התעסוקה החרדית תקועה עשור: עד כמה הנתונים הרשמיים מספרים את הסיפור המלא?

שיעור התעסוקה של גברים חרדים בגילי 25 עד 66 עמד על 53% בשנת 2025, בדומה לשיעור התעסוקה עשור קודם לכן, וזה בזמן שהממשלה הציבה לעצמה יעד שאפתני של 65% עד שנת 2030. בקבוצת הגיל הצעירה יותר, בני 25 עד 40, שיעור המשתתפים בשוק העבודה יורד לכ-47% בלבד, ושיעור מי שמוגדרים חסרי מעש, מי שנמצאים מחוץ למעגל העבודה והלימוד המוכר, טיפס לכ-11%. אלו נתונים חלשים יותר ממה שהיה לפני עשור.  

מאחורי המספרים היבשים מסתתרת שאלה גדולה שלא ממש הוצגה: עד כמה הנתון הרשמי אכן משקף את מה שקורה בשטח. חלק גדול מהמדידה נשען על סקר כוח אדם של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שמבוסס על דיווח עצמי של הנשאלים. מדגם קטן יחסית בכל קבוצת גיל מייצר טעות דגימה שלעיתים גדולה מהשינוי השנתי עצמו, כך שקשה להבחין בין מגמה אמיתית לרעש סטטיסטי.

מחקר שבחן נתונים מנהליים, אלה המבוססים על שכר שמדווח בפועל לרשות המסים ולביטוח לאומי, מצא פערים מפתיעים. במקרה של נשים ערביות, מספר המועסקות בפועל היה גבוה בכ-40% מהנתון שעלה מסקרי כוח האדם. הממצא הזה ממחיש עד כמה שיטת המדידה משנה את התוצאה, ומדוע כדאי להתייחס לכל מספר בזהירות. מדובר בקושי מתודולוגי שנוגע לכלל האוכלוסייה, אם כי הוא מתחדד בפלחים שבהם דפוסי התעסוקה מגוונים ולעיתים חלקיים. המגזרים האלו חוששים מסקרים, חוששים ממוסדות ולא תמיד אומרים את האמת, אגב רואים את זה גם בסקרי בחירות. 

סוגיה נוספת נוגעת לעצם ההגדרה. ניתוח שנעשה בעבר הראה שחלק מהגידול שנרשם בתעסוקה החרדית נבע מכך שיותר אנשים החלו להגדיר את עצמם כחרדים בסקרים. לפי אותו ניתוח, כ-44% מהעלייה שנמדדה בתקופה מסוימת הוסברה בשינוי בהגדרה העצמית. להרחבה: מה הסיבה לגידול בתעסוקת חרדים בשנים האחרונות? - לא מה שחשבתם.

לצד שאלת המדידה עומדת סוגיה רחבה יותר ובעייתית הרבה יותר, של פעילות כלכלית שנרשמת מחוץ לספרים הרשמיים. הכלכלה הלא מדווחת היא תופעה מוכרת בכל המשק הישראלי, והיא חוצה את כלל הפלחים, מעבר לקבוצה כזו או אחרת. הערכות שונות נעות בטווח רחב: מחקר של מכון טאוב אמד אותה בכ-134 מיליארד שקל בשנת 2018, שהם כ-10% מהתוצר, לעומת כ-14% באמצע שנות התשעים. אומדנים בינלאומיים אחרים העמידו את היקף הכלכלה הנסתרת על 19% עד 23% מהתוצר, בעוד סקר של ה-OECD הצביע על שיעור נמוך בהרבה. הפער העצום בין ההערכות מלמד בעיקר על הקושי לאמוד תופעה שמעצם טבעה נמצאת מתחת לרדאר. רוב ההערכות נעות בין 10% ל-20% ולכלכלה החרדית יש מקום גדול בתוך המשקל הזה. 

כאשר חלק מהפעילות הכלכלית נעשה מחוץ למערכת הדיווח הרשמית, המצב המצטייר מהסקרים חלקי. תשאלו כל חרדי מה שיעור התעסוקה של חרדים והאם הנתון של 47% הגיוני לגילאי 27 עד 40 (הנתון המפורט למעלה) והוא יגיד שלא. חלק גדול מהאנשים עובדים, רק שהם עובדים בשחור. כמה עובדים? זה יהיה יומרני לנחש או להעריך, אבל זה הרבה יותר מהמספרים של הלמ"ס. 

העלאת שיעור ההשתתפות של האוכלוסייה החרדית והערבית לכ-70% באופן רשמי וללא הון שחור עשויה להוסיף בין 80 ל-120 מיליארד שקל לתוצר עד שנת 2035. הערכות אחרות מציבות את הנזק הכלכלי הנוכחי מהשתתפות נמוכה סביב 54 מיליארד שקל בשנה. במקביל, מתנהל ויכוח על היחס בין היקף התקצוב הציבורי, ובכלל זה קצבאות, מלגות אברכים ופטורים שונים, לבין התרומה במסים. יש הרואים בכך שאלה של הוגנות פיסקלית, ויש המדגישים כי מדובר בהשקעה חברתית ארוכת טווח. זו סוגיית מדיניות פתוחה עם צדדים אחדים, ורחוקה מהכרעה חד משמעית.

בתוך כל אלה בולטת מגמה חיובית ואמיתית. תעסוקת הנשים החרדיות נמצאת בשיא היסטורי, עם שיעור השתתפות שמתקרב לזה של נשים יהודיות שאינן חרדיות, כשרבות מהן משמשות מפרנסות עיקריות. גם בקרב הגברים קיים מגוון פנימי גדול, וקבוצות שונות בתוך החברה החרדית נעות בקצב שונה לחלוטין. הפער בשכר נותר משמעותי: שכרו הממוצע של גבר חרדי מגיע לכ-49% משכרו של גבר יהודי שאינו חרדי, בין היתר בשל היקף השכלה אקדמית ותעסוקה מלאה נמוך יותר. להרחבה: הפערים בשכר לפי קבוצות אוכלוסיה ומה עומד מאחוריהם.