צריכים להשפיע על שכרו.

בית הדין קבע, כי הסכמה כאמור לתשלום שכר "נטו" אמנם אינה פסולה, אולם, יש לפרש את ההסכמה כחלה רק במקרה בו השינויים שחלים בשיעורי המס, לרעה ולטובה, הם שינויים רגילים, הנובעים מעדכון שוטף של מדרגות המס, ולא משינויים מהותיים בחקיקה.

בית הדין קבע, כי לא יכול להיות ספק שתכלית החוק היתה מתן הטבה ל"תושבי הנגב" ולא ל"מעסיקי תושבי הנגב". תכלית ההטבה היא הגדלת הכנסתם של תושבי הנגב, ולא הקטנת עלות העבודה של מעסיקים של תושבי הנגב, אשר חלקם כלל אינם תושבי הנגב. משניתן לתת להסכם פרשנות ההולמת את תכלית החוק, יש להעדיף את פרשנות ההסכם המקיימת את תכלית החוק.

לאור האמור, קבע בית הדין, כי העובד זכאי לתשלום הסכומים שהופחתו משכרו "ברוטו" בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, אולם ממועד סיום קשר העבודה ועד למועד התשלום בפועל בלבד, זאת בשל המחלוקת של ממש על עצם החבות ששררה בין הצדדים.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".