ג'רמי גרנתאם (Jeremy Grantham) הוא אחד ממנהלי ההשקעות המערכים בארה"ב. במכתבו האחרון למשקיעים הוא מדבר על נאומו הידוע לפני כ-50 שנה של הנשיא דווייט אייזנהאואר. בנאומו הזהיר הנשיא היוצא מפני התשלובת התעשייתית-צבאית military-industrial complex, אמר כי לא בהכרח האינטרסים של אותה קבוצה זהים לאינטרסים של המדינה, והזהיר מהסכנה שזו תרכוש השפעה פוליטית חזקה ותשתלט על מוקדי הכוח הפוליטי במדינה. אייזנהאואר צדק, אומר גרנתאם, מלבד שזו מערכת התאגידים העסקיים המפעילה כיום כוח פוליטי מופרז על הממשל.

הבעיה של הכוח הפוליטי-כלכלי, עברה לדעת גרנתאם לבעיה רחבה יותר: ההשפעה המופרזת של התאגידים העסקיים באמריקה על הממשל, ועל כן על החוקים, המסים, ועל המדיניות החברתית של המדינה. זה קורה בהיקף כה גדול, עד שנראה כי נותרה רק מעט עצמאות אמיתית לקונגרס. רוב חברי קונגרס פועלים בראשונה כדי להיבחר מחדש וכתוצאה מכך להשיג מימון, ספונסרים, ושנית להימנע אויבים חזקים . "ובכן, סנאטור, יש לנו כאן 10 מיליון דולר אשר יכולים לשמש כדי לציין כמה חכם ורצוי אתה עקב הצבעתך הנבונה על הצעת חוק האנרגיה או, לחילופין, ניתן להשתמש בהם כדי להצביע על איך אתה אנטי- אמריקאי ומצביע נגד מקומות עבודה. ההחלטה שלך.

גרנתאם מציין תעשיות ספציפיות, והראשונה היא תעשיית האנרגיה. המשאבים הכספיים של תאגידי הגז והנפט מפחידים במיוחד, והניהול היעיל של התעמולה שלהם מתמשך עשרות שנים. הם הקימו ומימנו מכוני חשיבה 'עצמאיים' ואף ארגונים ללא מטרות רווח שבאופן מסתורי תמיד תומכים במדיניות לטובת שמירה או הגדלת הרווחים של התאגידים המממנים אותם.

הקמפיינים שלהם היו מאורגנים היטב ויעילים להחריד אומר גרנתאם, והתוצאות מדברות בעד עצמן: באיזו מדינה מפותחת אחרת יש מס כל כך נמוך על בנזין? אף לא אחת. ויותר מזה, איזו מדינה אחרת מקבלת את המיתוס כי אמריקנים אמיתיים לעולם לא יקבלו מס כזה? איזו מדינה מפותחת אחרת לא השיגה שום שיפור משמעותי בנצילות הדלק, מכיוון שהשקיעה את רוב ההתקדמות הטכנולוגית לייצור רכבי שטח כבדים, ללא צורך אמיתי לרוב האנשים מעבר לטיפוח המאצ 'ו שלהם? אף לא אחת. זו אמנות אמיתית אומר גרנתאם, תעשייה הגז והנפט בפרט יצרה סביבה שבה איננו יכולים לשאוף לאחריות חברתית, לטובת הכלל לאינטרס הציבורי - ומס דלק גבוה יותר היא פשוט אמצעי לכך.

דבריו אלו של גרנתאם מתאימים לישראל ובעיקר לקמפיין הנוכחי של תאגידי הגז כנגד ועדת ששינסקי. יש בו את מירב המרכיבים הקיימים ומאפיינים את הקמפיינים של תאגידי האנרגיה האמריקאים: טיעונים משפטיים, טיעונים 'מוסריים' הפועלים על מערכת הערכים עליהם גדלנו, טיעונים שמטרתם להפחיד, ושימוש במותג 'המשקיעים הקטנים' לתעמולה ארסית ומשתלחת. טיעונים אלו, המתובלים במילים טעונות כמו צדק, והלאמה, נשמעים סבירים ונקלטים היטב. שכל ישר והיכרות עם התחום בארץ ובעולם יראו שהם נשענים על כרעי תרנגולת.

שמעתי את דברי יורם טורבוביץ בכנס במרכז הבינתחומי בהרצלייה דמות פאוסטיינית. דבריו הם פרופגנדה נלוזה, חצאי אמת, שקרים ומילים טעונות כמו הלאמה. אני מסכים עם תגובתו של יוסי לנגוצקי וחושב שהוא היה עדין מדי.

טורבוביץ בדרכו, הגדיר את הבעיה היטב: "תפקיד הממשלה הוא לדאוג לרווחה ותפקיד המגזר הפרטי הוא למקסם את רווחיו". ואכן תאגידי הגז פועלים למקסם את רווחיהם, לא בדרך של התייעלות, אלא על חשבון המדינה והאזרחים, בקמפיין פרופגנדה אגרסיבי בו הכול מותר, 'לא לוקחים שבויים'.

יש בעיה בסיסית בגישה זו. אם תאגידי הגז יצליחו בקמפיין זה ויגדילו את רווחיהם על חשבון חלקה של המדינה והאזרחים. הממשלה לא תוכל למלא את יעודה כפי שטורבוביץ עצמו היטיב להגדיר.

מאת: אמנון פורטוגלי, פורום פעולה אזרחית