איתמר באן, אדם בוגר, נשוי ואב לארבעה ילדים פיתה באמצעות רשת האינטרנט את המתלוננת שהיתה בת כ-14.5 שנים. באן התכתב עם הקטינה, שכנע אותה ליצור עמו קשר מיני ובהמשך קיים איתה בהסכמתה יחסי מין שבמהלכם ביצע בה, בין היתר, גם מעשי סדום וגם קיים איתה יחסי מין מלאים. בשלב מסויים אף ניסה באן לפתות את הקטינה לקיים יחסי מין עמו ביחד עם בחורה נוספת, בשלישיה.

באן הודה בביצוע כל המעשים הנ"ל והורשע. בית המשפט השלום בחיפה גזר עליו עונש של 27 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מאסר מותנה של 12 חודשים. כן חייב את באן בפיצוי המתלוננת בסכום של 10,000 ש"ח. המדינה ערערה על קולת העונש ואילו באן ערער על חומרתו.

בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את ערעורו של באן. בית המשפט ציין כי הנסיבות של המקרה הן נסיבות מזעזעות וחמורות במיוחד, המחייבות גם ענישה מרתיעה, וזאת בשים לב לניצול שניצל הנאשם את הקטינה והאופן בו לכד אותה ברשתו. תופעה זו של שימוש ברשת האינטרנט מחייבת את התייחסותו של ביהמ"ש בבואו לשקול את שיקולי ההגנה על הציבור בפרט ועל קטינים במיוחד. רשת האינטרנט ותקשורת המחשבים יצרה אמצעי קל לעבריינים להפיל ברשתם אנשים תמימים בצורות שונות. רשויות אכיפת החוק חייבות לשים לנגד עיניהן תופעה זו של ניצול לרעה של האמצעי הטכנולוגי המודרני ולהגן על הציבור מפני אלו העושים בו שימוש לרעה. פשיעה באמצעות מחשב, על גווניה השונים, מחייבת את גורמי האכיפה ואת מערכת המשפט להתאים את תגובתם לאמצעי הפעילות החדשני וזאת כדי להגן על הציבור מפני אלו העושים בו שימוש לרעה.

אוכלוסיית בני הנוער היא קרבן פוטנציאלי קל לעברייני מין בכלל ואלה הפועלים באמצעות האינטרנט בפרט. אוכלוסיה זו משתמשת שימוש תדיר באמצעי תקשורת זה ונחשפת לפיתויים באמצעות חורשי רעה שונים. כאשר ביהמ"ש שם לנגד עיניו את החובה להגן על הקטינים, עליו לשים לנגד עיניו גם את ההכרח להרתיע את כל אלה העושים באינטרנט אמצעי לפגיעה בקטינים ולהענישם בחומרה.

בשים לב לכל האמור לעיל, נקבע כי העונש אשר נגזר על באן בבימ"ש קמא אינו חמור דיו ואינו משקף את החובה להגן על ציבור הקטינים במידה המספקת. ביהמ"ש סבור כי היה על בימ"ש קמא לגזור עונש חמור בהרבה. לפיכך, הוארך עונש המאסר בפועל שהוטל על הנאשם ל- 36 חודשים. יתר חלקי גזר הדין נותרו ללא שינוי.