
מיליארדר חדש בפלנטיר: המהגר מהודו שהפך לעשיר בזכות טראמפ
שיאם סנקר לא נמנה עם מייסדי פלנטירPalantir 1.65% , אך השבוע הצטרף למועדון היוקרתי של המיליארדרים של החברה. המהגר מהודו, שהגיע לארה"ב כתינוק, הפך לעובד הראשון שאינו מייסד בחברת ניתוח הביג דאטה שמגיע לשווי של עשרה ספרות. את קפיצת המדרגה הכלכלית הזו הובילה מניית פלנטיר שטסה 525% בשנה האחרונה – העלייה החדה ביותר מבין כל מניות S&P 500.
מניית החברה נסקה ל־158.80 דולר ב־25 ביולי, שיא חדש, והביאה את הונו של סנקר ל־1.3 מיליארד דולר. החברה צפויה לפרסם את דוחות הרבעון השני היום לאחר המסחר, וכל העיניים נשואות לראות אם המומנטום יימשך. אמנם זה עדיין רחוק מההון של המייסדים – אלכס קארפ עם 13.9 מיליארד דולר ופיטר ת'יל עם 23.4 מיליארד – אבל בהחלט מרשים עבור בן ה-43 שהחל כמהנדס.
מהבוץ בהודו אל הפארקים באורלנדו
המסע האישי של סנקר מתחיל בבקתת בוץ בטמיל נאדו, בדרום הודו, שם נולד אביו. האב היה הראשון במשפחתו שלמד באוניברסיטה, התמחה ברוקחות, ובהמשך עבר עם משפחתו לארה"ב במרדף אחרי החלום האמריקני. סנקר נולד במומבאי, עבר כתינוק ללגוס שבניגריה, ובגיל שנתיים המשפחה השתקעה באורלנדו, פלורידה.
משפחתו של סנקר הקימה עסק מצליח למזכרות בפארקי השעשועים באורלנדו – תעשייה משגשגת באזור תיירותי זה. לאחר מכן עברו לעסק של ניקוי יבש, שלבסוף פשט את הרגל. אך הכישלון לא עצר את סנקר, שכבר אז הפגין נחישות יוצאת דופן. הוא הצטיין בלימודים, והתקבל ללימודי הנדסה באוניברסיטאות קורנל וסטנפורד – מהטובות בעולם.
- האנליסט שמעריך שפלנטיר תעלה ב-30%
- שובה של מכונת הכסף: מייקל ברי מהמר נגד אנבידיה ופלנטיר
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לאחר סיום לימודיו, דחה הצעה מפתה מחברת ייעוץ מובילה והצטרף לסטארט-אפ קטן בשם Xoom Corp, בהמלצת אביו שדחף אותו לקחת סיכונים. "אבי עודד אותי להילחם במכונה ונתן לי את ברכתו", כתב סנקר. זו הייתה החלטה מכרעת – שתי שנות ניסיון בזום הובילו אותו בשנת 2003 לפלנטיר, כעובד ה־13 והגיוס העסקי הראשון של החברה, בשלב בו היא פעלה עדיין בשקט תעשייתי מוחלט.
אחד ההישגים המרכזיים של סנקר בפלנטיר היה פיתוח מודל חדשני – מהנדסים קדמיים (Forward Deployed Engineers) – רעיון פורץ דרך שבו מהנדסים משובצים ישירות באתרי הלקוח. המודל חיזק את הקשר עם הלקוחות, שיפר את ההתאמה של הפתרונות לצרכים האמיתיים בשטח, ויצר לפלנטיר יתרון תחרותי ייחודי. המהנדסים לא רק פיתחו – הם היו חלק מהשטח.
טראמפ שינה את המצב
לאחר הנפקה ישירה בספטמבר 2020, מניית פלנטיר דשדשה מתחת ל־40 דולר. ההנפקה – ללא תמחור בנקאי – יצרה תנודתיות רבה, ורבים איבדו אמון בפוטנציאל של החברה, שנתפסה כמתמחה יתר על המידה במגזר הממשלתי.
- שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה
- איבדו עשרות אחוזים: הביטקוין נפל - וחברות אוצר הקריפטו צנחו
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- הונאה של 2 מיליארד דולר - עונש של 11 אלף שנות מאסר - ומוות...
אך בנובמבר 2024, עם ניצחונו של דונלד טראמפ בבחירות, התמונה התהפכה. השוק הבין שחברה כמו פלנטיר, עם קשרים עמוקים לביטחון הלאומי, תזכה לנסיקה. עד אמצע פברואר 2025 המניה הכפילה את עצמה, בעקבות שורת חוזים ממשלתיים ופרטיים חדשים. המהלך המשמעותי ביותר הגיע לאחרונה: הצבא האמריקני הודיע על איחוד 75 חוזים קיימים עם פלנטיר לחוזה יחיד בהיקף של עד 10 מיליארד דולר לעשור הקרוב.
המניה זינקה ב־525% בשנה האחרונה והפכה לטובה ביותר במדד S&P 500. זה לא רק הפך את סנקר למיליארדר – אלא סימן אותו כחלק מדור חדש של מנהלים, שאינם מייסדים, אשר עשו את הונם מתוך צמיחה מהותית בחברות טכנולוגיה. המשקיעים הפרטיים ממשיכים לרכוש את מניית פלנטיר, מה שמעיד על אמון גובר ביכולותיה – תופעה שמזכירה את תחילת הדרך של טסלה או אנבידיה.
מבנה השליטה בפלנטיר
סנקר מחזיק בשני שלישים ממניות סוג B, המקנות עשר זכויות הצבעה לכל מניה, ומעניקות לו השפעה מהותית. עם זאת, הוא לא שותף במניות מסוג F – אלו שמעניקות לשלושת המייסדים שליטה כמעט מוחלטת ללא תלות בכמות המניות בפועל. מבנה השליטה התלת־שכבתי (A, B, F) מעורר ביקורת מצד משקיעים מוסדיים, הרואים בו פגיעה בעקרונות ממשל תאגידי בריא, במיוחד בחברה המעורבת בעבודות ממשלתיות רגישות.
לאחר ההנפקה ב־2020, סנקר מכר מניות באופן מדוד. אך ב־2024, עם עליית המחיר, האיץ את קצב המכירות. ב־3 בדצמבר 2024 מכר מניות בשווי כמעט 370 מיליון דולר – המכירה הגדולה ביותר שלו עד כה. מהלך זה, כחלק מגל מכירות של הנהלת החברה, הכניס למייסדים ולמנהלים מעל 4 מיליארד דולר ב־2024, ועדיין שידר אמון בעתיד החברה.
לסנקר יש גם 1.5 מיליון אופציות למניות במחיר מימוש של 11.38 דולר – שעתידות להבשיל עד מאי 2026. בשווי נוכחי של 150 דולר למניה, מדובר בתמריץ בשווי של למעלה מ־210 מיליון דולר. הפריסה על פני שנתיים נועדה להבטיח את מחויבותו להמשך הצלחת החברה.
שוק חדש של מיליארדרים טכנולוגיים
המגמה הזו אינה ייחודית לפלנטיר. סונדאר פיצ'אי, מנכ"ל גוגל, מחזיק כיום בהון של 1.1 מיליארד דולר,ואנבידיה כבר יצרה שישה מיליארדרים מתוך ההנהלה ועוד אלפי מיליונרים. עידן הבינה המלאכותית מחולל מהפכה ביצירת הון אישי – לא רק עבור מייסדים, אלא גם עבור מנהלים מוכשרים בתוך החברות.
במקרה של אנבידיה הסיפור הרבה יותר גדול. רוב עובדי החברה עם וותק של מעל שלוש שנים הפכו למיליונרים. אנבידיה העסיקה לפני שלוש שנים כ-35 אלף עובדים, כיום היא מתקרבת לסדר גודל של כ-45-47 אלף עובדים. מתוכם, 20 אלף עובדים בחברה שווים מעל מיליון דולר בעיקר בזכות האופציות שיצרו השבחה ענקית (כל עובד שני של אנבידיה הוא מיליונר). גם עובדים שהגיעו לפני שלוש שנים ושנתיים הרוויחו הרבה וחלקם נכנסו לרשימת המיליונרים, אבל אלו שהגיעו לפני כן, "עשירים יותר". הכל עניין של תזמון.
