הדולר נחלש ב-0.2% למחיר של 4.373 שקל

בעולם מעריכים: אם תרשם עלייה חדה במדדי המחירים צפויים הסוחרים להמשיך ולקנות דולרים לאור הציפיה להעלאת הריבית בארה"ב בחודש יוני
חזי שטרנליכט |

הדולר היציג נחלש היום ב-0.18% למחיר של 4.373 שקל, האירו היציג הוסיף קלות 0.06% לערכו במחיר של 5.527 שקל. נראה המסחר היום התאפיין בשקט היחסי של זירת המט"ח.

האנליסט אביעד קוטלר מבית ההשקעות פינוטק מציין כי יום המסחר ממשיך להתאפיין בדשדוש, אולם, כפי שהובהר באיתות שפרסמנו, ניתן לראות תיקון קל המסמן היחלשות זמנית ביותר של הדולר במסחר. מרבית הסוחרים ממתינים כעת לפרסום נתוני מדדי המחירים בארה"ב, אשר יפורסמו בשעה 15:30, זמן ישראל, וצפויים להראות על עלייה של כ-0.4% בחודש אפריל.

אם תרשם עלייה חדה במדדי המחירים צפויים הסוחרים להמשיך ולקנות דולרים לאור הציפיה להעלאת הריבית בארה"ב בחודש יוני. כמו כן, בשעה 21:30, זמן ישראל, צפוי משרד האוצר האמריקאי להעביר דו"ח מסחר לקונגרס, אשר כולל בתוכו את השקפתה של ארה"ב בנוגע למניפולציות שמבצעות סין ויפן בשערי המטבע המקומי שלהן.

מוקדם יותר במהלך היום פרסמו הבונדסבנק, הבנק המרכזי בגרמניה, כי הערכת התוצר שלהם לרבעון הראשון של 2005, אשר פורסמה בשבוע שעבר, הראתה על עלייה מופרזת ולא מדויקת. נתון זה צפוי לתמוך במגמה הכללית של היחלשות האירו בשווקים, שכן בשבוע שעבר זכה המטבע האירופאי לדחיפה מעלה כתוצאה מהתחזית האופטימית. כעת נסחר האירו אל מול הדולר סביב 1.2632.

בזירה היפנית חזר היין להחלש, לאחר שביצע מהלך התחזקות לרמות של 106.54 בשעות הבוקר המוקדמות. הסיבה המקורית להתחזקות נבעה ברובה מתוצאות התמ"ג המפתיעות שהראו על צמיחה של כמעט פי שניים מהציפיה ברבעון הראשון של 2005. אולם, לאור המומנטום החזק של הדולר בשווקים חזר גם היין להחלש מולו, וכעת נסחר סביב 107.35.

במהלך מרבית היום נראו בתי השקעות יפנים ואמריקאיים כמוכרים עיקריים של היין, אולם היצואנים היפנים ממשיכים להתנגד למכירתו וקונים כמויות נרחבות. אל מול האירו שומר כעת היין על יציבות וכעת נסחר סביב 135.63.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
נשיא צרפת מקרון
צילום: איי.פי

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?

מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים

משה כסיף |

שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.

הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי,  בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.

מדינה על הנייר, כיבוש במציאות

הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.

הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.

ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.