רבות נאמר על תכנית האח הגדול לכאן ולכאן. זו עונה שלישית שהעם מפולג בין אלה שחושבים שמדובר בתת רמה תרבותית על סף מלחמת גלדיאטורים, לבין אלה שטוענים שהתכנית גאונית בכך שהיא מפגישה אותנו עם האמת העירומה, וכי כל אחד ואחד מאיתנו יכול להזדהות מידה זו או אחרת עם כל אחד ואחת בבית האח הגדול. אז לא לשם הדיון הזה התכנסו פה היום, אלא כדי להתמקד על אספקט אחד ויחיד בתכנית: דמותו של האח הגדול בכבודו ובעצמו.

לצד הפרוטוקול של התכנית שכוללת מארג מתוכנן למשעי של משחקי תפקידים ומניפולציות אנושיות וטלוויזיוניות, ישנו החדר של האח הגדול וקולו של האח שבוקע מהקירות. למרות שאינו נראה לעין, יש לו עין הנראית לעין הלא היא עינית המצלמה המפורסמת והממצמצת.

האח הגדול הוא למעשה ליבת התכנית ומייצג את משמעות התכנית. הביקור בחדר שלו מוסיף מימד נוסף על פני הדראמה שמתחוללת מחוצה לו בכל מקום אחר בבית. הביקור בחדר האח משמשת עבור הדיירים מרחב מנטאלי אחר שהוא כביכול מאחורי הקלעים, אולם הוא הכי על הבמה שיש והשחקן הראשי שם, בלי לשים לב, הוא האח הגדול. על אישיותו ועקביותה קמה ונופלת התכנית למרות שלכאורה הוא אינו נחשב גיבור התכנית ואינו מסוקר במדורי הרכילות.

המפגש עם האח הגדול ייחודי ושונה מכל המפגשים בתוך הבית, כולל המפגש עם קולם של ארז טל ואסי עזר בשידור החי, שזה האחרון הוא מפגש בעל אופי בידורי מן הסתם.

המפגש עם האח הינו תולדה של אישיותו שנבנתה לתלפיות בידי אדריכלי התכנית, ובידי האח הגדול עצמו. וכידוע, הוא יותר מאח אחד אלא כמה אחים בחילופי משמרות, שיודעים להיכנס במיומנות מופלאה לנעליו ולקולו של איש אחד בעל נוכחות מאד חזקה.

מלבד היותו המנהל הגדול של הבית נוטל האח הגדול מספר תפקידים פסיכולוגיים שבלעדיהם לא היתה דמותו מעניינת ואז אולי היתה התכנית פחות מעניינת ושטחית.

הערכים והתכונות של האח משקפים מלאכת מחשבת של בימאות גדולה, שבעיני היא גדולה יותר מכל התכנית עצמה, שהרי הפורמט שלה אינו מקורי והוא ידוע וקיים במדינות רבות.

האח הגדול הוא דמות בעלת כל התכונות שצריכות להיות למנהיג, הורה או מחנך, ומבחינה מסוימת הוא זה שמחולל את מה שקורה בבית. בלעדיו היתה התכנית הרבה יותר חד מימדית ומותירה רובדים עמוקים יותר מוסתרים ולא באים לידי ביטוי. להלן כמה מתכונות האישיות וערכיו של האח שהופכים אותו כה דומיננטי וחיוני להצלחת הפרויקט:

אמפטיה

דייר שעובר משהו קשה יודע שהאח יודע שהוא יודע מה הוא עבר. נקודת פתיחה זו היא לא רק בגין הידיעה שהבית מרושת מצלמות אלא שקיים משהו בקולו של האח שמשדר תובנה עמוקה למצבו של הדייר.

אינטימיות

האח יודע לגעת בציפור הנפש. דייר שיש לו יום הולדת, דייר שמצבו הנפשי רגיש בגין התרחשויות בבית, מקבל מהאח שירות מחלקה ראשונה בכל מה שקשור בקירבה ואינטימיות. האח יודע להגיד את המלים הכי נוגעות, בקול הכי אישי ובקצב הנכון שגורם לכל דייר להתחיל לבכות.

לא מעט דיירים הודיעו לאח שזהו, הם פורשים, והיה זה האח שידע לדעת בנקודה הכי רלוונטית שיצרה עבור הדייר הסובל פתח למחשבה ולשינוי הבחירה שלו. "למה שלא תתמודד?" שואל האח את יואב שמרגיש מיותר, ויואב שואל את עצמו למה באמת שלא יתמודד..