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל. קרדיט: רשתות חברתיות"פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס לא ישרדו במתכונת הנוכחית עד סוף העשור"
מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל, טוען כי פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור; לדבריו, גרמניה תקועה בדיון “מופנה אחורה” במקום להשקיע בדור הבא של התחבורה: הרכב החשמלי והאוטונומי, ואומר כי “העתיד הוא נהיגה אוטונומית, לא נוסטלגיה”
הסערה האחרונה בתעשיית הרכב הגרמנית התפרצה בעקבות ראיון טלוויזיוני שבו הזהיר פרופ’ מוריץ שולאריק, נשיא מכון הכלכלה העולמית בקיל ואחד מהקולות המשפיעים בכלכלה האירופית, כי ייתכן ששלושת יצרניות הרכב הגדולות בגרמניה, פולקסווגן, ב.מ.וו ומרצדס-בנץ, לא ישרדו במתכונתן הנוכחית עד סוף העשור. "אני לא רואה סיכוי ממשי לכך שבשנת 2030 הן ייראו כפי שהן נראות היום", אמר שולאריק. "אם התעשייה הזו לא תשנה כיוון, היא תחדל להתקיים במבנה הנוכחי".
לדבריו, ייתכן שגרמניה תצטרך לאמץ "פתרון בסגנון וולוו", כלומר, כניסת משקיע אסטרטגי זר, אולי סיני, שיביא עמו טכנולוגיה, הון ושווקים חדשים. שולאריק הזכיר כי וולוו השוודית שייכת מאז 2010 לקבוצת ג'ילי הסינית, מהלך שהציל את החברה ממשבר והחזיר אותה לקדמת הבמה העולמית.
הדיון מסתכל אחורה
הביקורת של שולאריק אינה כלפי החברות בלבד, אלא גם כלפי השיח הציבורי והפוליטי בגרמניה. לדבריו, המדינה עסוקה בויכוחים מיושנים על תעשיית הדיזל והאנרגיה במקום להתמודד עם האתגר הבא: הרכב האוטונומי. "יש לי חשש אמיתי שאנחנו שוכחים את המהפכה הבאה", אמר. "בזמן שאנחנו מתווכחים על מה שהיה, סין וארה”ב כבר משקיעות הון עתק במערכות נהיגה אוטונומיות ובינה מלאכותית לרכב".
שולאריק טען כי אם גרמניה לא תבצע שינוי מיקוד טכנולוגי אמיתי, היא תמצא עצמה מאחור בעידן שאחרי המנוע החשמלי, עידן הנהיגה החכמה.
תגובות נגד: “תחזית מנותקת מהמציאות”
יו״ר התאחדות תעשיית הרכב הגרמנית (VDA) דחתה את תחזיתו של שולאריק וכינתה אותה “אבסורדית”. לדבריה, היצרניות הגרמניות הן עדיין “חברות מצליחות ובעלות עתיד,” אך הן סובלות ממדיניות אנרגיה לא עקבית, עלויות ייצור גבוהות ומיסוי מכביד. פוליטיקאי בכיר מהמפלגה הירוקה, שהינו המועמד לתפקיד ראש ממשלת באדן-וירטמברג, לב תעשיית הרכב, הביע אופטימיות זהירה: “דיימלר לא תהיה בידיים סיניות כל עוד נעשה את העבודה שלנו,” אמר. “אם כולנו, החל בממשלה וכלה במהנדסים, ניקח אחריות, נוכל לשמור על המובילות של גרמניה בתחום התחבורה.”
