האיש שניצב מול הדוכן באולם בית המשפט התקשה החייב לשלוט ברגשותיו. הוא סיפר בקול חנוק על חייו שהשתנו מן הקצה אל הקצה מאז ימי ההתנתקות בקיץ 2005, כשנאלצה משפחתו לעקור מגוש קטיף ולעבור לרמת הגולן. מאז נאלצו הוא ואשתו, אם לחמישה ילדים - חלקם בעלי צרכים מיוחדים - לנהל מאבק יומיומי על עצם התפקוד המשפחתי. אשתו, שבשנים האחרונות אובחנה עם גידול במוח ועברה סדרת ניתוחים מורכבים, הוכרה כנכה בשיעור של 100% ואינה עובדת מ-2015. אחד מילדיו סובל ממחלה נפשית המחייבת השגחה תמידית. המשפחה מתקיימת מקצבת הנכות ומסיוע עמותות, לא פעם באמצעות סלי מזון שמסופקים לה באופן קבוע. בתוך המציאות הזו, שהסתבכה והלכה, הצטברו חובותיו של החייב עד שהגיעו לסכום עצום של 3,632,064 שקל.

פסק הדין שניתן בבית משפט השלום בנוף הגליל על-ידי השופטת עינת בלוקא מצייר תמונה מורכבת של אדם שנקלע לחדלות פירעון שלא באשמתו, תוך שהוא נושא על כתפיו משפחה מרובת ילדים, צרכים רפואיים קשים וחובות שלא היה בכוחו לבלום. אף ששווי דירתו מוערך בכ-2.5 מיליון שקל, קבע בית המשפט כי הדירה לא תימכר וכי החייב יפרע רק כ-7% מהחוב הכולל - סכום שמגיע ל-250 אלף שקל, שישולם בחלקו ב-23 תשלומים חודשיים וביתר בתשלום אחד בתום שנתיים.

המסע להחלטה הזו היה ארוך ומפותל. כבר ב-2020 ניתן לחייב צו לפתיחת הליכים, ומאז התנהלו בעניינו בדיקות, שמאות, דיונים והצעות הסדר שונות. השופטת פירטה בהכרעתה כי, “כנגד היחיד אושרו 16 תביעות חוב בסך כולל של 3,632,064 ש״ח”, וכי אלה כוללים חובות כלליים וחובות בדין קדימה. במשך הזמן ניסה החייב לשפר את הצעת ההסדר, תחילה ל-200 אלף שקל ובהמשך ל-250 אלף שקל - סכום שכבר זכה לתמיכת רוב הנושים. לפי פסק הדין, “6 מתוך 8 נושים הסכימו להצעה ושיעור נשייתם הינו… 82% משיעור הנשייה”.

הבית שווה 2.5 מיליון שקל

אלא שהשווי הגבוה של הנכס היה נקודת המחלוקת המרכזית. שמאות מקצועית שנערכה קבעה כי הבית שווה 2.5 מיליון שקל לפני מע״מ, אך השמאי ציין כי נטען להוריד כ-15% בשל מכירה כפויה, וכן יש לקחת בחשבון עלויות נרחבות של הסדרת חריגות בנייה, דמי הסכמה לרשות מקרקעי ישראל (רמ"י) ומסים שונים שעשויים להגיע יחדיו למאות אלפי שקלים. לא פחות חשוב מכך: מחצית הזכויות בנכס שייכות לאשתו של החייב, שגם מצבה הרפואי הובא בחשבון.

• בעל שליטה בחברה שקרסה ב-2014 ישלם את חובותיה
• הופחתו ריביות ונסגרו תיקים ב-1.45 מיליון ש' לחייב
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

במקביל התעוררה מחלוקת נוספת: סוגיית הדיור החלוף במקרה שבו הנכס היה נמכר. הנאמן טען כי יש לאשר דיור חלופי לארבע שנים בגובה 4,000 שקל לחודש, בעוד שבא כוח החייב ביקש תקופה ארוכה בהרבה - עשר שנים  לאור מצבם המורכב של בני המשפחה והעובדה שהנכס הנוכחי כבר הונגש לצרכיהם. לבסוף ציין הנאמן כי בנסיבות האלה חלקו של החייב בנכס ניצב, לאחר כל הפחתות החובה, על כ-320 אלף שקל בלבד.

