כנגד המבקש, ד"ר אדז'רסקי הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של הלבנת הון, הברחת טובין, השתמטות מתשלום מיסים, עבירות על פקודת הרוקחים ועוד. על-פי עובדות כתב האישום, הפעילו הרופא ונאשם נוסף בפרשה במשך כחמש שנים מרפאות אשר עסקו במכירת מוצרים שונים וכן במכירת כדורים מזויפים לטיפול באין אונות אשר הציגו אותם כמקוריים.

ד"ר אדז'רסקי שימש כאיש קש עבור הנאשם הנוסף, ובמסגרת זו שימש כמנהל הפעיל בחלק מהחברות שהקים הנאשם הנוסף לצורך מכירת המוצרים והתרופות וכבעלים בחלק מחשבונות הבנק. ד"ר אדז'רסקי והנאשם הנוסף הבריחו ארצה את הכדורים המזויפים בניגוד לחוק ואף ייצאו כדורים לחו"ל שלא על פי החוק.

בכספי המכירות ביצעו הנאשם הנוסף וד"ר אדז'רסקי פעולות במטרה להסתיר ולהסוות את מקור הכסף, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו ואת עשיית הפעולות בו.

מנכ"ל משרד הבריאות, החליט, בהמלצת ועדה מיוחדת שמונתה בעניין, החליט להתלות את רייונו של ד"ר אדז'רסקי לעסוק ברפואה יושעה למשך שישה חודשים או עד מתן פסק דין בתיק הפלילי המתנהל נגדו.

ד"ר אדז'רסקי הגיש ערעור על החלטת המנכ"ל לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. בית המשפט דחה את ערעורו של המבקש. בית המשפט סבר כי המשך פעילותו של המבקש במרפאה העוסקת באין אונות יש בה כדי לסכן את שלום הציבור. על כך הגיש ד"ר אדז'רסקי בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.

הוא טען, כי למרות שמשרד הבריאות כלל לא ביקש את התליית רישיונו, אלא רק ביקש את הגבלתו, הוחלט להמליץ על התליית רישיונו. לטענתו, זהו המקרה היחידי בישראל בו הותלה רישיונו של רופא טרם הרשעתו וללא שהוגשה כל תלונה נגדו, ובכך נפגעת חזקת החפות העומדת לו בשלב זה.

בית המשפט קבע, כי אין מקום להתערב בהמלצת הוועדה, בהחלטתו של המנכ"ל ובשיקול דעתם.

מטרתו של הסעיף העוסק בעניין בפקודת הרופאים הינה לתת מענה לשלב טרם הרשעתו של הרופא ולאחר הגשת כתב אישום נגדו. בשלב זה מתעורר הצורך לעיתים להתלות או להגביל את רישיונו של הרופא מטעמים שבאינטרס הציבורי, וזאת עוד בטרם הרשעתו בדין. בעניינים מעין אלה, יש לבחון שני סוגי שיקולים מנוגדים: האחד עניינו באינטרס הציבורי ובהבטחת שלום הציבור מפני קבלת טיפול רפואי על ידי אדם שיתכן ואינו ראוי ליתן אותו; והשני עניינו באינטרס הפרט – הרופא – שהגבלת או התליית רישיונו פוגעת בחופש העיסוק שלו ובחזקת החפות העומדת לו כל עוד לא הורשע. האיזון הוא תלוי נסיבות המקרה, ונלקחים בחשבון שיקולים שונים כגון חומרת העבירות ומהותן, הקשרן של העבירות לעבודתו הרפואית של הנאשם וקיומן של ראיות לכאורה, וזאת אל מול נסיבותיו האישיות השונות של הרופא.

כתב האישום ותיק החקירה כנגד ד"ר אדז'רסקי הוצגו בפני הוועדה. ניתן כי ד"ר אדז'רסקי היה מודע לכך שהוא מוכר תרופות שלא כחוק אשר לא נמכרות בבית מרקחת. לפיכך ניתן לקבוע כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, ולמיצער לגבי חלק מהאישומים, אשר בפני עצמם מצדיקים את התליית רישיונו של המבקש.

העבירות המיוחסות למבקש נוגעות במישרין לתפקודו כרופא ולאמון שיכולים לתת בו מטופליו. צדק בית המשפט המחוזי משקבע כי המבקש הראה לכאורה חוסר אכפתיות לתרופות שמסופקות למטופליו בידיעתו. אין לקבל את הטענה לפיה לא הוכח כי נגרם נזק למטופלים. גם אם התרופות המזויפות לא הכילו כל חומר פעיל, יש בכך פגיעה באמון המטופלים אשר סבורים כי ניתנה להם תרופה לבעייתם ולמעשה מקבלים תרופה שאין בידה לסייע להם. האינטרס הציבורי מחייב להגן על ציבור המטופלים מפני רופאים אשר אינם מטפלים כראוי וכמתבקש מרופא סביר בענייניהם. לפיכך, האינטרס הציבורי תומך בהתליית רישיונו של המבקש.