טראמפ - לנסות להבין אותו ולאן הוא חותר

אפשר לאהוב אותו, אפשר לשנוא אותו, אך חייבים לנסות להבין אותו. הוא הגורם שמשפיע כיום הכי הרבה על הכלכלה העולמית ונראה שיעשה כך עוד זמן רב. מכיוון שהייתה הסתברות של כ-50% שיזכה בבחירות, מזה קרוב לשנה צפיתי וקראתי בהרבה מאד חומרים עליו, עוד מהתקופה בה היה איש עסקים צעיר. אנסה להסביר במי מדובר ולאן הוא חותר, למיטב הבנתי. ברצוני לנסות לענות על השאלות החשובות הבאות: מה טראמפ רוצה? איך הוא מנסה להשיג את זה? מה תהיינה ההשפעות הגיאו-אסטרטגיות והכלכליות על העולם? מה תהיינה ההשפעות על ישראל?

מה טראמפ רוצה?

מבין שלל הדברים שהוא מעוניין בהם, זיקקתי את הנושאים שהם להערכתי החשובים ביותר בעיניו. ניתן לדבר על חמישה נושאים עיקריים: לבצר את מעמדה הגלובלי של ארה"ב לשנים רבות, מה שנקרא עוד בקדנציה הראשונה שלו בשם Make America Great Again MAGA. הכוונה היא לעבוד כך שארה"ב תשיג את המירב מעוצמתה הגלובלית ותשחזר את ימיה כקדם – השליטה העולמית בהא' הידיעה וללא עוררין. הדרך לעשות זאת היא להילחם בסין על ההגמוניה העולמית. טראמפ מאמין שהוא הנשיא האמריקני האחרון שמסוגל לעצור את ההשתלטות הסינית על העולם. לכן, בכל פעם שאתם רואים מהלך גלובלי שלו (לא פנים אמריקני), תמיד תשאלו את עצמכם איך המהלך קשור לבלימת הסינים.

בנוסף הוא רוצה לצמצם את מעורבותה הבינלאומית. מדובר במהלך מורכב העלול לסתור את הרצון להמשיך לשלוט בעולם. הפתרון של טראמפ לפרדוכס הזה נראה בשלב זה כנסיגה מתמיכה במוסדות בינלאומיים להם הוא בז כמו גם מתמיכה כספית במדינות רבות שאינן נאמנות לארה"ב – לדבריו, אך במקביל להשיג "אזורי השפעה" צבאיים - מאחזים גיאוגרפיים המאפשרים את המשך שליטת הצי האמריקני ברחבי העולם.

למעשה, טראמפ נסוג מהתוכנית שהובילה ארה"ב מאז מלחמת העולם השנייה שיש הקוראים לה Pax Americana והופך אותה ל-America First ו"אזורי השפעה". Pax Americana שתרגומו מלטינית הוא "שלום אמריקני", נטבע ע"פ הדגם של Pax Romana "השלום הרומאי". מדובר במונח הקשור לשלום היחסי בעולם שלאחר תום מלחמת העולם השנייה, כאשר ארה"ב הפכה למעצמה התרבותית והצבאית הגדולה ביותר. האמריקנים ראו עצמם כשומרי השלום בעולם המערבי תוך ניסיון לייצר כמה שיותר מדינות דמוקרטיות נוספות וגם להטביע את עולמה התרבותי. בעוד ששתיית קוקה קולה, אכילת מק'דונלדס וצפייה בסרטים הוליוודיים זכו להצלחה אדירה ולחדירה גלובלית, בכל הקשור לדמוקרטיות "מדד הדמוקרטיה" (של האקונומיסט) מראה לנו בעשורים האחרונים סטגנציה ואף נסיגה קלה.

• טראמפ מתעקש: "מתקיימות שיחות עם סין" - בעוד בייג'ינג מכנה זאת "פייק ניוז"
• סין מכחישה מגעים עם ארה"ב: "אין שיחות בין הצדדים"

טראמפ זונח את כל זה. הוא אומר שמה שלא הצליח עד היום כבר לא יצליח וחבל על המאמץ ובעיקר חבל על הכסף האמריקני. אותה "עוצמה רכה" של מעורבות ומימון המוסדות הבינלאומיים ומענקים רב-שנתיים לשלל מדינות כבר עשתה את שלה וכעת השפעתה, לטענתו, הפכה לזניחה. מכיוון שאצה דרכו והוא אינו בוחל בדבר, הדרך החדשה שמפעיל טראמפ היא נקיטת מדיניות שונה ואגרסיבית הכוללת הפרת נורמות ארוכות טווח, נטישה או ניהול מו"מ מחדש על הסכמים בינלאומיים ובחינה מחודשת של בריתות. הוא מאמין שזו הדרך היעילה ביותר לבנות מערכת גלובלית המשרתת טוב יותר את האינטרסים של ארה"ב.

