כך בונים תיק השקעות בעולם של אינפלציה קבועה

במשך שנים הבטיחו הבנקים המרכזיים שהאינפלציה תתכנס ליעד של 2%, וברוב התקופה השווקים העניקו להבטחה הזאת משקל רב. כיום האמון נשחק. יותר משקיעים בונים את התיקים שלהם סביב אפשרות שקצב עליית המחירים יישאר מעל היעד לאורך זמן, ושהדרך חזרה ליציבות תכלול ריבית גבוהה יותר, תנודתיות במחירי האנרגיה ושינויים חדים יותר בתשואות האג"ח.

הנתונים מספקים בסיס לשינוי. מדד המחירים לצרכן בארצות הברית עלה ביוני ב-3.5% לעומת התקופה המקבילה, כמעט פי שניים מיעד הפדרל ריזרב. מדד הליבה, שמנכה מזון ואנרגיה, עלה ב-2.6%. הירידה החודשית במחירי הדלק הקלה מעט על משקי הבית, אך מחירי האנרגיה עדיין היו גבוהים ב-15.7% לעומת יוני 2025. תחזית הפד עצמו מציבה את אינפלציית ה-PCE, המדד המועדף עליו, על 3.6% בסוף 2026 ורואה חזרה ל-2% במהלך 2028.

גם אירופה מתמודדת עם מסלול ממושך. תחזית הבנק המרכזי האירופי צופה אינפלציה ממוצעת של 3% בשנת 2026, לעומת הערכה קודמת של 2.6%. מדד הליבה צפוי לעמוד על 2.5%, בעוד האינפלציה הכללית עשויה להגיע ל-3.4% במחצית השנייה של השנה, בעיקר בעקבות מחירי האנרגיה. לפי תרחיש הבסיס, החזרה ל-2% תתרחש בשנת 2028.

בתחילת גל ההתייקרויות נסב הוויכוח סביב שתי אפשרויות: נחיתה רכה, שבה האינפלציה יורדת והצמיחה נשמרת, מול נחיתה קשה הכוללת האטה חדה ועלייה באבטלה. בפועל התגבש תרחיש שלישי. הכלכלה ממשיכה לצמוח, שוק העבודה מחזיק מעמד וההשקעות בבינה מלאכותית ובתשתיות תומכות בפעילות, אך המחירים נשארים גבוהים והבנקים המרכזיים מתקשים להכריז על ניצחון.

התרחיש הזה משמעותי למשקיעים משום שהוא משנה את הקשר בין נכסים. בתקופות של אינפלציה נמוכה, ירידה במניות לוותה לעיתים קרובות בעלייה באג"ח, שכן משבר כלכלי הוביל להפחתת ריבית. כאשר מקור הזעזוע הוא התייקרות אנרגיה, מכסים או שיבוש בשרשראות אספקה, האג"ח והמניות עלולות לרדת יחד. המניות נפגעות מעלויות גבוהות, והאג"ח נפגעות מעליית התשואות.

ציפיות האינפלציה ממחישות את הפער בין הציבור לשוק. משקי הבית בארצות הברית ציפו ביוני לאינפלציה של כ-3.4% בטווח של חמש עד עשר שנים, וביולי ירדה הציפייה ארוכת הטווח לכ-3.3%. בשוק האג"ח, ציפיית האינפלציה לעשר שנים עמדה בסוף יולי על כ-2.26%.

הפער נובע גם מהדרך שבה כל צד חווה את ההתייקרות. משקי הבית רואים את מחירי המזון, הדיור, החשמל והביטוח, ומתייחסים לרמת המחירים שהצטברה לאורך כמה שנים. שוק האג"ח מנסה להעריך את קצב ההתייקרות הממוצע בעשור הבא. נוסף על כך, הפער בין אג"ח רגילות לצמודות כולל פרמיית סיכון ונזילות, ולכן הוא מספק אומדן לציפיות, ולא תחזית נקייה.

הבנקים המרכזיים משדרים סבלנות. הפד הותיר את הריבית בטווח של 3.5%-3.75% מתחילת השנה, והשווקים אף מתמחרים אפשרות שהיא תתקרב ל-4% עד סוף 2026. הבנק המרכזי האירופי העלה ביוני את הריבית על הפיקדונות ל-2.25%, וביולי השאיר אותה ברמה זו. בשני המקרים המסר דומה: החלטות יתקבלו לפי הנתונים, תוך תשומת לב למחירי האנרגיה, לשכר וליכולת של החברות לגלגל עלויות אל הצרכנים.