הגלגל החל לנוע לקראת הכרעה כשהתקיים דיון בבית המשפט ב-26 באוקטובר 2025. שם, לאחר שהחייב חזר והסביר את מצבו תוך תיאור מפורט של שנותיו מאז הפינוי מגוש קטיף, הוא שיפר את הצעתו פעם נוספת. “במהלך הדיון שיפר היחיד את הצעתו באופן בו תקופת ההסדר תקוצר ל-24 חודשים... היחיד הדגיש כי אין ביכולתו לשפר עוד את ההצעה”, נכתב בפסק הדין. התמונה שעלתה מדברי החייב היתה קשה: משפחה שנדחקה לקצה גבול היכולת הכלכלית והנפשית, תוך שהיא מתייצבת מול מערכת משפטית וכלכלית שאינה תמיד מצליחה להכיל את המצוקה האנושית העמוקה. הוא תיאר כיצד הקהילה שבה הוא חי תומכת בו ומסייעת בתרומות מזון ובהתמודדות השוטפת. התיאורים האלה השפיעו על השופטת, כפי שעולה מהנימוקים שנכתבו בפסק הדין, והם היוו חלק מרכזי בשיקולים שקיבלה.

הדיבידנד לנושים נמוך מאוד

מצד שני, הנאמן ובעלי התפקיד הדגישו בדיון כי הדיבידנד המוצע לנושים הוא נמוך מאוד, וכי על החייב לשפר את ההצעה, גם אם זו כבר קיבלה את תמיכת רוב הנושים. ואולם בית המשפט בחר להפעיל את סמכותו ולהעמיד במרכז את ההיגיון שבבסיס חוק חדלות הפירעון, שאינו רק תהליך גביית חוב, אלא גם תהליך שיקום. השופטת מצטטת בפסק הדין את סעיף 324 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי ומזכירה כי בית המשפט “אינו נוהג לשים עצמו בנעליהם של הנושים”, וכי ברוב המקרים ייטה לאשר הסדר שהושג ברוב מניין ורוב ערך. היא מדגישה את העיקרון שלפיו רק במקרים חריגים תידרש התערבות שיפוטית ממשית. וכך נכתב: “יש להניח כי הנושים עצמם נמצאים בעמדה הטובה ביותר להעריך אם ההסדר מיטיב עמם אם לאו… רק במקרים חריגים של חוסר סבירות או חוסר הגינות עשוי בית המשפט שלא לאשר את ההסדר”.

• בזמן שפדתה פנסיה לצמצום המשכנתה, הוא היה עם אחרת
• האשה חזרה בה: “אוהבת את בעלה ומבקשת שלום בית”
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• דרש כמעט מיליון שקל = ביהמ"ש הכיר רק בכ-60 אלף

לאחר עיון מעמיק בעמדות הצדדים, בחרה השופטת לקבוע כי התנאים לחריגה שכזו אינם מתקיימים. היא היתה מודעת כמובן לשווי הנכס, אך לנגד עיניה עמדה מציאות חיים שאינה מאפשרת לראות בחייב אדם העומד בפני עצמו, אלא חלק ממשפחה מרובת קשיים רפואיים וחברתיים. “לא ניתן להתעלם ממצבו האישי המורכב של היחיד כמפרנס יחיד… התא המשפחתי נתמך מזה שנים ואף נזקק לסיוע בסלי מזון… הנכס הנוכחי הונגש לצרכיהם”, ציינה השופטת בפסק הדין שפורסם.