טראמפ גם מעוניין להירשם בהיסטוריה כמי שהזיז את ארה"ב ממסלול הרסני, אשר לדעתו ארה"ב חווה כתוצאה מההשפעה של הכוחות הפרוגרסיביים המנהלים חלקים ממנה. אין ויכוח אצל איש מקרב מבקריו ואוהדיו כאחד שהוא מעוניין לקדם את מעמדו האישי וההוני ככל הניתן. על כל אלו ניתן להוסיף שהוא מעוניין לקבל את פרס נובל לשלום, שלדעתו ובמידה רבה של צדק כבר היה אמור לקבל אותו על "הסכמי אברהם", מה עוד שלמרבה הכעס אובמה כן קיבל, מבלי שעשה דבר...

איך הוא מנסה להשיג את כל אלו?

אין ויכוח שטראמפ מפעיל קצב עבודה רצחני עד שקשה לעקוב אחר כל מהלכיו, תוך יצירת אי וודאות שמקשה על הבנה לאן הוא חותר בעודו מאיים ומייצר הלם בקרב המפריעים לו. אלו דברים שלמד עוד כאיש עסקים צעיר בעולם הנדל"ן הניו -יורקי הקשוח. הוא דורש את המקסימום כבר בתחילת המו"מ, כך שבמידה והמו"מ אינו מתפוצץ הוא יוצא ממנו כשהכף נוטה לטובתו. גם מבקריו מסכימים כי הוא בהחלט חושב מחוץ לקופסא ושולף שפנים מהכובע. להשגת מטרותיו הוא החליט להפעיל את כל העוצמה הדיפלומטית והכלכלית של ארה"ב, דבר שקודמיו הפעילו באופן מינורי בלבד.

• סין מחזרת אחרי אירופה במטרה לשבור את היחסים מול ארה"ב - אל תזלזלו בתוכנית שלה
• וול סטריט צפויה לעלות; אסיה בעליות
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

ראוי לציין שתוכניותיו חלקן מפתיעות, חלקן נראות לא רציונליות, לא קוהרנטיות, חלקן לא מוצאות חן בעיני רבים. מדובר בשלל תוכניות, הנורות כים של חיצים עד שקשה להבין מה קורה, לאן הוא חותר ובמי יפגע החץ הבא. האם הכל במסגרת תוכנית סדורה? יצאו הרבה מאד דברים ביחד, חלק מסוים אולי מתנגש או סותר, אך לדעתי כמעט כולם תוכננו זמן רב מראש במסגרת תוכנית מורכבת מאד ורובם הוכרזו עוד במסגרת מסע הבחירות.

חשוב להבין ולזכור: לטראמפ היה הרבה זמן להתכונן לכהונתו השנייה, הוא מגיע עם הרבה תובנות וניסיון מכהונתו הראשונה. מדובר באיש עסקים ממזרי וערמומי, עם טקטיקות מו"מ מאד אגרסיביות. מכריו מציינים שהוא מרגיש מנצח כשהצד השני מפסיד ושהוא מתנהג כבריון מול חלשים ותוקף כשתוקפים אותו (ראו מקרה זלנסקי). בנוסף, ממה שכבר למדנו הוא אוהב מנצחים. לשמחתנו (וגם למזלנו) ישראל מתגלה ומסוקרת בעולם כמנצחת הצבאית הגדולה בהתמודדות מול 7 הזירות שנכפו עליה. בכלל, הן טראמפ והן ממשלו רואים בישראל כוח מנצח ועוצמתי ושותפה אסטרטגית חשובה מאד, וודאי מול מזרח תיכון עוין לארה"ב ובכלל.