אסטרטגיה וחינוך

למרות שהאח רגיש וסלחן, הוא יודע שחוסך שבטו שונא בנו. כשפרידה התחרפנה מזה שהשיער שלה צמח בשלשה מילימטרים והיא נכנסה לטאנטרום של "רוצה ס פ ר עכשיו ומיד, כי אני נראית כמו מילואימניק", האח לא נשבר. להיפך. הוא לקח לעצמו את הזמן לחשוב איך אם בכלל להגיב לתובענות של הדיירת והחליט להפוך את סוגית התספורת של פרידה ללקח קולקטיבי של דחיית סיפוקים. הדיירים יצטרכו לבחור אדם שיצבע את שערו כדי שפרידה תקבל תספורת. אחריות חברתית בקטנה.

גבולות

האח הגדול לא פראייר. יש לו מילה והוא מכתיב את הכללים. משחק זה משחק, ניצחון זה ניצחון והפסד זה הפסד. לא חשוב מה התוצאה של המשחק, הדיירים יודעים שהגבולות שהאח הציב ברורים ואין עקיפה כי תמיד תהיה אכיפה. הדיירים, כמו ילדים וכמו כל קבוצה מתהווה, מחפשים את מרחב המחייה שלהם ותמיד, אבל תמיד יבדקו עד איפה מותר להם להגיע. כאשר הגבולות מטושטשים, יאמר כל איש חינוך, האדם יהיה עסוק רוב הזמן באיתור הפרצות. אם הגבולות ברורים, הוא יתפנה לייצר לעצמו חיים.

הומור טוב

כשהאח הגדול מבשר לדיירים על משימה סופר מצחיקה כמו משימת בית הספר, משימת דור הפלמ"ח או משימת בית החולים, אפשר לראות שהאח הגדול יודע לצחוק. כאשר ליעוז, שהודיעו לו שהוא "חולה נפש" במשחק בית החולים, הוכנס לחדר האח הגדול כשהדג ממתין לו על השולחן באקווריום, היה ברור שהאח הגדול ערמומי ושובב. אגב, זו תכונה שנחשפה העונה ביתר תפארתה יחסית לעונות הקודמות בהן היה האח יותר עגמומי.. "ליעוז, האם זהו הדג שטענת שדיבר אליך?" שאל האח הגדול את ליעוז הכפות בכותונת משוגעים. כולם ראו שהדג באמת דיבר לליעוז אבל הוצאת הדג מהאקווריום הרגיל שלו הינה כמו הוצאת אייטם מהקונטקסט השגרתי שלו. זה מצוי בבסיס כל הומור טוב והקטע שבו ליעוז נאלץ להזכיר לדג "חבר שלי זוכר שדיברת אלי..?" הוא אחד המצחיקים שהיו העונה.

עוצמה ואסרטיביות

הוא סמכותי, הוא יודע צעד אחד קדימה, הוא רואה הכל ושומר על דיסקרטיות. יש לו כאריזמה והוא משתמש רק באלפית מהכוח שיש לו באמת. הוא המפקד החזק אך העדין סוג של קצין וג'נטלמן ועובדה שנופר כבר קצת מאוהבת בו.

הוא יענה כשהוא בוחר לענות. הוא לא נגרר. הוא תמיד יהיה זה שמוביל את השיח ולא יהיה מובל אלא אם כן הוא בוחר להיות כזה לרגע קט. לפעמים הוא עומד במבחנים קשים. כשדיירים מתגרים בו, שואלים אותו שאלות פרובוקטיביות, מבקשים להרוויח ממנו מידע בעורמה הוא לא נופל למלכודות האלו. הוא אף פעם לא מגיע חלש לדיאלוג. יש לו חופש מנטאלי והוא לא מועד.

במובנים רבים הוא מתפקד כמו מותג טוב שהוא גדול מסכום יתרונותיו המוצריים והוא מייצר עבור הצרכן הסופי סוג של תועלת רגשית. כמו כל מותג טוב הוא מעניק משמעות לא רק לעצמו אלא לכל מי שנחשף אליו, כשהוא ברור במסריו, בערכיו ובתפקידו בחיי הצרכן. והכי חשוב מותג טוב תמיד פורט על דימוי או סיפור קמאיים ומשם הוא שואב את כוחו. ומה יותר מיתוס ממיתוס האח הגדול?

העובדה שאינו צפוי ואינו שאבלוני מכניסה המון מתח חיובי לעלילת התכנית, ודורכת את הדייר ויחד איתו את הצופה כל פעם מחדש. אמנם הצלחת התכנית הינה בגין המציצנות אליה אנו מתמכרים, אולם מציצנות זו היתה פחות מרגשת אילו היה האח יותר חלש, ובעל אינטליגנציה רגשית פחות מפותחת.

הוא לא רק אח גדול בזכות האפשרויות שההפקה נותנת לו אלא אח גדול אמיתי כמו שהמיתוס של האח הגדול מחייב.