מצבה הטוב יחסית של ישראל בדו"ח של יבמ ואקונומיסט בנושא מוכנות לקליטת עסקים אלקטרונים, מחמיא לנו - אבל בסופו של דבר, הוא לא מפתיע. בכל המדדים שנבדקו: סביבה עסקית, סביבה עסקית-חברתית ותרבותית, סביבה פוליטית-מדינית, תשתיות, חוק, וחזון ממשלתי - ישראל נחשבת למדינה מתקדמת. כמדינה שנחשבת אטרקטיבית להשקעות בהיי-טק, אין ספק כי הדו"ח הזה, אם לא יועיל הרבה - בוודאי לא יזיק.

הדו"ח עוסק בעיקר בנתונים השוואתיים בין מדינות שונות ברחבי העולם, על פי שורה של מדדים, והוא מעמיד את ישראל באזור מכובד בדירוג, מקום אחד אחרי צרפת ומקום אחד לפני איטליה, והרבה לפני הודו, טורקיה, מדינות ערביות שונות וכמובן - איראן.

אין ספק שבעולם שהולך לקראת עסקים אלקטרוניים, לישראל יש הרבה מה לתרום בנושא, כמו גם מה לשפר בתוך מדינתה. הדו"ח מתייחס בעקיפין לנושא של פער דיגיטלי, אבל הוא מפרש אותו בהיבט של הפערים הטכנולוגיים בין המדינות, שהולכים ומצטמצמים.

הפירוש האחר של הפער הדיגיטלי

הסקר אינו מתייחס לפירוש אחר של המונח "פער דיגיטלי", שהוא הפירוש המקורי והנכון - הבודק את הפערים בין אוכלוסיות בעלות גישות קבועה ויעילה לטכנולוגיות דיגיטליות, לבין אלו שאין להם גישה שכזו. עורכי הדו"ח של אקונומיסט ויבמ לא התייחסו להיבט הזה באופן טבעי, משום שזוהי סוגיה פוליטית-חברתית, יותר מאשר טכנולוגית, והיא מבוססת בעיקר על פערים סוציו-אקונומיים בין קבוצות אוכלוסיה שונות. הדו"ח האחרון של האו"ם, שבדק את הנושא הזה והשווה בין מדינות, מיקם את ישראל במקום ה-16. אלא שבניגוד למיקום ברשימת המוכנות לטכנולוגיה ולעסקים אלקטרוניים, הרי שמצבנו בתחום הפער הדיגיטלי - אינו משביע רצון.

בכלל, ההיבט הזה של הפער הדיגיטלי, אינו רלבנטי למדידה ולהשוואה בין מדינות, מעבר להשוואות סטטיסטיות. לצורך העניין, כל ילד או מבוגר משכבה כלכלית זו או אחרת בחברה הישראלית, שאין לו תנאי גישה שווים למישהו אחר מקביל לו - הוא עולם בפני עצמו.

האבסורד הוא, שככל שמצבה של המדינה מבחינה טכנולוגית הולך ומשתפר, כך גדלים הפערים הדיגיטליים. בישראל, הגורמים לפער הדיגיטלי הם בעיקר מצב כלכלי לא טוב של אוכלוסיות, חוסר מודעות להשפעת העולם הדיגיטלי, וגם מגבלות של שפה. בישראל, רמת החיבור לעולם הדיגיטלי היא די גבוהה, והדו"ח של האקונומיסט אף מאשש זאת - ולא רק הוא. עיקר הבעיה אצלנו, הוא בין אוכלוסיות ממוחשבות, אשר עושות שימוש במחשבים ואינטרנט, לבין אלו שאין להם מחשבים כלל. וכאלו יש עדיין לא מעט בחברה הישראלית.

דו"ח שהוגש לחשב הכללי קובע, כי הפער הדיגיטלי מתקיים בעיקר בקרב קבוצות אוכלוסיה נמוכות, בעלות השכלה יסודית לכל היותר, מבוגרים מעל גיל 65 וכן בקרב יוצאי עדות המזרח.