עוד מראשית ימיו כאיש עסקים טראמפ מתגלה כמאוד פרקטי - רוצה תוצאות ולא דיבורים. חשוב לזכור כי כעת יש בשני בתי הקונגרס רוב רפובליקני המגבה אותו, אך עוד פחות משנתיים בחירות הביניים ולא בטוח שיהיה לו כבר את אותו רוב. אסור לשכוח שמדובר באדם לא צעיר, בן 78. למיטב ידיעתנו טראמפ בהחלט בריא, אך תמיד קשה לדעת ובכל מקרה אין ספק שזמנו קצר ולכן עליו להספיק הרבה ומהר.

עיקרי התוכנית הגלובלית, מלחמת המכסים היא רק פן אחד

שוקי ההון באופן אוטומטי מנתחים ברמה דקדקנית את מלחמת המכסים והשלכותיה. זה כמובן מתבקש. אך יש להרים את הראש מעבר למלחמה הזו ולהבין שהיא חלק ממהלך כולל וגדול בהרבה – חלק ממשחק השחמט העולמי. קיימת תמימות דעים בקרב הרפובליקנים והדמוקרטים כאחד, שהאויבת הגדולה של ארה"ב זו סין, שרוצה להיות ההגמון העולמי והיא מקדמת צירי השפעה גיאו-אסטרטגיים, כולל בדרום ומרכז אמריקה, החצר האחורית של ארה"ב. אם כל זה לא מספיק, הביון האמריקני מעריך שב-2027 או 2028 תהיה פלישה סינית לטאיוואן וארה"ב כזכור התחייבה להגן עליה.

הוועדה לאסטרטגיית ההגנה הלאומית, גוף שהוקם ע"י הקונגרס בתקופת ממשל ביידן ומורכב ממומחים בביטחון לאומי שאינם מהממשל קבעה ביוני 2024 כי ארה"ב אינה מוכנה לעימות מול סין! וודאי לא לעימות מול סין ורוסיה ביחד. ארה"ב גם מצויה בפיגור מול סין בשלל של ענפים טכנולוגיים, כולל חשש מה-AI הסיני ותלות בחלק משרשראות האספקה שלה (מתכות יקרות ומגנטים). זה הסיפור הגדול שמסתתר מאחורי כמעט כל מהלך גלובלי של טראמפ, ההבנה שלו, שבניגוד למקובל לחשוב, מבחינה גיאו-אסטרטגית ארה"ב נכנסה לסוג של פיגור ובעמדת נחיתות מסוימת ועליה להילחם על מנת לחזור לעמדת ההובלה.

מדוע הוא זורק את אוקראינה?

יש השואלים עצמם מדוע טראמפ זורק את אוקראינה? התשובה היא סין. טראמפ מנסה לפייס את פוטין, כי הוא מעוניין שהרוסים יתנתקו מהברית שלהם עם סין, כי במקרה של פלישה סינית לטאיוואן, טראמפ לא יכול להרשות לעצמו שרוסיה תהיה בברית חזקה איתם. קיים גם מניע נסתר לנטישת אוקראינה: היקף החימושים שהשתמשו בהם במלחמה הביא לחוסרים אדירים במלאי החימוש האמריקני והאירופאי, חוסרים שייקח בין שנה לשלוש שנים למלא מחדש (תלוי בסוג החימוש). הרוסים למשל מייצרים כעת 1,500 טנקים בשנה, האמריקנים 135... חמור מכך, במקרה של מלחמה עם סין ישנם סוגי חימושים שמספיקים כעת ללחימה של שבועות ספורים בלבד..

מתחילים לראות את התמונה? אם סין פולשת כעת לטאיוואן, ישנם אנליסטים צבאיים רבים שחושבים שארה"ב תפסיד בניסיון שלה להגן עליה... ואם תהיה עדיין ברית סינית-רוסית, המצב עוד יהיה קשה בהרבה. רק לחדד נקודה זו: סין בנתה את צי המלחמה הגדול בעולם, גדול משל ארה"ב, הכולל בין היתר נחתות סיניות מסוג חדש שיכולות להנחית מאות אלפי חיילים בחופי האי טאיוואן, המצויים במרחק של 168 ק"מ בלבד מחופי סין. היא מבצעת תרגילים קבועים בהם היא מדמה מצור על טאיוואן ופלישה אליה. המנהיג הסיני העליון, שי, אמר לצבאו במספר הזדמנויות להיות מוכן לפלישה הזו בשנים הקרובות ממש... רבים שוכחים זאת, אך גם פוטין איים בפלישה לאוקראינה ולא האמינו לו...

