אחרי שנים לא מעטות שהמותג AIG לא מצליח לבשר בשורה פורצת דרך, מתלבשת AIG על תרבות הנהיגה בארץ ונכנסת בה בכל כוחה.

מריאנו הוא מורה לנהיגה, והוא מגלם את אחת הדמויות הכי טובות שלו: איש שפל, נקלה וערמומי שמקדיש את חייו לדפוק את המערכת. מה שטוב בפרסומת של AIG זה לא ש90% מהפרסומת מראים לנו את העולם הישן כי את זה ראינו כבר בפרסומות (סלקום עם משיח, 9 מליון עם המזכירה של שוקה). מה שטוב בקונספט של AIG הוא שאנחנו לא מבינים רק מה לא' אלא מה כן, וה'מה כן' הוא בשורה סוחפת לא פחות ממה שה'מה לא' מצחיק.

נהיגה זו תרבות ודרך ארץ, מודיע לנו אפי המורה. אבל בחו"ל... פה בארץ (לעומת זאת) – מלחמה, ואפי ילמד אתכם איך לנצח. הקליפ מצחיק ואיכותי מבחינה סאטירית. הוא משמש מראה לא נעימה אם כי מצחיקה של נוכחותנו האגרסיבית וחסרת החמלה על הכבישים. אפי מלמד את התלמידים (טייפקאסטינג של 'חננות') איך ל"נגן" על הצופר (ביד פתוחה, תן דרור), להחנות עם פח אשפה, לא לתת לאמבולנס דרך ("אני מאוכזב ממך") ולא לאותת. כי לא צריך שכולם ידעו לאן אתה נוסע.

כשאפי פוגש בתלמיד בוגר בית הספר שלו לנהיגה שאומר שמה שהוא למד זה לנהוג באחריות ובהזהירות הוא חש נבגד. הסיבה –  AIG מעודדת נהיגה זהירה. עבור אפי לנהוג בזהירות זה לחלשים. הוא מסמל את הדור הישן של הקטגוריה. הג'ונגל על הכבישים נובע מהעדר מניע לנהוג אחרת תרתי משמע.

• כשהביטוח נכשל - העליון עומד לצד הקטינה שנפגעה
• מנורה מצטיינת בשירות הפנסיה, אבל יכולה להשתפר בחלק משירותי הביטוח
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אם אנחנו יוצאים לשתות, והרבה, מציע לנו אפי – עלינו להקפיד לקחת איתנו נהג תורן. שיקחו לו את הרשיון, למה לנו? לעומתו – אומרת לנו AIG -  "למה לחתוך בכביש כשאפשר לחתוך בביטוח?"

חברת AIG מציעה לא רק 'מחיר' טוב אלא תרבות חדשה תמורת ה'תרבות' הקודמת. היא מובילה אג'נדה של נהיגה זהירה לא כמס שפתיים ולא כתרומה לקהילה 'מהצד', אלא כליבת העסק.  בכך היא מתרחקת למעשה מההתעסקות ב'משתלם' או 'כדאי' בהצעת המכר שלה, ומצטרפת לשדרת מותגים מודרניים ששואפים, להפוך את העולם למקום טוב יותר ולו רק מהזווית שלהם.

• השידור הציבורי בבעיית רייטינג: חדשות כאן11 עם פחות מ-60 אלף צופים
• אפילו מאסטר שף לא עוצרת את האח הגדול; חדשות התאגיד עם 50 אלף צופים בלבד
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• אפילו מאסטר שף לא עוצרת את האח הגדול; חדשות התאגיד עם 50 אלף...

מילקי גולד// לחדש ולא להיכנס לתבנית

בהמשך לסרט הקודם בו מציגה בחורה את החבר שלה למשפחה שבחנה אותו במבחן המילקי, הפעם מציג הבחור את החברה שלו להורים.  אי הבנה קטנה סביב המילה 'גולד' מובילה לשרשרת אסוציאציות פראנואידיות מטעם המשפחה סביב חמדנותה חסרת השובע של הארוסה.  ההורים, האחות והאחים (התאומים) נסחפים עד להסכם ממון בבית משפט כדי להגן על רכושם וירושתם מפני גרגרנותה של המיועדת החדשה. כשמסתבר שהיא ביקשה מילקי גולד רווח להם וכשהאמא אומרת "טוב, יש לה טעם טוב" ברור שקשה לה להודות בטעות ולפרגן.

מילקי שומר מצד אחד על משנתו עתיקת היומין הלא היא הגרגרנות המשחיתה. לא סתם פורצים בני משפחת הבחור בריקוד אירי סוער – אייטם אופנתי המוני. לא סתם הם מדמיינים חופה שנפתחת כמו במה במחזמר הוליוודי קיטשי,  ולא סתם הם משליכים עליה את הפנטזיות הרכושניות של עצמם. לא פלא כי מילקי מוציא מאיתנו את החזיר הגרגרן.

האתגר בפרסומות של מילקי הוא לחדש ולא להיכנס לתבנית. מילקי, במהות המותג, לא די לומר שהוא טעים מאד מאד אלא לשרטט הידרדרות מוסרית כלשהי. החמדנות משחיתה וזה יכול לשחק תפקיד ב'קרב על המילקי' משנות השמונים או ב'מילקי הורס'  או בסצנה החדשה של אנשים שמנסים להתקבל למשפחה שמילקי אצלה הוא חלק מערכי היסוד – ומועדים.

סרט זה מזכיר מאד סרט ישן "מילקי הורס" שגם בו יש סצנת בית משפט כשסנדי בר נאשמת בהתפתות למילקי שתפקידו כמובן להיות 'הורס' תרתי משמע.

ההבטחה של מילקי להיות כל כך מפנק ומשובח עד כדי ערעור יחסים נפרעת פה שוב, כאשר החידוש בחווית הטעם שמציע מילקי גולד זוכה לדראמה 'מילקית' משובחת -  כדרכו בקודש של מילקי.