אבקת הכביסה שלנו מול "האחר": מי מצליח לקחת בעלות על הצבע הלבן ואיך?
אחרי הפרסומת לטבליות למדיח של פיניש שעשתה לכולנו בית ספר, קצת קשה לחזור ולדבר על הפרסומת לאבקת כביסה טייד ואריאל שמאכלסות את ברייק הפרסומות באינטנסיביות של טרום נקיון הפסח.
מה שפיניש הצליחו לעשות, כאמור, זה להיחלץ מהציר המאד פונקציונאלי של "לפני אחרי" או של "בהשוואה לחומר אחר". פיניש הצליחו להציע לנו את הרעיון שכלים זה לא רק כלים, אלא בבואה של מעברים בחיים כי הם תמיד שם.
אז אמנם טייד מקדם במשך שנים רבות את המושג "יש לבן ויש לבן טייד" שלדעתי מקפל בתוכו רעיון מאד יצירתי, על גבול הפילוסופי, כי לבן הוא צבע אבסולוטי וטייד מצליח לאתגר את זה. הרעיון לכשעצמו מעניין ומזכיר קצת את ריבוי המלים שיש לאסקימוסים למילה שלג. כשאתה מקצוען, וטייד מחזיק מעצמו כזה, אתה רואה גוונים שאחרים לא.
יתר על כן, פה ושם מצליח טייד לתת ללבן תפקיד קצת יותר משמעותי בחיינו מאשר רק להיות יותר נקי מ'לבן' של 'אבקת כביסה אחרת'. לדוגמא - סרט הג'ודו וסרט הגננת שעובדים על אותו פרינציפ - אנשים לא יכולים לעמוד בפני לבן בוהק. ילדים שלובשים לבן שכובס בידי טייד תמיד נבחרים בידי הגננת או המורה לג'ודו.
דווקא הקליפ של הג'ודו סימן התחלה של חשיבה מחוץ למכונת הכביסה כי הוא דיבר לא על הבד אלא על הסוציולוגיה סביבו. אבל הנה שוב נפלנו בחזרה לעולם הלכלוך והכביסה המובן כל כך מאליו. למרות שנשווע לגיוון בכל הלבן הזה, שוב נקבל את הנוסחא הידועה - כיבסנו וחשבנו שזה לבן עד שכיבסנו בטייד.
אמנם אהבתי את המשחק המשעשע של עפרה ויינגרטן בתפקיד הסבתא האנכרוניסטית שמטפלת בכתמים עם לימון ואבקת כביסה "אחרת", ואהבתי את הטקסט החמדמד "יוצא יותר לבן מהפרצוף של סבא שלכן ביום חתונתנו", אבל הדראמה מקפידה לחנוק אותנו בחדר הכביסה.
- האם תוכן מקורי ואיכותי יכבוש את הפריים טיים?
- מאסטר שף בראש כל רצועות השידור
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
אז הבנו כבר שטייד זה נוזל כביסה, ולא נתבלבל גם אם תלכו למקומות יצירתיים כמו הלבן של פס ההפרדה בכביש, לבן של עננים, לבן של גזעי עצים בבסיסי צבא ולבן של כל מה שלא בד שהתכבס בטייד או שלא בטייד. או, במלים אחרות, הלבן של העיניים. באותו רוח העלו אריאל, כקונטרה לטייד, את הפרסומת מלפני שנה על "אתגר הניקיון של אריאל".
האתגר של אריאלי מספר כמובן בדיוק אבל בדיוק את סיפורו של הבד המתכבס הלבן רק הרבה יותר בגדול, כי אריאל החליטו שערך המובילות וההמוניות יכול אולי לנצח את טייד ש'היה שם קודם' עם לקיחת הבעלות על הצבע הלבן... אריאל מכבסים שתי יריעות ענק שיכולות לשמש אוהלים לאלפי איש או מסכי ענק להקרנת קולנוע חוצות או לחילופין עשרות אלפי חליפות ג'ודו - האחת מהן באריאל ג'ל והאחרת ב"אחר".
מאות אנשים המצולמים מגובה רב ממתינים לראות את ה"תוצאה" כששתי היריעות משתלשלות ממעמדים, ונחשו מה קיבלנו? היריעה של אריאל לבנה יותר מהאחרת שכובסה ב"אחר". גם קולון (נחסוך את הקליפ) מציגה את הקלישאה: מורחים חולצה לבנה בהמון סוגי כתמים (קטשפ וכן הלאה) ולמרבית ההפתעה זה יוצא לבן ממכונת הכביסה. אחרי שכיבסנו בקולון, כמובן...