"תחומי השפעה"

כדי להיערך טוב יותר מול סין, ממשל טראמפ מעוניין ביצירת "תחומי השפעה" - תפיסה פיזית של מאחזים גיאו-אסטרטגיים, לבלימת ההשפעה הסינית. בקיץ ספינות סוחר סיניות מעבירות מהנתיב בים הקרח הצפוני את היצוא הסיני למדינות אירופה ובכך מייתרות את המסלול הארוך יותר העוקף את כל דרום מזרח אסיה ונכנס דרך ים סוף לים התיכון. האפשרות לשלוט בגרינלנד תאפשר הרבה יותר מאשר להשתלט על מינרלים יקרים, היא תאפשר לארה"ב, במידת הצורך, לחסום את נתיב השיט החשוב הזה בפני הסינים. גם היכולת לבסס שם מכ"מי התראה אמריקניים שיזהירו את ארה"ב במקרה של שיגור טילים מרוסיה, כמובן נלקחת בחשבון.

כחלק ממשחק השחמט העולמי הזה, גם פנמה חשובה מאד. מדוע? כי במקרה של מלחמה כוללת מול סין, חלק מהצי הצבאי האמריקני ששוהה דרך קבע בחופי האוקיינוס האטלנטי ממזרח לארה"ב יצטרך לעבור דרך תעלת פנמה לאוקיינוס השקט. שליטה סינית תפעולית בתעלת פנמה עלולה לשבש את המעבר המהיר של הספינות האמריקניות. ומה לגבי רצועת עזה? זהו חלק נוסף בפאזל. רצועת עזה שקטה ומשגשגת יכולה לשמש כבסיס חלופי לבסיס הצבאי האמריקני הגדול במזרח התיכון המצוי בקטאר (הג'יהדיסטית והבעייתית). רצועת עזה גם קרובה לתעלת סואץ, מעבר ימי חשוב ביותר. כדי להגביר את אמינות האיום הצבאי מול הסינים הממשל מינה מפקדי צבא חדשים הנחשבים "אגרסיביים" יותר מקודמיהם וביטל מגבלות של ממשל ביידן על תקיפות צבאיות בקרבת אוכלוסיה אזרחית. חלק אחרון זה כבר בא לידי ביטוי בתימן, כוחות ארה"ב תוקפים כעת את החות'ים גם באזורים עירוניים צפופים.

מלחמת הסחר, מה באמת מטרותיה?

נקודה מרכזית שצצה ועולה היא חוסר היכולת האמיתית של ארה"ב למצוא מספיק אנשים שימלאו את בתי החרושת החדשים שיבנו אצלם, אם אכן מפעלים מרחבי העולם ינדדו לשם, בעקבות התעריפים. אפילו בנושאים קריטיים של ביטחון המדינה מצבם לא פשוט. מקורב למאסק טען לאחרונה שהניסיון האמריקני להגביר את קצב הייצור של צוללות אטומיות לצי האמריקני מאחת לשנה לשתיים לשנה נכשל עד כה, כי כדי לבנות צוללת כזו זקוקים לכ-100 אלף איש והקבלנים שבונים את הצוללות הצליחו לגייס רק מספר אלפי עובדים...

רבים מהמפעלים מחוץ לארה"ב יוצרים גם זיהום סביבתי חמור (לכן הם מייצרים במדינות עולם שלישי). טראמפ אמנם מנסה להקליל את חוקי איכות הסביבה בארה"ב, אך יש גבול לכל תעלול. ברור לכל שמפעלים חדשים שייבנו בארה"ב יתמלאו ברובוטים אך כמעט ולא ייצרו מקומות עבודה. המסקנה שלי היא שמכיוון שטראמפ וודאי מודע לכל זה, מכאן שיותר משהוא חושב שמפעלי עתק עתירי עבודה יעברו לארה"ב, הוא מכוון בכלל לכסף העצום שיגיע מהתעריפים עצמם: גם ללא סחורה מסין, ההכנסות ממכסים עדיין תגענה לכ-590 מיליארדי $ כל שנה (נכון לכתיבת שורות אלו). סכום המתקרב לכיסוי כ-30% מהגירעון השוטף של ארה"ב ויאפשר לטראמפ חופש פעולה רב יותר בהורדת מיסים ישירים לחברות ולשכירים.

