ע"ב 3120/01 איתמר תעוז נ. צילומעתיק בע"מ, ניתן ביום 27.1.2005.

עובדות

איתמר עבד בצילומעתיק בע"מ (להלן – החברה) מיום 1.8.1988 ועד ליום 24.10.2000. איתמר החל לעבוד בחברה בתפקיד טכנאי שירות. במהלך תקופת עבודתו התקדם איתמר בעבודתו, ובמועד סיום עבודתו תפקידו היה מנהל שירות באיזור המרכז.

איתמר התפטר מעבודתו, אולם לטענתו הוא זכאי לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן - החוק). על כך התביעה.

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב פסק

לא התקבלה טענתו של איתמר, לפיה כשנה וחצי לפני התפטרותו ניתנה לו התחייבות כי יקבל קידום בתפקיד והעלאה משמעותית לשכרו, והתחייבות זו הופרה. לא זו בלבד שאיתמר לא הרים את נטל הראיה להוכיח התחייבות זו, אלא שהוכח שאיתמר העלה דרישה להעלאה משמעותית בשכרו, ודרישה זו נדחתה.

מנגד, התקבלה גרסת החברה, לפיה איתמר החליט להתפטר מעבודתו עקב קבלת הצעת עבודה בשכר גבוה יותר מהשכר ששולם לו על ידי החברה.

התפטרותו של איתמר לא היתה "מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה שבהן אין לדרוש מעובד כי ימשיך בעבודתו", המזכה אותו בפיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק. לא התקיים קשר סיבתי בין התפטרותו של איתמר לבין הנסיבות הנטענות, והחלטתו להתפטר היתה פרי החלטתו שלו, עקב העובדה שמצא עבודה בתנאי שכר טובים הרבה יותר מתנאי שכרו בחברה.

איתמר טען כי, הוא נדון למעשה לקפאון במעמדו, שכן מעולם לא היה מקודם לתפקיד סמנכ"ל בחברה, ולדעת מנכ"ל החברה אף לא היה ראוי לקידום לתפקיד סמנכ"ל.

מניעת קידום בעבודה מהווה עילה להתפטרות בדין מפוטר, ובלבד שהעובד יוכיח שאי קידומו בעבודה פוגע מהותית בהגשמת שאיפותיו המקצועיות ומונע את התפתחותו המקצועית. במקרה זה, במשך 12 שנות עבודתו של איתמר בחברה, הוא התקדם הן בתפקידו והן בשכרו, ולא חל שום שינוי בתפקידו או במעמדו עובר להתפטרותו.

במקרה זה, העילה המרכזית להתפטרותו של איתמר היתה אי שביעות רצון משכרו, כאשר איתמר סבר שהקידום "ישליך" על שכרו, כלומר שכתוצאה מקידום בתפקיד יקבל העלאה משמעותית בשכרו. בנסיבות אלה, איתמר לא הוכיח שאי קידומו בעבודה פגע בשאיפותיו המקצועיות. אי קידומו של איתמר פגע בשאיפותיו להשתכר שכר גבוה יותר ותו לא.

הפרשנות הרחבה לה טוען איתמר, כי על המעביד לשלם לעובד פיצויי פיטורים, כאשר מסיבות אובייקטיביות אין אפשרות מעשית להעניק לעובד קידום במקום העבודה, עקב העדר תפקיד פנוי, קובעת למעשה כלל כי על מעביד יהיה לשלם לעובד פיצויי פיטורים בכל מקרה בו מצא העובד עבודה טובה יותר. פרשנות זו מטילה על המעסיקים חבות בעלת משמעות כספית גבוהה, מעבר לקבוע בחוק, ואין לקבלה.

במקרה זה, כאשר החברה נהגה בתום לב עם איתמר וכאשר בשל נסיבות אובייקטיביות, העדר תפקיד פנוי בתפקידים בכירים יותר מתפקידו של איתמר, לא ניתן היה להציע לאיתמר קידום בתפקיד, אין לראות בהתפטרות איתמר עקב העובדה שמצא עבודה טובה יותר התפטרות "עקב נסיבות אחרות שביחסי עבודה שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו".