האם שרבוט בעיפרון ייהפך להיתר בנייה? דייר מעכו הגיע לעליון

חאלד ניג'ם, תושב עכו, הגיע עד לבית המשפט העליון בניסיון להצמיד מחסן בשטח של כ-9.18 מ"ר לדירתו בבית משותף, אבל ערעורו נדחה. המשנה לנשיא, השופט נעם סולברג, קבע בפסק דין שניתן באחרונה כי אין הצדקה להתערב בהחלטת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה עכו, שסירבה להכיר בסימון עיפרון על גבי היתר הבנייה כחלק מההיתר עצמו. השופטים יחיאל כשר ורות רונן הצטרפו לפסק הדין.

הפרשה התחילה כשניג'ם רכש, החל מאוקטובר 2023, שטחים נוספים בבניין שבו הוא מתגורר - שתי חניות ומחסן. כדי להצמיד את הנכסים לדירתו, הוא הגיש בקשות לתיקון צו הבית המשותף באמצעות המפקחת על הבתים המשותפים. ההצמדה של החניות אושרה ללא בעיה, אבל כשהגיע התור של המחסן, הוועדה המקומית התנגדה. הסיבה: המחסן נבנה ללא היתר בנייה.

ניג'ם לא ויתר. הוא הגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה וטען שהמחסן מופיע בשרטוט בכתב יד על גבי היתר הבנייה שניתן לבניין עוד ב-1997, וגם בתשריט הבית המשותף. לכן, לטענתו, מדובר במחסן שנבנה כדין. הוא גם טען שהוועדה מפעילה אכיפה בררנית ושתושבים ואדריכלים הסתמכו על הפרקטיקה הזו של הוספת סימונים בכתב יד על היתרים.

"שירבוטי עפרון אקראיים"

הוועדה מצדה, טענה שמדובר בלא יותר מ"שירבוטי עפרון אקראיים", שאינם מהווים חלק מהיתר הבנייה. גם תשריט הבית המשותף, כך טענה הוועדה, רק משקף את מה שקיים בפועל בשטח, ולא את המצב התכנוני המאושר. הוועדה הוסיפה שיש לדחות את העתירה על הסף, משום שניג'ם לא צירף כמשיבים את כל בעלי הזכויות בבניין.

בית המשפט לעניינים מינהליים, בראשות סגנית הנשיא ב' טאובר, דחה את העתירה ב-15 באוקטובר 2025, הן על הסף והן לגופה. בית המשפט ציין שמאחר שמדובר בגריעת שטח מהרכוש המשותף, היה חובה לצרף את כל בעלי הזכויות בבניין. אף שבית המשפט העיר על כך במהלך הדיון, ניג'ם התעקש על קבלת פסק דין כפי שהוגשה העתירה.

גם בערעור לעליון חזר ניג'ם על טענותיו, והפעם אף צירף תצהירים של שכנים שלכאורה אינם מתנגדים להצמדה. אבל השופט סולברג לא השתכנע. הוא קבע שהחלטת הוועדה שלא להכיר בשרטוט העיפרון כחלק מהיתר הבנייה היא סבירה לחלוטין. "היתר בניה מהווה מסמך סטטוטורי שנועד להביא לוודאות תכנונית", הוא כתב, ולכן קשה להכיר בשרבוט שהוסף על גביו. בנוסף, הצהרת עורך התשריט עצמו הבהירה שהתשריט רק משקף את הבנוי בפועל ולא את המצב התכנוני המאושר.

התובע הדף הצעה למסלול חלופי

בית המשפט העליון גם דחה את הניסיון לצרף ראיות חדשות בשלב הערעור. השופט סולברג קבע כי התצהירים של השכנים היו יכולים להיות מוגשים כבר ביחד עם העתירה המקורית, ושלא הוכח שההגשה שלהם דרושה כדי למנוע עיוות דין.

עם זאת, בית המשפט העליון לא סגר את הדלת לחלוטין. כבר בהחלטה מ-31 בדצמבר 2025, הציע השופט סולברג למערער למצות מסלול חלופי, ולהגיש בקשה להיתר בנייה בדיעבד למחסן - דבר שלא נעשה מעולם. ניג'ם סירב להצעה והודיע שהוא עומד על ערעורו, בטענה שנדרשת רק הסכמה מינהלית ולא היתר בנייה.

בסופו של דבר, הערעור נדחה ללא צורך בתשובת המשיבה. ניג'ם חויב בתשלום הוצאות של 3,000 שקל לטובת קופת המדינה, בין היתר בשל עמידתו העיקשת על בירור הערעור במקום לנסות את מיצוי המסלול החלופי שהוצע לו, וכן בשל ניסיונו להגיש ראיות חדשות בערכאת הערעור ללא הצדקה לכך.

• מורה מצטיינת עם עבירת בנייה: למה ויתרו על הרשעה?
• מנכ"לית עיריית חדרה: "הדיירים הם לא בעלי זכויות"