ואלור מדווחת על רווח של 1 מיליון דולר ברבעון ה-1
חברת ואלור מערכות ממוחשבות בע"מ (Prime Standard: VCR), מובילה עולמית בתחום פיתוח פתרונות תוכנה לייעול תהליכי תכנון, ייצור והרכבה בתעשיית האלקטרוניקה, פירסמה אץ תוצאותיה לתקופה שהסתיימה ב- 31 במארס 2007.
הכנסות החברה ברבעון הראשון לשנת 2007 הסתכמו בכ- 10.3 מיליון דולר, גידול של כ- 23% לעומת 8.4 מיליון דולר ברבעון המקביל אשתקד. הרווח הנקי ברבעון הראשון לשנת 2007 הסתכם בכ – 1 מיליון דולר – גידול של כ- 34% בהשוואה לרווח הנקי ברבעון המקביל אשתקד.
הרווח המדולל למניה ברבעון הראשון לשנת 2007 עומד על 0.05 דולר למניה, לעומת 0.04 דולר למניה ברבעון המקביל אשתקד.
"ואלור מציגה רבעון שיא נוסף של הכנסות ברבעון הראשון 2007, אמר עופר שופמן, נשיא ומנכ"ל ואלור. "במהלך הרבעון, השקנו בהצלחה שלושה מוצרים חדשים: vPlan, פתרון כולל להנדסת תהליך ייצור, אשר זכה בפרס על חדשנות, vSure, מערכת ניהול איכות ייצור חכמה ו – vManage, פתרון ניהול שלם לבקרת רצפת הייצור המתמחה בניהול מלאי הרכיבים. כל שלושת המוצרים פותחו במיוחד עבור תעשיית ייצור האלקטרוניקה, דבר אשר מקנה ייחודיות ויתרון משמעותי על מוצרים מתחרים מאותו סוג."
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
