1. דיפ סטייט.  DEEP STATE. המדינה העמוקה, מדינה בתוך מדינה. האם יש כאן, בישראל, דיפ סטייט? למונח הצללים המאיים הזה משמעויות משתנות. מה שהתחיל לפני מאות שנים כמסדרי/ כתות אחווה עבר לאגודות-רשתות סתרים (האילומינטי, מסדר הגולגלות והעצמות, הבונים החופשיים, הטמפלרים..) עליהם נכתבו ספרים רבים. משם  התפתח המושג לתיאור ארגון חשאי עמוק של קונספירטורים כבדי הון והשפעה גלובלית ששואפים לכונן סדר עולמי חדש. 

דיפ סטייט מתייחס בעשורים הנוכחיים בארץ ובעולם, למערכת הפקידות הציבורית הגבוהה, בירוקרטים במעמד בטוח, שמשפיעים-בוחרים את מחליפיהם, התואמים להם  וכך למעשה ממשיכים לנהל מדינות על פי דרכם.

2. האם "המדינה", הדמוקרטיה, טובת העם - היא באמת מטרת העל החשובה להם?  אולי כן אולי לא. אפשר, וכך זה נראה בעשרות השנים שהמטרה היא לשמור על  כוחנו. חברינו. אנשינו. להבטיח את המשך מעמד-העל בקבלת החלטות, את ה"קביעות", ההטבות המפליגות (שתמיד הולכות ומתרחבות).

עובדה: מזה כמה עשורים שהשכר במגזר הציבורי עולה בקצב גבוה משמעותית מזה של המגזר העסקי, בנוסף לזה זוכים אנשי "הציבור" לשורה ארוכה וכבדה של הטבות – יותר ימי חופשה, יותר ימי מחלה וצבירתם, דמי הבראה מוגדלים, סבסוד לימודים אקדמיים, שיעור הפרשות גבוה יותר לפנסיה והשתלמות ועוד ועוד. ולא  נשכח את  "הפנסיה התקציבית" שמוטביה הבכירים, למשל במערכת המשפט, במערכת הבטחון, במערכת שירות המדינה ונספחיה כמו האקדמיה, רפואה ים, חברות ממשלתיות ועוד ועוד – מגיעים לקצבה  של עשרות אלפי שקלים  40,000-70,0000 בחודש מבלי שהפרישו  ולו שקל אחד בכל תקופת עבודתם.

• איתמר בן גביר נפל לבור - הוא מתרץ את הטרור בחוסר תקציב למשטרה; זה לא מתחבר עם המספרים
• כאב ראש ששמו עמית סגל: תפוח האדמה הלוהט של הרשות השנייה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

יצוין: הפנסיה התקציבית, שנפסקה אחרי מאבקים ממושכים בתמורות נאות רק ב-2001,  עולה למדינה 30-35 מיליארד שקל בשנה, גודל ההתחייבויות שלה עומד על למעלה מ-850 מיליארד שקלים, ותתחיל לרדת רק באמצע המאה. האם אפשר היה ליהנות מכל זה בלי הכוח של אותה "מדינה עמוקה" שדואגת לאנשיה?.

3. "משרת ציבור" - הבריטים נחשבים כמי שהרכיבו  את פאזל  "השירות הציבורי", בראשו "מכהן" (הם תמיד מכהנים אף פעם לא פשוט עובדים או ממונים)CIVIL  SERVANT  אותו  "משרת ציבור" (מישהו מרגיש שמשרתים אותו?).

עשו על זה בבריטניה (1980 – 1984) סדרת טלוויזיה סאטירית ששטפה את העולם המערבי: "כן, אדוני השר". BBC.  (בתקציר: אומרים לשר כן, בטח שאתה צודק, ועושים אחרת או בכלל לא..). טוני בלייר, שהיה ראש ממשלת בריטניה  1997-2007,  התייחס לאותה "מדינה עמוקה" שהקשתה ונטרלה  גם אותו: " .... הם מאמינים שזה התפקיד שלהם לנהל את המדינה בפועל, כדי לעמוד בפני השינויים שהוצגו על ידי פוליטיקאים שהם מזלזלים בהם בטענה שהם 'כאן היום ומחר ילכו',  הם רואים עצמם כאפוטרופוסים האמיתיים של האינטרס הלאומי וחושבים שתפקידם הוא פשוט להתיש אותך ולחכות שתלך".

