הגדרת שנת עבודה לענין חופשה שנתית

תיקון חקיקה חדש החליף את הגדרת שנת חופשה.
עו"ד לילך דניאל |

בסעיף 1 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 (להלן – החוק העיקרי), מוגדרת שנת עבודה כפרק זמן של שנים עשר חודשים, שתחילתו אחד באפריל של כל שנה.

בחוק חופשה שנתית (תיקון מס' 8), התשס"ה-2005, שפורסם ביום 3.3.2005, תוקנה ההגדרה של "שנת עבודה" שבסעיף 1 לחוק העיקרי, כמתחילה באחד בינואר של כל שנה, ולא באחד באפריל.

תחילה ותחולה

תחילתה של ההגדרה החדשה של המונח "שנת עבודה", תהיה ביום ב-1 בינואר 2006 (להלן – יום התחילה) והיא תחול גם לגבי צו הרחבה, הסכם קיבוצי, או חוזה עבודה שנקבעו בהם, לפני יום התחילה, הוראות בנוגע לאורך החופשה. יובהר כי לצורך חישוב אורך החופשה לפי הוראות סעיף 3(א) לחוק העיקרי תמשיך לחול לגבי התקופה שקדמה ל-1.4.2005 ההגדרה "שנת עבודה" כנוסחה לפני יום התחילה.

הוראות לתקופת מעבר

· נקבעו הוראות מיוחדות לתקופת המעבר שמיום 1 באפריל 2005 ועד יום 31 בדצמבר 2005, דהיינו, התקופה שבין מועד סיומה של שנת עבודה כהגדרתה בסעיף 1 לחוק כנוסחו היום, לבין מועד תחילתה של שנת עבודה כהגדרתה לאחר התיקון.

התקופה מיום 1.4.2005 ועד 31.12.2005 תיחשב לענין החוק העיקרי, כשנת עבודה ( להלן - שנת העבודה המקוצרת) ויחולו לגביה הוראות החוק העיקרי בשינויים הבאים:

אורך החופשה בשנת העבודה המקוצרת יהיה כמפורט להלן:

היתה שנת העבודה המקוצרת אחת מ-4 השנים הראשונות, כאמור בפיסקה (1) של סעיף 3(א) לחוק העיקרי – 11 ימים.

היתה שנת העבודה המקוצרת השנה החמישית, כאמור בפיסקה (2) של סעיף 3(א) לחוק העיקרי – 12 ימים.

היתה שנת העבודה המקוצרת השנה השישית, כאמור בפיסקה (3) של סעיף 3(א) לחוק העיקרי – 14 ימים.

היתה שנת העבודה המקוצרת השנה השביעית, כאמור בפיסקה (4) של סעיף 3(א) לחוק העיקרי – 16 ימים.

היתה שנת העבודה המקוצרת השנה השמינית ואילך, כאמור בפיסקה (5) של סעיף 3(א) לחוק העיקרי – יום נוסף לכל שנת עבודה עד לחופשה של 21 ימים.

הזכאות למספר ימי החופשה הנ"ל בשנת העבודה המקוצרת תהא תקפה כאשר הקשר המשפטי בין העובד למעביד קיים כל שנת העבודה המקוצרת והעובד עבד באותה שנה מקוצרת לפחות 150 ימים, וגם כאשר הקשר המשפטי בין העובד והמעביד קיים בחלק משנת העבודה המקוצרת והעובד עבד בתוך אותו חלק השנה המקוצרת לפחות 180 ימים (אם העובד עבד פחות ימים, יערך חישוב יחסי עפ"י סעיפים 3(ב) ו-3(ג) לחוק).

· אורך החופשה השנתית בשנת העבודה המקוצרת לגבי נער כהגדרתו בחוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953, יהיה 14.

· במידה ונקבעו לפני יום התחילה, בתקנות, בצו הרחבה, בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה הוראות בנוגע לאורך החופשה, יחולו, על אף ההוראות האמורות לעיל, הוראות אלה:

א. שנת העבודה המקוצרת תיחשב לענין התקנות, הצו, ההסכם או החוזה האמורים, כשנת עבודה.

