בעקבות הביקורת: רשות התחרות תבדוק את התיאום בין בכירי הבנקים להדחת מנכ"ל איגוד הבנקים
האם בכירי הבנקים מתאמים בינהם עמדות? ביזפורטל חשף את הבעייתיות - רשות התחרות חוקרת
הניוז היה ברור, אבל הניתוח כאן הדגיש כי מעבר לעניין עצמו - הכוונה להדיח את מנכ״ל איגוד הבנקים והתכתובת של בכירי הבנקים בנושא בקבוצת ווטסאפ סגורה שדלפה - יש כאן ״תפוח אדמה לוהט״. הכיצד יושבי ראש של בנקים נמצאים בקבוצת ווטסאפ ומתאמים כיצד לפעול מול הרגולטור?
כעת מתברר כי גם ברשות התחרות זיהו את הבעיה. הרשות פנתה לאיגוד הבנקים וביקשה מידע על ההתנהלות, במטרה לבדוק אם התיאום בין ראשי המערכת הבנקאית נעשה בהתאם להוראות החוק.
ההתכתבות נחשפה לאחר שיו״ר הבנק הבינלאומי, רון לבקוביץ׳, פרסם בטעות צילום מסך של השיחה. מהתכתובת עלה כי יו״ר מזרחי טפחות, אבי זלדמן, הציע ליו״ר לאומי ונשיא איגוד הבנקים, אורי אלון, לכנס את יושבי הראש והמנכ״לים לפגישה סגורה, ללא אנשי האיגוד וללא מדמון, כדי לגבש את תוכנית הפעולה. אלון השיב כי ביקש להשלים קודם לכן שיחות עם כלל הבנקים, כדי שלא להפתיע איש, ורק לאחר מכן לקדם את המהלך. כלומר, לא מדובר רק בשיחה מקרית בין שני מנהלים, אלא במהלך שכלל התייעצויות עם בנקים נוספים וניסיון להגיע להסכמה רחבה לפני קבלת החלטה.
עצם הרצון להחליף את מנכ״ל איגוד הבנקים אינו בהכרח בעייתי. האיגוד ממומן בידי הבנקים ותפקידו לייצג את ענייניהם מול הממשלה, הכנסת, הרגולטורים והתקשורת. אם חברי האיגוד אינם שבעי רצון מהמנכ״ל, הם רשאים לפעול להחלפתו באמצעות המוסדות וההליכים הקבועים שלו. אלא שהתכתובת חשפה שאלה אחרת: היכן עובר הגבול בין פעילות מותרת במסגרת איגוד מקצועי לבין תיאום אסטרטגי בין מתחרים? כאשר ראשי הבנקים מגבשים יחד דרך פעולה מול משרד האוצר או מול רגולטורים אחרים, לא ניתן להסתפק בטענה שמדובר בעניין פנימי של האיגוד.
מס רווחי היתר
המתיחות סביב מדמון נולדה, בין היתר, בעקבות מס רווחי היתר שהוטל על הבנקים. המס, בהיקף של כ־3 מיליארד שקל, נועד באופן רשמי לסייע במימון הגירעון והוצאות המלחמה, אך הרקע לו היה הרווחיות הגבוהה של הבנקים בתקופת הריבית הגבוהה. התוכנית אמנם קוצצה בחצי לעומת ההצעה המקורית, אך בבנקים נותרה ביקורת על האופן שבו האיגוד ניהל את המאבק.
ייתכן שבכירי הבנקים סבורים שמדמון לא סיפק את התוצאה המצופה. זו שאלה ניהולית לגיטימית. אבל גם אם הביקורת כלפיו מוצדקת, היא אינה מעלימה את הבעיה שנחשפה: ראשי הבנקים אינם רק בעלי מניות באותו איגוד, אלא גם מנהלים של חברות שמתחרות על אותם לקוחות, פיקדונות, משכנתאות ועסקי אשראי.
הנקודה מקבלת חשיבות נוספת לנוכח העובדה שהממונה על התחרות כבר הכריזה על חמשת הבנקים הגדולים כקבוצת ריכוז. בשוק כזה, שבו מספר מצומצם של שחקנים מחזיק בחלק הארי של הפעילות, כל ערוץ קבוע של שיתוף מידע ותיאום בין בכירים מחייב בחינה קפדנית יותר.
אין בשלב זה קביעה כי ההתכתבות מהווה הפרה של החוק. רשות התחרות תצטרך לבדוק אילו נושאים נדונו, מי השתתף בשיחות, האם הועבר מידע עסקי בין הבנקים והאם התקבלו החלטות משותפות שנועדו להשפיע על מדיניות הרגולטורים. לא כל תיאום במסגרת איגוד הוא אסור, אך גם לא כל פעולה משותפת מקבלת חסינות רק משום שהיא נעשית תחת שמו.
מאיגוד הבנקים נמסר כי הוא קיבל את פניית רשות התחרות, ישיב לה באופן מלא וישתף פעולה תוך העמדת כל המידע שיידרש. כעת הבדיקה כבר אינה עוסקת רק בשאלה אם איתן מדמון יישאר בתפקידו. היא נוגעת לסוגיה מהותית בהרבה: האם ראשי הבנקים משתמשים באיגוד כזירה לגיטימית לייצוג ענפי, או כמנגנון שמאפשר למתחרים החזקים במשק לתאם ביניהם כיצד להתמודד עם מי שאמור לפקח עליהם.