• הישראלים אוהבים להמר: יותר מ-2 מיליארד שקל בחציון הראשון של 2025
• דיסקונט יתן לכם 25 שקל בחודש וירוץ לעשות קמפיין באיילון
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• בנק ישראל: בנק מזרחי טפחות הוא הכי יקר בהלוואות ומשכנתאות

4. האם יש דבר כזה בישראל? האם "המערכת" מגדלת את בניה ובנותיה  וממנה אותם כדי שישמרו עליה מול העולם החיצוני העוין?  מי זו  "המערכת"?  אותו כוח כל יכול שעומד מעל למדינה מעל לציבור מעל לממשלות: "מערכת" המשפט", "מערכת" הביטחון", "מערכת" האכיפה", "שירות" עובדי המדינה...

5. אפילו  דרכי המינויים שנקבעו בחוק בנויים כך שהם משרתים את מטרת העל. שימור והעצמת הכוח. תזכורת: מינויים מתקדמים במערכת הציבורית בישראל נעשים בשני אופנים: מכרז וועדת איתור. ועדת איתור היא ועדה ציבורית שתפקידה לאתר מועמדים לתפקידים בכירים. במקור  בהחלטת הממשלה מ-1999'  נקבעו 9 משרות המחייבות ועדת איתור, אחרי עשור זה הגיע ל 100, עכשיו זה יותר.

מי יושב/ בוחר בוועדת האיתור?  "אנשי מקצוע בתחומי העניין של התפקיד" כך בחוק.  בראש  מנכ"ל המשרד הממשלתי, לצידו נציב שירות המדינה, עובד מדינה הקשור לתחום, איש אקדמיה ונציג ציבור. איכשהו, גם מעבר למנכ"ל שהוא איש המשרד והנציב שמזוהה עם הכוח הפקידותי,  נבחרים החברים האחרים בתאום עניינים שמקורו באינטרס  שימור הכוח.  אז איזה סיכוי יש במצב הזה שלתפקיד מבוקש  לא ימונה  "תאום סיאמי"  של הקיים, הידוע, הרצוי – שלבטח ימשיך לשמור על הגחלת?

6. המכרז - שיטת בחירה שנייה היא המכרז שבפועל בוחר את ענפי העץ שעוד יגדלו, ויצטרפו לצמרת. לתפקיד מתקדם יש קודם כל "מכרז פנימי", לעובדים שכבר מועסקים במשרד, בארגון הציבורי עצמו,  אחר כך, אם לא נמצא/ה הראוי/יה מקובל גם מכרז  פנימי בין משרדי, רק אחר כך, מכרז חיצוני באמצעות מודעות "דרושים". במילון לתנאי עבודה כתוב כך " למשרה שחוק שירות המדינה חל עליה, ניתן למנות עובד רק באמצעות מכרז, הליך זה מבטיח  שוויון הזדמנויות למתחרים על המשרה, כך שהמינוי יבוצע על פי כישוריו של המועמד ולא על פי קשריו" . האם ככה זה גם במציאות?  אולי. אולי כן אולי לא.  

7. איך, אולי, לכאורה, פועלת "המערכת" להבטחת המשכיותה וכוחה?  צאו ראו והחליטו.  הנה כמה כותרות, ממש מהתקופה האחרונה.  היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה ביקשה למנות, חודשיים לפני הבחירות, את מני מזוז, פעם היועץ המשפטי לממשלה אחר כך שופט עליון (שגם המליץ על בהרב מיארה לתפקיד), ליו"ר הועדה לאישור מינויים בכירים – למשך 8 שנים!. אפילו חבריו לשולחן העליון חשבו שזו הגזמה פראית.  אבל היועצת סירבה לשמוע. היא התייעצה עם חבריה ועם היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, שלומית פרגו ברנע. זו שמכהנת בתפקיד כבר 20 שנים, (מאז 2003) ו"ייעצה" לראשי הממשלה  בנימין נתניהו, אהוד ברק, אריאל שרון, אהוד אולמרט ושוב נתניהו. פרגו ברנע אמרה לבהרב מיארה  שתעמוד על דעתה. מזוז אמר לה שלא יסכים לג'וב אלה רק  ל-8 שנים.  (ואם תתחלף ממשלה? אז בכלל טוב).

