הסוד הגדול של חסן נסראללה
כתב הטלוויזיה האיראנית סיפר כי נאומו של מנהיג חיזבאללה, אשר שודר בתחנה, עבר צנזורה. "אני רק חייל קטן של חמינאי", אמר נסראללה בקטע שהושמט
לפי הדיווח, אמר כתב הטלוויזיה האיראנית, בייג'ן נובאוה, כי קטע מהראיון שנערך עם מזכ"ל חיזבאללה ושודר בשבת שעברה, "נפל קורבן" ל"מספריו של הצנזור". כתב הטלוויזיה האיראנית גילה כי בקטע שצונזר מהראיון נשבע מזכ"ל חיזבאללה אמונים למנהיגה הרוחני של איראן, עלי ח'מינאי, והבטיח כי ארגונו יסייע ככל יכולתו למשטר האייתוללות.
"ה'סייד' (תואר דתי שיעי – א.ע) חסן נסראללה הכריז בקטע שצונזר ש'אנחנו מוכנים להפוך לאיברים נפרדים כדי שאיראן תישאר חזקה, מכיוון שאם איראן חזקה, גם אנחנו חזקים, ואני חייל קטן של האימאם (תואר דתי שיעי – א.ע) ח'מינאי'", ציטט כתב הטלוויזיה מהראיון.
כתב הטלוויזיה אמר כי בראיון סיפר אף נסראללה כי בקרב שהתנהל במארון א-ראס במהלך מלחמת לבנון השנייה, עמדו 40 לוחמים של חיזבאללה מול קבוצה מ"היישות הציונית", ואולם "רק" 13 מהם נפלו חלל.
לטענת מזכ"ל חיזבאללה גם צעירי חיזבאללה הלכו לקרב בשמו של האייתוללה רוחאללה חומייני, מייסד הרפובליקה האיסלאמית של איראן, הסתייעו באימאם חוסיין (האימאם השלישי בשיעה שנפל חלל בקרב כרבלא – א.ע), וברכותיהם היו לעם האיראני.
"אני מבטיח לכם הפתעות גדולות"
ביום רביעי האחרון נשא נסראללה נאום לציון שנה לסיום מלחמת לבנון השנייה בדרום ביירות. בנאומו הזהיר את ישראל מפני "הפתעות גדולות", והודיע כי ארגונו הצטייד מחדש במלאי טילים ארוכי טווח, המכסים את כל שטחה של מדינת ישראל.
כהרגלו מיעט נסראללה להרחיב לגבי האיומים, אולם התייחס במיוחד להתחמשות המחודשת של חיזבאללה בטילים ארוכי טווח, שלדבריו יוכלו להשמיד את ספינת המלחמה הציונית. נסראללה ציין כי החיזבאללה הצליח להשמיד את טנקי המרכבה הישראליים. לדבריו, הדבר התאפשר בזכות טילים מתוחכמים שסיפקה איראן לחיזבאללה.
נסראללה שידר את נאומו על מסך ענק ממקום מחבואו. לדבריו, חיזבאללה לא מעוניין במלחמה חדשה עם ישראל, אולם הוא ערוך ומוכן למקרה שלבנון תותקף בשנית. "אני מתחייב בשם ההתנגדות (חיזבאללה) להגן על לבנון ועל העם הלבנוני".
לדבריו, ישראל וארצות הברית האשימו את ארגונו בהאשמות שווא, בניסיון לפלג את העם הלבנוני, כדי להצדיק את יציאתם למלחמה האחרונה בקיץ. "הם (ארצות הברית וישראל) רוצים לפלג אותנו", אמר. "אם נהיה מפולגים נובס".
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