- שינוי חד בחוקי ההגירה וההתאזרחות בגרמניה
- גרמניה חותמת על הסכם הגנה נגד רחפנים עם סטארט-אפ מקומי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
המשבר בתעשיית הרכב הגרמנית
הפסדי עתק וירידות חדות ברווחיות מציבים את תעשיית הרכב הגרמנית בנקודת מפנה. פולקסווגן ופורשה דיווחו על הפסדים של מיליארדי יורו, ומרצדס-בנץ רשמה ירידה של 50% ברווח הנקי ברבעון האחרון. במקביל, הייצור הסיני הזול של רכבים חשמליים, לצד מכסים אמריקניים גבוהים ומדיניות אירופית מסורבלת, חונקים את כושר התחרות של היצרניות האירופיות.
בנוסף, שערוריית הדיזל-גייט ממשיכה לפגוע באמון הצרכנים ובמיתוג “Made in Germany”.
אילון מאסק ב"הופעה" לבעלי המניות (X)שיעור מאילון מאסק: איך לדרוש טריליון דולר ולקבל את זה
בעלי המניות של טסלה אישרו למאסק חבילת תמריצים חדשה בהיקף עצום של 400 מיליון מניות, שמחזירה את חלקו בחברה ל־25%. מאחורי המספרים הבלתי נתפסים מסתתרת אסטרטגיית משא ומתן מבריקה וגם לא מעט אגו
לאחרונה החליטו בעלי המניות של טסלה Tesla -3.68% להעניק לאילון מאסק חבילת תמריצים חדשה הכוללת 400 מיליון מניות נוספות. זה מצטרף ל־380 מיליון מניות שכבר ברשותו. המספרים כמעט בלתי נתפסים, אבל מאחוריהם מסתתר שיעור מעניין על ניהול משא ומתן וגם על הגבול הדק שבין ביטחון עצמי לחוצפה.
מאסק ביקש דבר אחד: להחזיר את חלקו בחברה ל־25%. הוא לא נימק מדוע, לא הציג טיעונים ולא ניסה לשכנע. הוא פשוט אמר שזה מה שהוא רוצה וקיבל את מבוקשו. החבילה הקודמת שלו, מ־2018, הייתה שווה אז כמה מיליארדי דולרים והיום מוערכת בכ־120 מיליארד. לכך מתווספת חבילת התמריצים מ־2012, ששווייה כיום כ־34 מיליארד דולר. במילים אחרות, עוד לפני העסקה החדשה, מאסק נהנה משכר ממוצע של כ־12 מיליארד דולר בשנה. לא בדיוק “עבודה בחינם”.
הפעם, החוזה כולל תנאי שאפתני במיוחד: מאסק צריך להוביל את טסלה לרווח תפעולי של 400 מיליארד דולר במהלך שנה אחת. לשם השוואה, טסלה צפויה להרוויח השנה כ־13 מיליארד דולר. כדי לעמוד ביעד, הוא צריך להגדיל את הרווחים פי שלושים.
האסטרטגיה היא לב הסיפור
הסכומים הם לא לב הסיפור, אלא האסטרטגיה. ג’ו־אלן פוזנר, פרופסורית לניהול באוניברסיטת סנטה קלרה, הסבירה שמאסק השתמש בעקרון “העיגון”. טכניקה שבה המספר הראשון שמועלה במשא ומתן קובע את המסגרת לכל המספרים הבאים. אם ההצעה הראשונה גבוהה מדי, שאר ההצעות יסתובבו סביבה. מאסק לא התחיל נמוך ולא בנה את הדרישות בהדרגה, הוא פתח בגדול, בטריליון דולר, מה שגרם לכל סכום אחר להיראות סביר בהשוואה.
- מילד שקט שסובל מבריונות ל"מלך העולם" וזה לא טראמפ
- הדרך לטריליון דולר: האם אילון מאסק יגיע ליעד?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
פוזנר הסבירה שזו בדיוק הסיבה שכדאי להיות הראשון שמגיש הצעה במשא ומתן. אם מועמד לעבודה מצהיר שהוא שווה חצי מיליון דולר בשנה, גם אם המעסיק חשב להציע 150 אלף, השכר הסופי יהיה קרוב בהרבה להצעה הגבוהה.
