לאחר קריאתו חסרת התקדים של נשיא צרפת, עמנואל מקרון, לקדם הכרה בינלאומית במדינה פלסטינית "בלי קשר לעמדת ישראל", נראה כי המערכת הבינלאומית נמצאת בעיצומו של גל לחצים חדש ומשמעותי במיוחד, שמגיע הפעם מתוך מוסדות האיחוד האירופי, ומשם ממשיך להתגלגל אל מעצמות נוספות במערב - כולל בעלות ברית מסורתיות של ישראל כמו בריטניה, הולנד ואף ארה"ב. אחרי חודשים ארוכים של גינויים, הודעות תקשורתיות ומסרים תקיפים, המדינות המרכזיות באירופה נערכות כעת לבחון צעדים אופרטיביים נגד ישראל, במסגרת מה שעשוי להפוך לצעד המדיני המשמעותי ביותר מצד האיחוד בעשור האחרון. במוקד המהלכים נמצאת פתיחת הליך לבדיקת הפרת הסכם האסוציאציה בין ישראל לאיחוד האירופי, הסכם שמסדיר את כלל שיתופי הפעולה הכלכליים והמסחריים בין הצדדים מאז שנות ה-90, ושהעניק לישראל הטבות מכסיות, נגישות לתקציבי מחקר מדעיים, שותפות בתוכניות פיתוח אזרחיות - ובעיקר לגיטימציה מדינית בשוק החשוב והגדול ביותר מחוץ לארה"ב.

המהלך האירופי לא מתרחש בוואקום. הקריאות להגברת הלחץ על ישראל צוברות תאוצה ברחבי אירופה מאז תחילת הלחימה בעזה, אך הן קיבלו דחיפה מחודשת בעקבות המצב ההומניטרי בדרום הרצועה, ובייחוד על רקע מבצע ״מרכבות גדעון״ שהוביל לפרסום של תמונות קשות של הרס ופגיעה באזרחים בכלי תקשורת בעולם. חשוב לציין שחלק גדול מהתמונות במדיה מפוברקות על ידי ארגוני הטרור כדי למשוך את רחמי העולם ולהוביל ללחץ על ישראל כדי שתיסוג מהרצועה.

מדינות כמו אירלנד, ספרד, בלגיה וסלובניה כבר הביעו התנגדות גלויה להתנהלות הישראלית ודרשו צעדים חריפים, אך החידוש כעת הוא בהצטרפות של מדינות נוספות שנחשבו בעבר מאוזנות או פרו־ישראליות, ובראשן הולנד וצרפת. לפי דיווחים דיפלומטיים מבריסל, לפחות 17 מתוך 27 המדינות החברות באיחוד תומכות כיום במהלך לפתוח בחינה משפטית של הסכם האסוציאציה, במסגרתה תיבחן השאלה האם ישראל עומדת בתנאי סעיף 2 להסכם - סעיף הקובע כי השותפות הכלכלית תלויה בכיבוד הדדי של זכויות אדם ועקרונות דמוקרטיים. אם הבדיקה תקבע כי ישראל אינה עומדת בתנאים הללו, תוכל מועצת האיחוד להמליץ על השעיה זמנית של ההסכם, צעד שמעולם לא הופעל כלפי ישראל, אך הופעל במקרים קודמים כלפי מדינות כמו בלארוס, סוריה ומצרים לאחר אירועים חמורים של דיכוי זכויות אדם.

ישראל תלויה באיחוד - ביבוא וביצוא

המשמעות הכלכלית של מהלך כזה עשויה להיות קשה. ישראל תלויה במידה רבה בשוק האירופי, הן ביצוא והן ביבוא. האיחוד הוא שותף הסחר המרכזי של ישראל אחרי ארה"ב, עם כ-30% מהיקף הסחר הכולל. במסגרת ההסכם הנוכחי, נהנית ישראל מהטבות מכס שמוזילות את המוצרים הישראליים בשוק האירופי ומאפשרות לחברות רבות, בייחוד בתחום החקלאות, הטכנולוגיה והייצור, להציע מחירים תחרותיים. השעיה של ההסכם או של חלק ממנו תוביל לכך שהמוצרים מישראל יתייקרו באופן מיידי, ובכך יאבדו את יתרונם מול מתחרים ממדינות אחרות. בנוסף, חברות ישראליות רבות עלולות להידחק החוצה ממכרזים ציבוריים ומפרויקטים ממשלתיים באירופה, מה שיגרום לנזק ישיר ובלתי־הפיך מבחינת הזדמנויות עסקיות.

• האיחוד האירופאי מאיים להעניש את ישראל - האם זה יקרה?
• טראמפ לוחץ, האיחוד מתקפל: איום המכסים דוחף את אירופה לעסקה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

מעבר לפן הסחיר הישיר, קיימת גם פגיעה אפשרית בהשתתפות של ישראל בתוכניות המדעיות האירופיות, ובראשן תוכנית הורייזן אירופה, המהווה את מסגרת המחקר והפיתוח המרכזית של האיחוד האירופי, וממנה קיבלה ישראל מימון בהיקף מצטבר של מיליארדי יורו לאורך השנים. אוניברסיטאות, מוסדות מחקר, סטארט־אפים וגופים ציבוריים בישראל משתתפים דרך קבע במאות פרויקטים במסגרת זו, ובמקרה של השעיה או הדחה, תיווצר פגיעה קשה בכושר החדשנות של המשק הישראלי, בעיקר בתחומים עתירי ידע כמו בינה מלאכותית, אנרגיה ירוקה, בריאות דיגיטלית ותחבורה חכמה.