היא אף הדגישה בהחלטתה כי מקור החובות אינו בהתנהלות חסרת אחריות, אלא בתאונה חיים. לדבריה, “נסיבות הסתבכותו של היחיד… לא נבעו מהתנהלות כלכלית חסרת תום לב, אלא אכן כתאונה כלכלית ובדגש על הסטת חיי היחיד ומשפחתו ממסלולם לאחר הגירוש מביתם בגוש קטיף”. הדברים משקפים הכרה שיפוטית עמוקה בשרשרת אירועים היסטוריים שאינם בשליטת החייב, אך השליכו על חייו באופן ישיר. בסופו של דבר קבעה השופטת כי יש לאשר את ההסדר במלואו, וכי הוא יחייב את כל הנושים. הדירה תישאר בידי המשפחה, והצו לפתיחת הליכים יבוטל, מבלי לפגוע בפעולות משפטיות שכבר נעשו. עו״ד גאדי זועבי מונה כמנהל ההסדר, והתשלום הכולל - 250 אלף שקל - יופקד בקופת הנשייה בתוך 24 חודשים.

בסיום פסק הדין, כתבה השופטת בלוקא כי היא מורה למנהל ההסדר לדווח על ביצועו המלא של ההסדר בתוך 30 יום מתום תקופת התשלומים. עבור המשפחה עצמה, ההחלטה מסמנת את תחילתו של פרק חדש, אולי מעט קל יותר, שנועד לאפשר להם לחזור בהדרגה לחיים יציבים ומוגנים יותר – חיים שבהם אין עוד איום ממשי על הבית שבו הם גרים, זה שהונגש במיוחד להתמודדות היומיומית שלהם.

איך ייתכן שאדם שחייב יותר מ-3.6 מיליון שקל משלם בסוף רק 250 אלף שקל?

בעולם של חדלות פירעון, המטרה היא לא רק לגבות כסף אלא גם לאפשר לאדם שנקלע למשבר לחזור לחיים נורמליים. במקרה הזה, בית המשפט ראה שמדובר במשפחה שנמצאת במצוקה עמוקה: אשתו של החייב חולה מאוד, אחד הילדים זקוק להשגחה צמודה, והכנסות המשפחה כמעט אפסיות. לכן השופטת בחנה האם יש הצדקה להקל עליו, והגיעה למסקנה שזו "תאונה כלכלית" שלא נגרמה בחוסר תום לב. בנוסף, רוב הנושים כבר הסכימו להצעת ההסדר, וזה נתון שהחוק נותן לו משקל גדול.

אם הבית שווה כל כך הרבה, למה לא מכרו אותו כדי לשלם את החובות?

על הנייר הבית שווה הרבה כסף, אבל במציאות יש לו בעיות שמורידות את השווי - בנייה לא מוסדרת, מסים, דמי הסכמה ועוד. מעבר לזה, מחצית מהנכס שייעת לאשתו של החייב, שמצבה הבריאותי קשה מאוד. וגם אם היתה מכירה, המשפחה היתה נשארת בלי קורת גג שמתאימה לצרכים המיוחדים שלהם. לכן בית המשפט קבע שאפשר להשאיר את הבית בידיהם, ובמקום זה לאשר הסדר מתון יותר.

למה הנושים שהצביעו נגד לא עצרו את ההסדר?

החוק דורש “רוב מניין ורוב ערך”. כלומר רוב מספרי של הנושים ורוב מבחינת סכום החוב. במקרה הזה שתי הדרישות האלה התקיימו. הנושים שהתנגדו גם לא הגיעו לדיון ולא הציגו נימוק משמעותי שמראה שהיו מקבלים יותר כסף אם ההסדר היה נופל. לכן בית המשפט לא מצא סיבה להתערב.

החייב באמת לא אשם במצב הכלכלי שלו?

אף אחד לא יוצא לדרך עם כוונה לצבור חובות של מיליונים. לפי מה שהוצג לבית המשפט, המשפחה התרסקה מבחינה כלכלית אחרי הפינוי מגוש קטיף, לאחר מכן הגיעו קשיים רפואיים כבדים, הוצאות בלתי צפויות וסיטואציות שלאדם רגיל קשה לעמוד בהן. השופטת קבעה במפורש שהחובות לא נוצרו מרשלנות או זלזול, אלא מנסיבות חיים קשות.