הסינים בחיסרון ברור. העולם קיבל הקפאה של 90 יום, הסינים לא. אם הסחורה שלהם תפסיק להימכר בארה"ב, הנזק מבחינתם יהיה אדיר. כמה אדיר? 440 מיליארדי $ שהם מכרו לארה"ב ב-2024, לעומת 145 מיליארדי $ שיוצאו מארה"ב לסין. במונחי תוצר מצבם קשה עוד יותר: שווה ערך להפסד של 2.5% מהתוצר מול 0.5% של ארה"ב. בסין המצב שברירי גם כך בגלל משברי נדל"ן ואשראי חמורים ביותר. אמנם לסינים כלי רב עוצמה בדמות שליטה על מקורות האספקה של מתכות יקרות והם החלו להשתמש בו, אך המכסים האמריקניים פוגעים בהם במיידי מהיום הראשון ובהיקפים אדירים בעוד ההשפעה של המחסור במתכות אלו, לוקח לה זמן רב מאד להתחיל להשפיע. ומה עם האיום שסין תמכור אג"ח טרז'ריס של ממשלת ארה"ב? היא מחזיקה רק 2.6% מהן (750 מיליארדי $ מתוך 29 טריליוני $), כך שהמנוף שלה במקרה הזה - זניח. ברור לכן מי יפסיד יותר ומי חזק הרבה יותר ב"משחק" הזה וטראמפ יודע זאת.

למי ששאל את עצמו מדוע ארה"ב הטילה מכסים "על כל העולם"? גם כאן הסיבה היא איתות לסינים שאין טעם להמשיך לנסות ולהקים מפעלים במדינות שיעקפו את המכסים האמריקניים, כפי שעשו עד עתה דרך מקסיקו, ווייטנאם, קמבודיה ועוד - כי כל העולם "מכוסה". בכלל, הממשל החדש עושה ככל יכולתו לנתק קשרים של מדינות עם סין. כך, לאחר שאיים, מדינות נוספות נמנעות מלהצטרף ליוזמת המטבע של ה-BRICS, פנמה התנתקה מיוזמות סחר סיניות, מדינות אירופאיות מתחילות לשקול שינויים במדיניות הסחר שלהן עם סין ועוד. פורסם גם שהממשל נותן עדיפות למו"מ מהיר על מכסים עם מדינות אסייתיות המקיפות את סין – כדי לבודד אותה במהירות.

במסגרת מלחמת הסחר הזו טראמפ גם ממשיך את מעשיו של קודמו בבניית מסלול שמתחרה בנתיב המרכז אסייתי מסין לאירופה הקרוי "החגורה והדרך". מדובר ב-IMEC ראשי תיבות שלIndia Mediterranean emirates Corridor, נתיב סחר בין הודו לאירופה שמתחיל בנמלים במערב הודו, דרך נמלים במזרח סעודיה ובאמירויות, משם במסילות ברזל וכבישים לירדן, לנמל חיפה וממנה לנמל פיראוס ביוון. המסלול עוקף בכך את ים סוף והבעיה החותית' ואת תעלת סואץ (וזו בעיה למצרים). אין לשכוח גם את "מלחמת השבבים" המפורסמת, האיסור הגורף שביידן קידם וטראמפ מחריף על מכירת שבבים מתקדמים לסין, שמטרתו לחנוק במידת הניתן את האפשרויות העומדות לרשות הסינים בבנייה של החל ממטוסים מתקדמים וטילים היפרסוניים ועד AI.

האם משהו הצליח לטראמפ עד כה?

העולם מצוי בהפתעה מוחלטת שפוליטיקאי שהכריז לפני הבחירות שעם היבחרו יערוך סדרה של פעולות ולמרבה התדהמה בהחלט עושה אותן. פתאום יש פוליטיקאי שלא משקר לציבור הבוחרים שלו ומקיים הבטחות – כמעט בלתי ייאמן. האם משהו הצליח לטראמפ עד כה? בהחלט! אמנם לרוב המטרות להן הוא חותר ייקח שנים, חלקן מן הסתם גם לא תצלחנה, אך להלן רשימה חלקית של הצלחות: תעלת פנמה עוברת לידיים אמריקניות (בלאקסטון רוכשת מהאצ'יסון), מהגרים בלתי חוקיים מגורשים מארה"ב ללא משפט כאשר קולומביה, אל סלבדור ופנמה הסכימו לקלוט אותם. קנדה ומקסיקו סוגרות גבולותיהן. מתוכננים מפעלי פלדה ואלומיניום חדשים בארה"ב.

