קיטון בקצב צמיחת התמ"ג - עלה ב-2.9% ברבעון ה-1
האטה בקצב הצמיחה של התוצר בישראל ברבעון הראשון של 2005. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה כי התמ"ג (תוצר מקומי גולמי) צמח ב-2.9% ברבעון שחלף לעומת גידול בקצב של 4.4% ברבעון הרביעי ב-2004, ועלייה בת 3.4% ברבעון השלישי בשנה שעברה.
העלייה בתוצר ברבעון הראשון של השנה משקפת עליות של 4.2% בחישוב שנתי ביצוא סחורות ושירותים, ושל 3.1% בהוצאה לצריכה פרטית ללא מוצרים בני קיימה. לעומת זאת, נרשמה ירידה ברכישת מוצרים בני קיימה על ידי משקי הבית, לאחר גידול בולט ברבע הקודם. כמו כן, נרשמה ירידה של 10.4%
בהשקעה בנכסים קבועים, לאחר עלייה של 12.5% ברבעון הרביעי של 2004.
עוד מוסרים בלמ"ס כי נרשמה ירידה של 7.2% גם בהוצאה לצריכה ציבורית, שנובעת בעיקר מהצמצום בצריכה הביטחונית. על כך נמסר מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, על פי אומדנים מוקדמים לחשבונות הלאומיים לרבע הראשון של 2005.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