8. עוד עניין:  " גדעון סער כבר אייש את כל המינויים, מה יעשה שר המשפטים הבא?" ( גלובס. 16.9.22). יצוין: היכולת של שר, כל שר, להשפיע על מדיניות ופעילות משרדו, מוגבלת מאוד. על פי חוק. חוק מתוחכם במיוחד:  הוא מרחיק פוליטיקאים- שרים מקבלת החלטות או השפעה – אבל  לא מעמדת האחריות.  שכשקורה משבר בפעילות המשרד  השר "אשם" והפקידים הבכירים החזקים לעולם לא יהיו אחראים.  הדרך החזקה של שר להשפיע היא באמצעות מינויים. חלקם הקטן, הזעיר, "משרות אמון" כמו מנכ"ל, שבדרך כלל משתלב במרחב המשרד ופורש עם פרישת השר, והשאר באמצעות וועדות מינויים שהוא קובע את חבריהן, מבמרבית המקרים גם  את תוצאתן.  

למשל, חודשים לפני וועדת האיתור ליועץ המשפטי לממשלה, דיבר שר המשפטים סער על מינויה של גלי בהרב מיארה. 

חשוב לציין,  כי אם שר פועל (מעז לפעול..)  בניגוד להמלצה- רמיזה- שכנוע בעלי הכוח ושמירת המסורת במשרד, אוי לשר  ואוי למינוי.  כדאי להיזכר בפרשת "מסמכי יצחקי", מ-2016, חשיפה של רביב דרוקר אז "הארץ" וערוץ 10 היום 13,  וב-2018,  חשיפת פרטי המסמך לקלמן ליבסקינד,  מעריב וערוץ 1.  תקציר התקצירים:  במשך שנים נשמרו , נאספו בידי המשטרה, בהנחיית מי שהיה ראש אגף חקירות ומודיעין ניצב מני יצחקי,  מסמכים סודיים ובהם מידע, קלוש פחות או יותר, על עשרות חברי כנסת ופעילים פוליטיים  שמאן דהו טען כי  ביצעו לכאורה מעשים, עבירות פליליות.

חומרים אלה עלו  אל פני האור בעת הצורך.  הצורך של מי? של "המערכת" תהא אשר תהא. למשל כשרוצים למנות מישהו לשר משפטים, שר בטחון פנים, מפכ"ל, רמטכ"ל...

9. נחזור לנבחרי-מינויי סער השר המזוהה עם זרם הדם של משרדו (התמחה בפרקליטות מחוז תל אביב אזרחי, היה היועץ ליועץ המשפטי לממשלה מיכאל בן יאיר, ועוזר לפרקליטת המדינה עדנה ארבל). נמשיך לצטט מגלובס " סער אייש כמעט אל כל המינויים לשנים הקרובות, והשאיר לשר המשפטים הבא רשימת שיבוצים מלאה. לתפקיד היועצת המשפטית סער בחר את גלי בהרב מיארה, לתפקיד פרקליט המדינה בחר את עמית איסמן. סער מינה את הסניגורית הציבורית הארצית ענת מיסד כנען. גם מינה 5 מתוך 7  המשנים ליועצת המשפטית לממשלה: גיל לימון לתפקיד המשנה המינהלי, אביטל סומופולינסקי לתפקיד המשנה החוקתי, כרמית יוליס למשנה אזרחי, שרון אפק למשנה ראש מערך היעוץ וד"ר גיל עד נועם למשנה בינלאומי...".

אם לא די בכך לשמור ולשמר את DNA המערכת, הצליח סער באפקטיביות למנות למעלה מ-20 בכירים, ביניהם ראש הרשות לאיסור הלבנת הון, האפוטרופוס הכללי וכונס הנכסים הרשמי, נציב תלונות הציבור על מייצגי ציבור בערכאות אשר ייכנס לתפקיד בינואר 2023, מנהל בתי הדין הדרוזים, מנהל בתי הדין השרעים ועוד..." .   למעשה מצא הכתב ( אבישי גרינצייג) גם אם הממשלה הבאה  תצליח לכהן  את מלוא הקדנציה, 4 שנים, יהיו לשר הבא רק 3 מינויים לאייש – משנה ליועץ המשפטי כלכלי, משנה פלילי ורשם הפטנטים. 