הטיפול בפער הדיגיטלי הוא מתמשך, שייך למדיניות חברתית-כלכלית וכלים שהממשלה מייצרת כדי להדביר את העוני הפיסי, החברתי והתרבותי. הטיפול בפער דיגיטלי שונה בין שכבת גיל אחת לשניה. מוגבלות של משאבים, שהיא עניין טבעי - מחייבת יצירת סדרי עדיפויות. כיום מקובל לטפל בנושא הפער הדיגיטלי בשתי קבוצות אוכלוסיה עיקריות: ילדים וקשישים.

הילדים מקבלים התייחסות מצד גופים חוץ-מוסדיים, שאינם קשורים עם הממשלה או הממסד ואלו מנסים לתת לילדים גישה וחשיפה למחשבים ולאינטרנט. מעבר לטיפול נקודתי בבעיה חברתית מקומית באותו ישוב, מניחים המסייעים את היסודות לעתיד. אלא שכאשר אותו ילד יסיים את התיכון, ישתחרר מצה"ל, וכאשר ירצה לחפש מקור תעסוקה, הוא עלול להיתקל בבעיות קשות, בחוסר שוויוניות בולט, כאשר מולו יתמודד ילד עם אותם נתונים, שהיה לו המזל ונחשף לעולם הדיגיטלי.

החלשים יעצרו את החזקים

למרות שלכאורה רואים בפער הדיגיטלי ובעולם העסקים האלקטרוני שני עולמות שונים - בסופו של דבר, חד הם. מדינת ישראל משתייכת, למרבה מזלה, לקבוצת המדינות שרמת המוכנות שלהן לקליטת עסקים אלקטרונים הולכת וגדלה, מדינה שבה מדיניות הממשלה בשיפור השירות לאזרח, מבוססת לא מעט על שימוש במדיות דיגיטליות.

אלא שדווקא ההתקדמות הזו, עלולה להתנגש כמו קרחון ענק במציאות של ישראל השנייה, שאינה חשופה לכל אותם חידושים. ישראל בעלת הקטבים, ברמות כלכליות, רמות חיים וסדרי עדיפויות לא צודקים - אינה יכולה להתקדם ללא סוף כלפי מעלה. זאת כי החלק היותר חלש שלה, הסובל מפער דיגיטלי, חברתי וכלכלי, יעצור אותה בסופו של דבר.

מגזרים עסקיים שלמים שרוצים ויכולים לבסס את עסקיהם על האינטרנט, במדיות חכמות אחרות, ימצאו את עצמם מאבדים לחלוטין נתחי שוק שלמים בקרב אוכלוסיות שנכנסות תחת ההגדרה של פער דיגיטלי. ואם נצא מתוך הנחה שאותם עסקים במגזרים השונים לא ירצו לוותר על אותם לקוחות, אז ייווצר מצב, במוקדם או מאוחר, שלמרות שהתשתיות הפיסיות והאנושיות של מדינת ישראל, יכולות ומסוגלות לשפר את מעמדן בדירוג השנתי של האקונומיסט - העסקים, היצרנים והתעשיינים, יעצרו את הקצב. זאת כי הדיגיטליות היא עניין יפה, סקסי ביותר, אבל אם היא לא מנת חלקם של מגזרי אוכלוסיה רבים - שום סקר או דירוג טוב, לא יכול להציל אותה.

המשימה לטפל בצמצום הפער מוטלת על כתפי הממשלה. אבל היא אינה פוטרת בשום אופן גם את החברה האזרחית - תעשייה, מומחים ואנשי אקדמיה, להמשיך בעשייה הסיזיפית, היום-יומית, לחיסול עוד ועוד מוקדי פער דיגיטלי. זאת, כדי שגם בשנים הבאות, נעמוד במקום טוב באמצע בסקרים של אקונומיסט, יבמ ודומיהם.