לצד האיום הכלכלי המוחשי, קיים גם מרכיב תדמיתי שמדאיג לא פחות את קובעי המדיניות בירושלים. פתיחת הליך לבחינת הפרת זכויות אדם מול ישראל עלולה לשמש תקדים שיאומץ על ידי מוסדות נוספים - בנקים, תאגידים בינלאומיים, מוסדות חינוך והשקעה - שיקבלו איתות ברור לפיו ישראל כבר אינה שותף רגיל בזירה המערבית. פגיעה כזו בלגיטימציה הבינלאומית עלולה להיות אטית אך מצטברת, ולהוביל לגל של החלטות עסקיות שקטות, החל מביטול הסכמים, דרך נסיגה ממשקיעים, וכלה בסירוב לשיתופי פעולה עתידיים. חשוב לזכור שגם ללא סנקציות רשמיות, ההשפעה של מהלך משפטי מדיני באיחוד האירופי עלולה להיות דרמטית, משום שהיא מכתיבה סדר יום לגורמים רבים אחרים.

בתוך כך, לא רק באירופה גובר הלחץ. בריטניה, שאינה חברה באיחוד מאז הברקזיט, הצטרפה בימים האחרונים ליוזמות להקפיא את היצוא הביטחוני לישראל, לאחר שבית המשפט הבריטי העליון הורה לממשלה לבדוק אם היא מפרה את חוקי הסחר הבינלאומיים. גם בארצות הברית נרשמה התפתחות חריגה: הנשיא טראמפ, נשאל במהלך פגישה עם עיתונאים לדעתו על המצב ברצועה והגיב ש״לא ניתן לזייף את המצב שם״ הוא הביא דאגה מהרעב והסבל שעוברים, לדעתו, תושבי הרצועה. הגישה הזאת של טראמפ הפתיעה את ישראל והובילה לפרשנויות שלפיהן טראמפ מנסה לשדר מסר של איזון ובינלאומיות.

• סין פותחת בחקירות נגד ענף השבבים האמריקאי: עימות סחר חדש מתקרב
• המניה שתזנק מחר ב-5% למרות דילול המשקיעים
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• קריסת התיירות בטורקיה: 3 מיליארד דולר הפסדים, 30% ירידה...

למהלך האירופי ישנם גם חסמים פוליטיים. החלטה על השעיה של הסכם האסוציאציה מחייבת את הסכמת כל 27 המדינות החברות באיחוד, וכל עוד גרמניה, הונגריה, צ’כיה ומדינות נוספות שומרות על קו פרו־ישראלי, הסיכוי לצעד דרמטי של השעיה מלאה נחשב נמוך. עם זאת, השעיה חלקית, הצהרתית או ענפית, לדוגמה בתחום המחקר או בתחום הטכנולוגיה הביטחונית, אינה דורשת הסכמה מלאה, ועלולה להתממש כבר במהלך הרבעון הקרוב. נוסף לכך, הכנת הדו"ח המשפטי שיבחן את עמידת ישראל בתנאי ההסכם צפויה להימשך כמה שבועות, אך ההחלטה לגביו תיפול עוד השנה, ככל הנראה עוד לפני תחילת 2026.

מהלך פוליטי שמונע משיקולים אנטי ישראליים

ישראל מצדה ממשיכה להציג עמדה שלפיה מדובר במהלך פוליטי שמונע משיקולים אנטי־ישראליים, תוך שהיא מבקשת להבליט את הפעולות ההומניטריות שהיא מבצעת בעזה ואת המחויבות שלה לדמוקרטיה ולמשפט הבינלאומי. עם זאת, גם במערכת המדינית בירושלים מבינים כי מדובר באיום אמיתי, לא רק מדיני אלא גם כלכלי. אם ייצא המהלך האירופי לדרך, ייתכן שמדובר בתחילתה של תקופה חדשה ביחסי ישראל־אירופה - תקופה שבה יחסי הגומלין הכלכליים יתנהל בצילה של דה־לגיטימציה מדינית הולכת ומעמיקה, דבר שעלול לגרום לנזקים מצטברים לשוק הישראלי, הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך.

אם המצב יימשך, והצעדים ייהפכו למעשיים, ייתכן שנראה בשנה הקרובה לא רק הרעה ביחסי החוץ של ישראל, אלא גם האטה כלכלית מוחשית שמקורה בהחלטות מדיניות מחוץ לגבולותיה. מבחינה כלכלית, ישראל תוכל לנסות לפצות על כך באמצעות חיזוק קשרי הסחר באסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית, אך הפגיעה ביכולת לפעול באירופה, בלב הכלכלה הגלובלית, תהיה קשה עבור הכלכלה המקומית מבחינות רבות.