מה יקרה אם החייב לא יעמוד בתשלומים של ההסדר?

במקרה כזה, בית המשפט יכול לבטל את ההסדר והוא יחזור להליך חדלות הפירעון. המשמעות היא שמעקב מחודש יחול עליו, כולל אפשרות מחודשת למימוש נכסים. לכן הוא יצטרך לעמוד בלוח הזמנים בדיוק - 23 תשלומים חודשיים ולאחריהם תשלום גדול בחודש ה־24.

למה הקהילה שבה החייב גר כל כך משמעותית בסיפור?

מכיוון שלפי דבריו בדיון, הקהילה מסייעת לו שנים - גם רגשית וגם כלכלית. יש משפחות שהיו קורסות מזמן, והוא סיפר שהם מקבלים סלי מזון ותרומות מהסביבה הקרובה. בית המשפט נתן לזה משקל, כי זה מראה שהחייב לא מסתמך על המערכת לבדה, ויש לו תמיכה שתאפשר לו לעמוד בתשלומים.

האם זה רגיל שבית המשפט שומע תיאורים אישיים כל כך קשים בדיון על חובות?

זה לא נדיר. כשאדם מבקש הסדר חדלות פירעון, בית המשפט חייב להבין את התמונה הרחבה. אם מדובר בחייב שמנסה לברוח מאחריות או מסתיר נכסים, זה דבר אחד. אבל כשמדובר במי שנאבק על הישרדות, זה משנה את האיזון. במקרה הזה, הדברים שתיאר החייב השפיעו על ההחלטה, במיוחד לנוכח מצבה של אשתו והצרכים המיוחדים של ילדיו.

מה ההבדל בין צו לפתיחת הליכים לבין הסדר נושים?

צו לפתיחת הליכים הוא השלב שבו המדינה אומרת בעצם: “אנחנו בודקים את מצבך הכלכלי ומתחילים לנהל את החובות שלך”. הסדר נושים הוא פתרון שמגיע בשלב מאוחר יותר - זה סוג של עסקה בין החייב לכל הנושים, שמגדירה כמה ישלם ובאיזה אופן. אם ההסדר מאושר, הצו מבוטל והתיק נסגר לאחר ביצוע התשלומים.

איך נקבע שהתשלום יהיה דווקא 250 אלף שקל?

זה שילוב של כמה שיקולים: יכולת כלכלית ממשית של החייב, הסכמת רוב הנושים, שווי חלקו בנכס אחרי כל ההפחתות, מצב המשפחה והעובדה שהקהילה מתחייבת לסייע בתשלומים. החייב טען בדיון שזה המקסימום שהוא יכול לשלם, ובית המשפט קיבל את זה לאחר שבחן את הנתונים.

במקרה אחר, החלטה חריגה אך אנושית במיוחד ניתנה באוגוסט האחרון על ידי רשמת ההוצאה לפועל בחיפה, אפרת אזולאי חנוביץ. מדובר במקרה יוצא דופן של אשה צעירה בת 32, אם לילדה בת שנתיים, שנקלעה לחובות כבדים, אך גם לסכנת חיים מתמשכת מצד בני משפחתה. הרשמת קבעה כי בנסיבות כה קשות אין להוסיף ולהכביד על חייה המורכבים, והורתה על מתן הפטר לאלתר, שמשמעותו מחיקת חובותיה והענקת אפשרות לפתיחת דף חדש. ההליך נפתח בפברואר 2024, כשהאשה, תושבת הדרום, פנתה בבקשה לצו לפתיחת הליכים. היא ילידת 1992, רווקה ואם חד-הורית, כשאבי בתה מרצה עונש מאסר בפועל ואינו משתתף בגידול הילדה או בתשלומי המזונות. כבר בשלב הראשון התברר כי מדובר בסיפור חיים מורכב: מערכת זוגית שהתפרקה, אב כלוא שאינו מוכר כאבי הילדה במשרד הפנים, ומשפחה בדואית שממנה נאלצה להימלט בשל איומים ממשיים על חייה.