"עם הפקיד בבנק הראה לי" לא קונים במכולת

במשך שנים נאלצו להסתמך המשקיעים הקטנים על השקעות מהפקיד בבנק. הרבה פעמים הם מצאו עצמם רוכשים קרנות נאמנות של אותו בנק עצמו, קופות גמל השייכות לבנק. קמה ועדת בכר, קבעה להפריד ולהוציא, עד פה הכל טוב וידוע. אבל עדיין, לפני ביצוע השקעה הספיציפית על ידי המשקיע התמים, גם ביום העתידי שאחרי ההפרדה המיוחלת, טוב יעשה המשקיע התמים אם יחפש לעצמו יועץ שהוא יכול לבטוח בידע שלו, במהימנות שלו, ובאומץ שלו.

אנחנו נתקלים בסיפורי השקעות כושלות ומשונות כל העת. כך גם באשר לגביו של מר פלוני שהתקשר יום אחד למשרדי המערכת וחשד סביר לדמעה או שתיים עלה מהקול שבקע מגרונו. בפיו היו תלונות על כך שהשקיע במנייה כלשהי, ש"הפקיד בבנק הראה לו" על סמך מידע שהיה גלוי לציבור, אך לו לא היו די כישורים בכדי להגיע אליו, ועקב כך הפסיד כספים רבים.

פעולת ההשקעה היא לא פשוטה. קל להפסיד, קשה להרוויח. אני תמהה כבר שנים רבות מדוע אנשים הופכים בעיני רוחם ל"מומחים" כה גדולים בענייני השקעות, מהרגע שבו עשו כמה אחוזים במנייה פלונית, או ל"שוטים" גמורים בענייני השקעות, רק לאחר שקיבלו ייעוץ מברנש שנעל להם את הכסף בפק"מים ולא במק"מים במשך שנים, ולקינוח אף החליט להמליץ להם על איזו קרן נאמנות קיקיונית או מניית השורה השלישית.

מר פלוני טען שבבנק הראו לו שחברה מסוימת לא הרוויחה כל כך הרבה כפי שחשב. כשדיברנו איתו גילינו שהוא לא יודע להכנס למערכת המאי"ה של הבורסה, המקום בו יכול היה לקבל את הדו"ח הכספי של אותה חברה, שלא ידע שמניותיה הן דואליות בתל אביב ובניכר, שלא ידע את המשמעות של ה"דואליות", שלא ידע איך להגיע לדפי דוחות הרווח וההפסד, וייתכן שגם לא ידע איך להשוות את הרווחים. ועם כל המחסור בידע הזה, הוא מסתמך על איזשהו יועץ, ומקבל את ההחלטה.

השקעות וחסכונות הם דבר שרצוי ללמוד. מומלץ להעמיק ולחקור בו. אבל ידע בסיסי, טוב תמיד לקבל.