הזהב חוזר לתיק, אבל הוא רחוק מלהיות ביטוח מושלם

הזהב הפך לאחד הנכסים המזוהים עם הסביבה החדשה, אך המספרים מתונים יותר מהתחושה שנוצרה בשוק. מחיר הזהב עמד בסוף יולי סביב 4,056 דולר לאונקיה, עלייה של כ-20% בתוך שנה. מתחילת 2026 נרשמה ירידה של כ-6%, והמחיר נמוך ביותר מ-20% מהשיא שנקבע בינואר. הנתונים האלה ממחישים שהזהב מסוגל להגן מפני חוסר יציבות לאורך זמן, לצד תנודות חדות בדרך.

• הנפט יורד, הדיזל בארה"ב בשיא
• טראמפ מבטיח 5,000 ד' לכל אמריקאי - החשבון: עד 1.3 טריליון

הזהב נהנה מביקוש של בנקים מרכזיים, חשש מחובות ממשלתיים, מתיחות גיאופוליטית ורצון לצמצם תלות בדולר. מנגד, הוא אינו מייצר ריבית או תזרים. כאשר התשואות הריאליות עולות והדולר מתחזק, עלות ההחזקה בו גדלה. לכן הקשר שלו לאינפלציה מורכב: הזהב מגיב לעיתים יותר לריבית הריאלית, לאמון במטבעות ולסיכונים גיאופוליטיים מאשר למדד המחירים בחודש מסוים.

חלק ממנהלי ההשקעות הציעו מודל של 60% מניות, 20% אג"ח ו-20% זהב, במקום תיק 60/40 המסורתי. הקצאה של חמישית מהתיק לזהב נחשבת מהלך אגרסיבי, שמתאים בעיקר למשקיע המייחס הסתברות גבוהה לשחיקת מטבע, לחובות ממשלתיים גדולים ולמתיחות ממושכת. עבור מרבית המשקיעים, הזהב משמש רכיב משלים ולא בסיס מרכזי. התחזיות המוקדמות לעליית הזהב מעל 4,000 דולר נשענו על רכישות בנקים מרכזיים והתרחקות מהדולר.

רוצים להתעדכן בכל מה שקורה באינפלציה

אג"ח צמודות אינפלציה מציעות הגנה ישירה יותר. הקרן שלהן מתעדכנת לפי מדד המחירים, כך שהמשקיע מקבל את עליית המדד בתוספת תשואה ריאלית. אג"ח TIPS לעשר שנים כבר מציעות תשואה ריאלית של כ-2.1%, לעומת ממוצע של כ-0.9% בעשור האחרון. המשמעות היא שמשקיע יכול לנעול תשואה מעל האינפלציה, בתנאי שהוא מחזיק את האיגרת ומתמודד עם התנודתיות במחירה. להרחבה: כשהריבית מטפסת, הכסף הגדול פונה לאג"ח צמודות.

גם תשתיות, נדל"ן מניב וסחורות עשויים להועיל, בעיקר כאשר ההכנסות קשורות למדד או שניתן לעדכן מחירים. עם זאת, נדל"ן ממונף נפגע מריבית גבוהה, חברות תשתית דורשות השקעות הון גדולות וסחורות עשויות לעבור מחזורי עליות וירידות חדים. במניות, היתרון נמצא אצל חברות בעלות כוח תמחור, חוב סביר והוצאות הון נשלטות. חברה שמעלה מחיר ושומרת על הלקוחות מגינה על שיעורי הרווח. חברה שפועלת בענף תחרותי סופגת את ההתייקרות בתוך הרווח.

• המרוץ לבינה מלאכותית מחריף - ואיתו החשש שחברות ה-AI יאבדו שליטה
• סעודיה סגרה את הצינור שעקף את הורמוז

תיק 60/40 עדיין מספק בסיס הגיוני למשקיעים רבים. התשואות הגבוהות באג"ח משפרות את ההכנסה השוטפת ומגדילות את פוטנציאל התשואה העתידי. השינוי המרכזי נמצא בציפייה מהאג"ח: בתקופת אינפלציה הן מספקות הכנסה, אך מעניקות הגנה חלקית בלבד מול ירידה במניות. שילוב מדוד של אג"ח צמודות, זהב, מזומן ונכסים ריאליים יוצר כמה שכבות הגנה, במקום תלות בנכס אחד שיפעל בכל תרחיש.