ראסל אלוונגר טאוואר
צילום: יח"צ

מניית טאואר עולה לקראת פרסום הדוחות; מה צפי האנליסטים ועל מה להסתכל בדוחות?

האנליסטים מצפים לרווח של 33 סנט למניה והכנסות של 340.9 מיליון דולר ברבעון, אבל ייתכן מאוד שהאנליסטים מצפים שטאואר שמנייתה זינקה ב-33% מתחילת השנה, תספק תוצאות טובות יותר ובעיקר - תחזית משופרת
נתנאל אריאל | (1)
נושאים בכתבה טאואר

חברת טאואר הדואלית (סימול: TSEM) שמנוהלת על ידי ראסל אלוונגר, תפרסם היום דוחות כספיים. המניה עולה לקראת הדוחות ב-3%  ומשלימה זינוק של 33% מתחילת השנה. העלייה הזו מוסברת בגאות במניות הטכנולוגיה לרבות תחום השבבים. טאואר  שנסחרת בשווי שיא של 12 מיליארד שקל (3.7 מיליארד דולר), צפויה על פי קונסנזוס האנליסטים לדווח ברבעון החארון של 2020  על רווח של 0.33 דולר למניה (כ-35 מיליון דולר) והכנסות של 340.9 מיליון דולר. 

האנליסטים מצפים כי בשנת 2021 כולה החברה תרוויח 1.4 דולר למניה על הכנסות של 1.38 מיליארד דולר. כיוון המניה ייקבע בהסתמך על הדוחות בפועל לרבעון הרביעי ביחס לתחזית אך יותר חשוב בתחזית שהחברה תספק לרבעון הקרוב - הרבעון הראשן של 2021 ולשנה כולה (אם בכלל תהיה תחזית שנתית).  הצפי לרבעון הראשון הוא לרווח של 0.3 דולר למניה על מכירות של 330.1 מיליון דולר - נראה שהמבחן הגדול של השוק יהיה התחזית החדשה מול התחזית הזו. עם זאת, על רקע העלייה במניה ובמניות התחום, נראה שהשוק כבר מגלם באיזשהו אופן העלאת תחזית. 

  

ברבעון השלישי הכנסות טאואר הסתכמו בכ-310 מיליון דולר, לעומת הכנסות של כ-312.12 מיליון דולר ברבעון המקביל אשתקד. צפי האנליסטים היה להכנסות של כ-309.7 מיליון דולר. הירידה בהכנסות מיוחסת בעיקר להשבתה יזומה של הייצור במפעלים מסוימים בתחילת ספטמבר. בשורה התחתונה דיווחה החברה על רווח נקי מתואם (Non-GAAP) של כ-19.1 מיליון דולר או 18 סנט למניה ברבעון השלישי, לעומת רווח מתואם של 25 סנט למניה ברבעון המקביל אשתקד. צפי האנליסטים היה לרווח מתואם של 18 סנט למניה.

תזרים המזומנים מפעילות שוטפת ברבעון השלישי של 2020 הסתכם ב-69 מיליון דולר. במהלך הרבעון השלישי של 2020 השקיעה החברה ברכוש קבוע, נטו כ-67 מיליון דולר, כולל תשלומים עבור הרחבת כושר הייצור במפעל החברה ביפן המייצר בטכנולוגיית ה-300 מ"מ. בנוסף, ברבעון השלישי של 2020 החזירה החברה חובות בהיקף של 26 מיליון דולר.

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    שמואל 17/02/2021 13:18
    הגב לתגובה זו
    כל תחום השבבים בוער,לכן יש שמאמינים שהחברה תמכר לתאגיד ענק.
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיותמוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות

"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"

מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”

רן קידר |

הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי". 

לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית. 

הדיון מסתכל אחורה 

הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב". 

שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה. 

תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות” 

יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.” 

המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית 

הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות. 

בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”. 

אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)

שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה

בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה אילון מאסק טסלה

לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68%  להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.


מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.


הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.


האסטרטגיה היא לב הסיפור

הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.


פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.