הפונקציונליות היא מלכודת שנוח לא לצאת ממנה. היצירתיות שמאלתרת כל פעם מחדש עם בדים שנראים יותר לבנים מבדים אחרים אינה פורצת באמת את גבולות הקלישאה. אנחנו נותרים עם אותו מסר לכל המותגים שמסמלים את המוצר ואותו בלבד בלי לבנות ערכי מותג. כדי להיות יותר משמעותיים אתה צריך להפסיק להיות רק נוזל כביסה ולהתחיל לחשוב מה עוד אתה מסמל בעולמו של הצרכן.
לבן הוא לא רק בד שהתלכלך וכיבסנו. ללבן יש עוד תפקידים בחיינו והוא משמש מטאפורה למשמעויות רבות, רגשות רבים, אסוציאציות ומצבי רוח. כדי להוביל בגאון את הבעלות על הצבע הלבן אי אפשר להשאר רק בגבולות המכבסה או להיאחז בבד שיצא ממנה. חייבים לצאת מציר המלוכלך-נקי כי יש גבול למה שאפשר לומר על כך. בדומה לאסטרטגית טבליות פיניש למדיח - אפשר ומותר לפרוץ את הגבולות הללו ולזכור שערך מותגי לא מודדים רק במכירות, אלא במה שקורה בין רכישה אחת לשניה, במוח הצרכן. בסופו של יום כדי להגן על המחיר ועל נתח השוק צריך יותר מזה.
- 1.me 24/03/2016 14:20הגב לתגובה זוNO KONTRA. both Ariel and Tide belong to P&G... go do your homework before...
מגי טביבי, מגישת חדשות 14. קרדיט: רשתות חברתיות.המהדורה המרכזית של חדשות 14 מזנקת ל-300 אלף צופים
בערב רווי חדשות, עם כמעט מיליון צופים בכל המהדורות המרכזיות, המהדורה המרכזית של ערוץ 14 הצליחה לשבור שיא והיא בדרך להדביק את הפער מהמובילה הנצחית, חדשות 12
רייטינג אולי זו העובדה שערוץ 14 מזוהה עם פרשת "שדה תימן", ואולי זהו המשך של מגמת ההתחזקות של מהדורות החדשות של הערוץ, אבל כך או כך הנתונים הם נתוני שיא.
מבחינת הדירוג עצמו, המהדורה המרכזית של ערוץ 12, היתה אתמול על 15% רייטינג ו-381 אלף צופים, ואילו חדשות 14 היו אחריה עם 10.3% רייטינג ו-300 אלף צופים. אחריה היתה חדשות 13, שבערב כזה הצליחה לחצות את רף מאה אלף הצופים, עם 4.7% רייטינג ו-130 אלף צופים, ואילו גם חדשות 11, היו עם 111 אלף צופים ו-4.2% רייטינג.
פריים טיים
גם בפריים טיים הנתונים היו מעט חריגים, היות וכמות הצופים התחלקה באופן שווה יותר מאשר בדרך כלל. אמנם בראש היתה "במשמרתי שלי" עם כרמי גילון, ששודרה בקשת עם רייטינג של 10.6% ו-259 אלף צופים, אבל מבחינת רייטינג "הפטריוטים" היתה קצת מאחוריה, עם 10.5% רייטינג אבל מבחינת כמות הצופים הפטריוטים עלתה על קשת, והיתה על 311 אלף צופים. בכך, ערוץ 14 משלים מהלך מרשים ברצועות החדשות המרכזיות והפריים טיים. במקום השלישי הייתה "ווארט" של ערוץ 13, עם נתון מכובד של 7.9% רייטינג ו-213 אלף צופים וגם ריאליטי האוכל של כאן11, "בואו לאכול איתי", עמד על נתונים יפים של 7.5% רייטינג ו-178 אלף צופים.
רצועות נוספות
מבחינת שאר הרצועות, בבוקר גם נרשמה עלייה בכמות הצופים, כש-"חדשות הבוקר" של קשת הובילה בפער את הרצועה, עם 4.1% ו-106 אלף צופים, במקום
השני היתה מהדורת הבוקר של ערוץ 14 "ישראל הבוקר", עם עודד מנשה, עם 2.1% רייטינג ו-44 אלף צופים ואילו את הרשימה סגרה רשת עם העולם הבוקר עם 1.4% רייטינג ו-29 אלף צופים בלבד.
- מאסטר שף בראש כל רצועות השידור
- חדשות 13 בשפל חדש: מקום אחרון ופחות מ-70 אלף צופים במהדורה המרכזית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ברצועה שלאחריה, המגמה המשיכה ומשדר הבוקר של קשת, עם נסלי ברדה ויואב לימור,
שהוביל את הרשימה, היה עם רייטינג של 3.5% ו-80 אלף צופים בלבד, אחריו במקום השני ערוץ 14 המשיך לצמצם פערים, עם "על הבוקר" עם נוי בר, עם 1.6% רייטינג ו-54 אלף צופים בלבד ואילו במקום האחרון היה "פותחים יום" של רשת, עם 1.1% רייטינג ו-24 אלף צופים בלבד.