לפי שר האוצר האמריקני 70 מדינות כבר מצויות במו"מ עם ארה"ב על המכסים. אם זו לא הצלחה אדירה אז מה כן? טראמפ כבר קבע את הכללים, מכאן הוא רק יכול לצאת עם שלל. אולי לא בגובה התקרה המטורפת המקורית שהדהימה את העולם, אך בהחלט עם תוצאה נאה ביותר. האיומים על אירופה הועילו וגרמניה הודיעה על הגדלת הוצאות הביטחון ב-200 מיליארדי יורו, מדינות אירופאיות מעלות את השקעותיהן בביטחון במאות מיליארדי יורו, במצטבר. עשרות אלפי משרות מיותרות בממשל הפדרלי כבר קוצצו ומאות אלפים על הכוונת ומעריכים שעד שמאסק יסיים עבודתו ב-DOGE, הממשל יחסוך מאות מיליארדי דולרים.

טראמפ כינה כ"מטופשת" את תוכנית הסובסידיות של ממשל ביידן לעידוד תעשיית השבבים וכינה אותה בזבוז כספי משלמי המיסים. הוא הצליח ליצור מצב בו הממשל לא מוציא דולר מכיסו – באמצעות תוכנית המכסים (אותן כינה "המילה הכי יפה במילון"). בניגוד לביידן, טראמפ דחף כך חברות לממן בעצמן את הקמת מפעלי השבבים, ללא כסף מהממשל. ואכן, הפתעה, שלל חברות טכנולוגיה הכריזו על השקעות עתק בתחום זה בארה"ב. בראשן אנבידיה עם הכרזה על השקעות במפעלי שבבים בהיקף חצי טריליון $ ו-TSMC הטאיוואנית עם השקעה בהיקף 110 מיליארדי $. בתחומים אחרים: Open AI, אורקל וסופטבנק ישקיעו חצי טריליון $ ב-AI. אפל חצי טריליון $, ג'ונסון אנד ג'ונסון 55 מיליארדי $, הסעודים הודיעו על השקעות של 600 מיליארדי דולרים בארה"ב, בטווח של 4 שנים והאמירותים הודיעו על 1.4 טריליוני דולרים ב-10 שנים.

ההשפעות על ישראל

"ישראל יכולה להחליט מה היא רוצה. ארה"ב מאחוריה" - מעולם לא היה ממשל כה אוהד אותנו. מדובר גם בממשל שהכי מסונכרן עם ישראל אי פעם (על אף הבעיה בתחום המכסים). בין שלל הדברים הטובים המורעפים עלינו החשוב ביותר הוא שנראה שמעולם לא היה ניסיון כה רציני לגרום לאיראן לחסל את תוכנית הגרעין שלה. אצל טראמפ זה גם אישי – הוא לא שוכח ולא סולח - האיראנים עשו טעות קשה ביותר כאשר ניסו להתנקש בחייו. הוא מבין שהם בעיה קשה ולא מאמין להם והוא מעוניין בביזנס עם מפיקות הנפט הערביות שמפחדות אף הן מהגרעין האיראני.

טראמפ שחרר לישראל נשק התקפי חשוב שהממשל הדמוקרטי הקפיא. הוא רוצה לחסל את בית הדין הבינלאומי בהאג (אם כי עושה זאת מכיוון שאינו רוצה בעצמו להיות בעתיד מטרה לגוף הזה). הוא הפסיק לחלוטין את המימון לאונר"א, ביטל את ההתניה של הדמוקרטים לסיוע צבאי לישראל בעמידתה בדין ההומניטרי הבינלאומי, החזיר את החות'ים לרשימת ארגוני הטרור ושיחרר את הצי האמריקני לתקוף אותם ללא הפסק. ישראל (ומצרים) הן שתי המדינות היחידות בעולם שממשיכות לקבל סיוע מהממשל וסיוע זה לא ייבחן מחדש. הוכרזה עסקת נשק חדשה שארה"ב תספק לישראל מכספה בהיקף 8 מיליארדי $ וזו תייתר את ישראל מלממן אמל"ח שהיא חייבת להצטייד בו.