וורש דיבר בתקיפות על אינפלציה, ושוק האג"ח ענה לו בשיא של 20 שנה
הפדרל ריזרב הותיר את הריבית בטווח 3.5% עד 3.75% בפעם השביעית ברציפות, שלושה מחברי הוועדה ביקשו העלאה מיידית, והתשואה על האג"ח ל-30 שנה זינקה ל-5.23%; וול סטריט נצבעה באדום, וגם התשואות הארוכות בתל אביב נגררות אחרי וושינגטון
התשואה על אגרת החוב האמריקאית ל-30 שנה נגעה ב-5.23%, הרמה הגבוהה ביותר שלה מאז 2007, בתוך שעות ספורות מרגע שהפדרל ריזרב הודיע שהריבית נשארת בטווח 3.5% עד 3.75%. הקפיצה, כ-0.14% ביום מסחר יחיד, התרחשה בדיוק כשקווין וורש עמד מול העיתונאים והסביר עד כמה הוא נחוש להחזיר את האינפלציה ליעד.
השוק שמע את הדברים והצביע הפוך. זו הייתה הבחינה הראשונה של סמכותו כיו"ר. וורש נכנס לתפקיד במאי, אחרי מינוי של דונלד טראמפ, ומגיע עם תפיסת תקשורת שונה מזו של קודמיו. הודעות הריבית שלו קצרות יותר, הרמזים לשוק מעורפלים בכוונה, והוא נמנע מהכוונה מוקדמת לגבי הצעד הבא. בעדות בקונגרס אמר שלבנק המרכזי יש סובלנות אפסית לאינפלציה גבוהה יותר, ובמסיבת העיתונאים חזר על כך שהמחירים גבוהים מדי ושהיעד עומד על 2% בלבד, בלי גרסה רכה שלו. להרחבה: מיהו קווין וורש, הבחירה של טראמפ לראשות הפד.
התוצאה בוועדה הייתה 9 מול 3. בת' האמאק מקליבלנד, ניל קשקרי ממיניאפוליס ולורי לוגן מדאלאס ביקשו להעלות את הריבית ברבע אחוז כבר בישיבה הזאת. פילוג בעוצמה כזאת, שלושה מתנגדים שכולם מושכים לכיוון זהה, נרשם בפעם הקודמת ב-2016.
האינפלציה שנתקעה מעל היעד
האינפלציה בארה"ב עומדת על 3.5% במדד המחירים לצרכן, וכבר יותר מחמש שנים היא שוהה מעל היעד. מדד הליבה תקוע סביב 3% ומעלה מאז 2023. בסביבה כזאת, השילוב של ריבית קפואה בפעם השביעית ברציפות עם רטוריקה נחרצת יצר פער שהמשקיעים תרגמו מייד למחירים: התשואות הארוכות עלו, התשואה לשנתיים ירדה קלות, והעקום נעשה תלול הרבה יותר. התללה בסדר גודל כזה ביום החלטת ריבית היא מהחדות שנמדדו מאז אמצע שנות ה-90.
התשואה לעשר שנים טיפסה מ-4.61% לכמעט 4.69%, ציפיות האינפלציה הגלומות בשוק לעשור נעו סביב 2.25% והתרוממו בעקבות ההודעה, והדולר נחלש. הקריאה של המשקיעים ברורה: הריבית תעלה בסופו של דבר, אבל מאוחר מדי מכדי לחסוך מהם את שחיקת הערך.
שוק המניות הצטרף לתנועה. הדאו ג'ונס איבד 2.2% וירד ל-51,594, מדד S&P 500 נסוג ב-1.5% ל-7,316 והנאסד"ק ירד ב-1.7% ל-24,443, היום החלש ביותר מאז אפריל 2025. מניות התעשייה צנחו ב-3.4% והטכנולוגיה ב-2.4%, בעוד מגזר האנרגיה נהנה מזינוק במחירי הנפט: חבית ברנט עברה את רף 88 הדולרים בתוך ההסלמה במזרח התיכון והתנועה המצומצמת במצר הורמוז.
השאלה הגדולה: מי יקנה את החוב
מעבר לריבית עצמה, מי שקונה אג"ח ל-30 שנה בוחן גם את ההיצע. הגירעון הפדרלי בשנת התקציב הנוכחית מוערך סביב 2 טריליון דולר, ומשרד האוצר האמריקאי ממשיך להנפיק בהיקפים כבדים, ובהם 25 מיליארד דולר באג"ח ל-30 שנה ו-42 מיליארד באג"ח ל-10 שנים במסגרת גיוס המימון מחדש הרבעוני. כשהאינפלציה גבוהה וההיצע גדול, הקונים דורשים פיצוי עבה יותר, וזה בדיוק מה שהתשואה הארוכה מתמחרת. להרחבה: כך נערכו משקיעי האג"ח בארה"ב לחילופי ההנהגה בפד.
בחוזים העתידיים על הריבית מגולמת כעת הסתברות של כ-80% להעלאה בספטמבר, וכ-90% שהריבית תסיים את השנה ברמה גבוהה מזו של היום. ערב ההחלטה עמדה ההסתברות להעלאה מיידית סביב 40%, וההשטחה שלה לאפס היא שהציתה את המכירות בקצה הארוך. להרחבה: האותות שהפד שלח לשווקים על כיוון הריבית.
בישראל הסיפור נשמע אחרת לגמרי. בנק ישראל הפחית את הריבית בתחילת החודש ל-3.5%, הורדה שנייה ברציפות, כשהאינפלציה המקומית עומדת על 1.9% ויושבת במרכז היעד. אבל התשואות הארוכות בתל אביב נגררות במידה רבה אחרי וושינגטון: התשואה על האג"ח הממשלתי ל-10 שנים נסחרת סביב 3.9%, וטיפוס נוסף בתשואות האמריקאיות מייקר גם את גיוסי החוב של האוצר הישראלי וגם את הריבית על משכנתאות במסלול קבוע. השקל, שנסחר סביב 3.05 שקלים לדולר, מקבל דווקא רוח גבית מהיחלשות המטבע האמריקאי, וזה ממתן חלק מהאפקט.
הבחינה הבאה של וורש נקבעה לספטמבר. אם התמחור בשוק צודק, הוא יעלה ריבית בישיבה הקרובה ויספק את ההוכחה שהמשקיעים דורשים ממנו. אם הוועדה תבחר לשמור על הריבית פעם נוספת, התשואה ל-30 שנה תמשיך לבדוק את הגבול העליון שלה, והשאלה מי מכתיב למי את הקצב בין הפד לשוק האג"ח תישאר פתוחה.