עוד מינה סער, בשבתו כיו"ר הוועדה לבחירת שופטים, 4 מינויים לבית המשפט העליון. הסבב הבא יהיה בנובמבר 2023 עם פרישתן של הנשיאה אסתר חיות והשופטת ענת ברון.

10. מילה פוליטית.  הליכוד נבחר  לשלטון ב-1977 (43 מנדטים לליכוד 32 למערך). מאז, במרבית השנים, שמר על מקומו בצמרת. האם הליכוד שינה משהו במתכונת החברה, הכלכלה, המינויים? האם התודעה הכלכלית, ניהולית חברתית של, מנחם בגין, יצחק שמיר, באה לביטוי לאורך השנים? האם האג'נדה הכלכלית של בנימין נתניהו - תחרות, פתיחה לעולם, ייעול וצמצום השירות הציבורי השמן שמונח  על כתפי המגזר העסקי היגע, שעם השנים הפך אנורקסי.. באה לביטוי במהלך השנים שלו כראש ממשלה? כנראה שלא.  למה?  אפשר שאנשיו סבלו מסוג של "רגשי נחיתות" של חוסר בניסיון ניהולי,  אבל אחר כך, בעיקר ב-12 שנות  נתניהו בסבב השני, לא היה האומץ והכוח  להתמודד  ולהתעמת (וזה היה יכול להיות עימות קשה)  מול "הסדר" הישן-הקיים. 

גם בימים אלה של בחירות, עימות, האצת הצניחה באמון הציבור במערכת המשפט והאכיפה, וגם נוכח משפט נתניהו ומשפטו החוזר של זדורוב שמתנהלים תחת סערה,  ממצאים דרמטיים  ושלל כותרות מנוגדות (כדאי מאוד לקרוא את דיווחי התקשורת משני הצדדים..)  הליכוד, ובנימין נתניהו בראש, לא מנסחים את המצע לתיקון המערכת ולא מציגים את מי שמיועד לשר משפטים מטעמם.  

11. עוד סיפור שיכול, אם תרצו, להעיד על עוצמת שימור הדיפ סטייט:  פרשת רות דוד שהיתה פרקליטת מחוז תל אביב ונעצרה ב-2015 במסגרת פרשת עוד רונאל פישר, בחשד  להדלפת מידע  פנימי לחשודים ונחקרים  תמורת שוחד.

הקשר ההדוק מדי, משפטית וחברית,  בין פישר  שייצג לקוחות  לדוד כפרקליטת מחוז כל יכולה (מי לדין ומי לחסד, מי לעסקת טיעון ומי לא, מי על תנאי ומי לכלא..) נחשף  כבר לפני שנים,  קצין החקירות במשטרה החשוד בשיתוף פעולה, ערן מלכה, כבר נשפט, ישב בכלא ושוחרר  - אבל משפטם של רונאל פישר ורות דוד נמרח כבר 7 שנים תמימות. כל פעם בעילה מזדמנת אחרת. מי לא רוצה לשמור בסתר את מעללי פרקליטות המחוז? .

12. שימור הכוח מחייב ציפוף שורות וחיבורים בתוך המערכות. דוגמית קטנה. יצחק זמיר, היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, דיבר בכנס למשפט בחיפה ( 8.11.18) ואמר כך: " על דינה זילבר צריך להגן!"  בהתייחסו לעימות שהיה אז בין שרת המשפטים איילת שקד לזילבר  שהיתה אז המשנה ליועמ"ש. העימות דאז: שקד ביקשה לשנות את אופן בחירת היועצים המשפטיים לשרים משיטה של מכרז לשיטה של ועדת איתור, כד שלעמדתה יתאפשר לשרים להשפיע יותר על בחירת היועצים.  זילבר התנגדה בתוקף וזמיר אץ רץ לתמוך בה ודרש הגנה עליה.     

ארבע שנים אחרי, ( גלובס 12.9.22) כותבת אותה זילבר, שכבר איננה משנה ליועמ"ש, המלצה חמה  לספר חדש של אותו יצחק זמיר "בית המשפט העליון" שמו.  ומציינת כי  העליון  "...לאורך עשרות שנים מבצע את תפקידו "ללא מורא וללא משוא פנים"... והעיקר:  "משמש כמגינו של האזרח הקטן מפני השרירות השלטונית"...