בש"א 24773/04, ע"ש 1060/04 רם כספי אבטחה ושירותים נ. מנהל מע"מ גוש דן הערעור מתייחס לשומת תשומות לשנות המס 1998- 2002, שענינה קיזוז מס תשומות הכלול בחשבוניות שהוצאו שלא כדין על ידי אלי בונופיל (להלן - בונופיל) וענת ורון, כל זאת בניגוד לאמור בסעיף 38 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן - החוק). המבקשת טענה שחשבוניות המס נשוא השומה, אשר התקבלו מנותני השירותים המצוינים בשומה, היו תמורת אספקת כוח אדם לעסקי החברה, לגביה יש בחברה תיעוד מפורט. לדברי המשיב, עלה מעדויות אשר היו בפניו, כי השירות שבגינו הוצאו החשבוניות כלל לא ניתן. עוד נקבע כי עיון בחשבוניות מראה כי רובן סתמיות וחסרות פרטים. לאור זאת, נדחתה ההשגה על שומת התשומות. על החלטה זו הוגש ערעור. בקשה לקבלת הערעור על הסף המבקשת הגישה בקשה לקבל את הערעור על הסף, מאחר ועמדת המשיב בשאלה העובדתית המהותית לערעור נקבעה כבר במסגרת הליכים פליליים והיא סותרת את עמדת המשיב בשומה נשוא הערעור הנוכחי. לאור זאת, טוענת המבקשת כי המשיב מושתק מלהעלות כל טענה עובדתית, הסותרת את עמדתו בהליכים קודמים. ההליך הפלילי נגד בונופיל הוגשו שלושה כתבי אישום בבית משפט השלום. כתבי האישום כוללים אישומים ועבירות על החוק ועל פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961. בשלושת כתבי האישום, אשר הדיון בהם אוחד, הואשם בונופיל, בין היתר, בכך שלא כלל בדו"חות למע"מ את כל העסקאות שהיו לו באותה תקופת דיווח. בונופיל כפר בעובדות שיוחסו לו בכתב האישום ולאחר סיום פרשת התביעה ותחילת פרשת ההגנה, החליט בונופיל לחזור בו מהכפירה. הוא הודה בעובדות כתבי האישום והורשע על פי הודאתו בכל העבירות נשוא כתב האישום. המבקשת טענה כי נושא מהותי בו הורשע בונופיל הוא העובדה כי לא דיווח על כל העסקאות נשוא החשבוניות, אשר כללו כאמור גם את החשבוניות נשוא ההשגה. לטענתה, משמעות הכרעת הדין אשר הרשיעה את בונופיל הינה כי אותן חשבוניות, לרבות החשבוניות אשר הוצאו על ידי בונופיל למבקשת, משקפות עסקאות אמת עליהן היה על בונופיל לדווח ולשלם בגינן את המס. קביעה זו הינה קביעה אשר הפכה לחלוטה והטענות אשר טען המשיב במסגרת ההחלטה בהשגה, הינן הפוכות לחלוטין לאותה קביעה. המבקשת טוענת כי בעוד שהמשיב ביקש במסגרת הליך פלילי לראות בעסקאות עסקאות אמת עליהן היה על בונופיל לדווח ולשלם את המס, הרי שכעת מבקש המשיב לא להכיר באותן עסקאות, ומסרב להכיר בתשומות אשר קיזזה המבקשת בגין אותן חשבוניות ממש. בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו פסק המבקשת ציינה כי היא מודעת להלכה, על פיה אין הכרעת דין במשפט פלילי מהווה השתק פלוגתא במשפט אזרחי, וזאת בשל ההבדל בדיני הראיות בין משפט פלילי למשפט אזרחי. למרות הטעם הרב שבטענות המבקשת באשר לחוסר ההגיון, אם לא חוסר תום לב, בטענות הסותרות אשר מועלות על ידי המשיב באשר לאותן חשבוניות, אין לראות בקביעה על פיה לא יהווה פס"ד פלילי השתק פלוגתא בהליך אזרחי כקביעה "פורמליסטית". אין ספק כי עקרון תום הלב חל על המשיב הן כאשר מוצאת על ידו שומה והן כאשר מוגש על ידו כתב אישום בהליך פלילי. אולם, אין לראות במשיב כמי שזכה בטובת הנאה כלשהי בגין העובדה כי בונופיל הורשע בסופו של דבר על פי הודאתו בעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום. אין לראות בהרשעה בהליך פלילי, גם אם תוצאת ההליך היא תשלום מס הנדרש על פי דין, בגדר "זכייה" בטובת הנאה, אליה כיון בית המשפט העליון בהלכות שנפסקו על ידו, כאשר קבע קיומו של השתק במסגרת הליכים אזרחיים. עם זאת, אין ספק כי יש לקבל את הטענה החלופית של המבקשת, על פיה מהווה פסק הדין הפלילי בענין בונופיל ראיה לכאורה במסגרת הערעור. בהודאה על פי הסדר טיעון אין כדי למנוע הגשת פסק דין מרשיע בהליך פלילי כראיה בהליך אזרחי. כאשר נאשם מודה בעובדות כתב אישום ומורשע על פי הודאתו, כפי שהיה בענינו של בונופיל במסגרת ההליך הפלילי, רואים את עובדות כתב האישום כמוכחות כלפיו, ולכן הן בגדר ממצאים בפסק הדין. הבקשה נדחתה. הוצאות הבקשה בסך 7,500 ₪ + מע"מ ישולמו בהתאם לתוצאת הערעור. ניתן ביום: 19.7.2005 בפני: כבוד השופטת ד. קרת מאיר.