החלטתה של ממשלת ישראל לאפשר שימוש בדיו חלופי למדפסות במשרדי הממשלה - היא מבורכת, ראשית מפני שסוף סוף גילו פקידי הממשלה שאפשר לחסוך גם בסעיף הוצאות כבד זה. דיו למדפסות הוא בגדר ציוד מתכלה, הוא חלק מהוצאה שוטפת, שאי אפשר להפסיק אותה, ובמיוחד בעידן שבו הכל דיגיטלי וה-IT שולט בכל משרד ממשלתי.

פקידי המשרד גם הבינו, ששום דבר מעבודתה המסועפת של הממשלה לא ייפגע, אם הדיו שיהיה בתוך המדפסות לא יהיה "מקורי". אפשר גם לשאול - כיצד זה שעד היום לא אפשרה הממשלה להשתמש בדיו זול יותר? אפשר לנחש שהיא הייתה שבויה בידיהם של כמה יצרני מדפסות מפורסמים, כמו למשל - HP , זירוקס, לקסמרק ואחרים.

התחרות הקשה בשוק המדפסות הביאה לכך שניתן לקנות היום מדפסת לייזר בפחות מ-500 שקלים ומדפסות רגילות – אף בפחות מכך. אבל הבעיה במדפסות אלו היתה מאז ומעולם - הדיו המתכלה. העלות של מחסנית דיו מקורית - של אחת מהחברות הגדולות השולטות בשוק, בעיקר HP - יכולה להגיע לפי שניים ממחיר המדפסת.

התופעה לכשעצמה איננה חדשה, אבל העובדה שיש בשוק - מזה כמה שנים טובות - דיו חלופי, שמיוצר מחומרים ממוחזרים ושנמכר בעשרות אחוזים זול יותר, מאשר הדיו המקורי.

אלא שבמשך שנים היה השוק של הדיו החלופי - מעין שוק אפור, שוק שהיצרניות הגדולות נלחמו בו ככל שהן יכלו. הן שתלו מאמרים מקצועיים כביכול בעיתונים, לפיהם הדיו החלופי יזיק לכאורה למדפסות, ולא היססו להודיע כי מי שיקנה דיו שאינו מקורי, יאבד את האחריות. לו היה בישראל גוף חזק של צרכנים, או גוף ממשלתי שיודע לאכוף את חוקי המסחר - מן הסתם הנושא היה נבדק ברמה המסחרית והחוקית.

רשת DMO, שהוציאה בשבוע שעבר הודעה לעיתונות, שכולה מבוססת על שמחה לאיד כביכול ל-HP, היא אחת מרשתות השיווק וההפצה של מדפסות וציוד היקפי שנלחמה בעוז במשך השנים בענקיות הדפוס. אבל כוחות השוק עשו את שלהם. היצרניות הגדולות יכולות היו לשלוט על רכישת הדיו בארגונים גדולים, במשרדי ממשלה, ובבנקים - מקומות שם לכסף הקטן אין משמעות. הסכמי תחזוקה נכונים כיסו את עלות המדפסת ועלות הדיו המקורי. אולם ככל שמחירי המדפסות ירדו, כך גדלו הפערים בינם לבין מחירי הדיו - שלא ירדו. לצרכן הפשוט, החשבון בכיס היה ברור מאוד.

זוהי דוגמה למה שתחרות חופשית ואמיתית יכולה לעשות, או, נכון יותר - למה שמניעת תחרות יכולה לגרום. בשנות ה-80', לאחר הופעת המחשב האישי, צצו התואמים. הם הגיעו מכל מקום בעולם וכבשו את השוק, למרות המאבק של חברות החומרה הגדולות. מהר מאוד הפכו התואמים לסטנדרט מקובל בכל ארגון. הצרכנים הבינו, כי מה שיכול לעשות מחשב מקורי שיוצר במזרח הרחוק עבור חברת מותג – יודע לעשות אותו הדבר מחשב שני, שיוצר במפעל ליד, או באותו מפעל. מלחמת התוויות היא אחד מהשיעורים היותר מעניינים בתולדות השיווק הגלובלי. כיום אין לכך משמעות, כי הייצור, התכנון וגם הפיתוח - עוברים בצורה מסיבית למזרח. כי העולם - כידוע לכם - הוא שטוח.

"החיסכון בכסף ניצח את השיטה", אמר אתמול דורון עמית, מנכ"ל רשת DMO. יש בזה משהו, תודו.