ב. אורך החופשה בשנת העבודה המקוצרת יהיה ¾ ממספר ימי החופשה שנקבע לשנת עבודה לפי התקנות, הצו, ההסכם או החוזה האמורים, ולענין זה יחשב חלק מיום כיום.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
בנק אש. ניר צוק, שמוליק האוזר יו"ר ויובל אלוני מנכ"ל (קרדיט: גדי סיארה)בנק אש. ניר צוק, שמוליק האוזר יו"ר ויובל אלוני מנכ"ל (קרדיט: גדי סיארה)
פרשנות

בנק אש עומד להיכשל - הנה הסיבות

רעש גדול בהשקה היום, אבל לבנק אש של ניר צוק אין בשורה אמיתית; הלוואי והוא היה מייצר תחרות אמיתית. זה יכול להשתנות בעתיד, בינתיים הוא צל חיוור של ההבטחות 

מנדי הניג |

בנק אש היה אמור להביא בשורה לצרכנים. זה לא קרה. אולי זה יקרה בהמשך. אבל הוא בזבז תחמושת על השקה של מוצר נחות ביחס למוצר של הבנקים הגדולים. הסיכוי שיעברו אליו מסה גדולה של אנשים הוא נמוך מאוד. זה עומד מהבחינה הזו להיות כישלון, אבל הוא בהחלט יכול לייצר ערך לקהלים מסוימים שיפתחו חשבון משני לצד חשבון ראשי בבנק המסורתי שלהם.  

 הבנק החדש מציע מודל של חלוקת רווחים ושקיפות עם הלקוחות. אך אין בו משכנתאות, אין בו פעילות של ניירות ערך והוא חסר בשירותים בנקאיים נוספים כמו המרת מט"ח, אפשרות להיות במינוס ועוד. התוצאה: מוצר חלקי שקשה לראותו הופך לחשבון הראשי של הישראלים

הבנק שהוקם על ידי ניר צוק ויובל אלוני, יצא לדרך כמעט שלוש שנים לאחר שקיבל רישיון מבנק ישראל. באירוע ההשקה, הציגו המייסדים מודל של "חלוקה שווה": 50% מהכנסות הריבית על כספי העו"ש יחזרו ישירות ללקוחות, לצד התחייבות מוחלטת שלא לגבות עמלות עו"ש או דמי מנוי.

המרווח הבנקאי עצום, מסבירים מנהלי הבנק וטוענים שהם רוצים לחלוק אותו עם הלקוחות בצורה הוגנת ושקופה. הבנק יהיה כמעט אוטונומי לחלוטין וכמות העובדים בו מעטה - כ-70 לכל היותר. זה אומר שהבנק עשוי להיות עם נקודת איזון סבירה, וכלכלית הוא יצליח, אך מבחינת הצלחה ציבורית - זה לא נראה באופק. 


ומה כן הבנק יציע? שירותי עו"ש בסיסיים, פיקדונות ואשראי בלבד.  הציבור הישראלי אמנם מתלונן לא פעם על עמלות גבוהות ומתסכלות של הבנקים. הציבור גם ממש לא אוהב את הבנקים, אבל הוא בוטח בהם והם נותנים לו יריעה מלאה לצרכים שלו. מה שמחזיק את רוב הלקוחות בבנקים הגדולים הוא תחושת הביטחון העמוקה, המעטפת המלאה והמקיפה של שירותים – החל מהלוואות, משכנתאות, דרך מסחר בניירות ערך מתקדם ועד פתרונות השקעה מגוונים; אשראי גמיש ומט"ח זמין  והנוחות שבקבלת הכל תחת קורת גג אחת, ללא צורך בקפיצות בין פלטפורמות. אחרת, כבר מזמן היתה נהירה לבנק ירושלים שנותן את הריבית הטובה ביותר על פיקדונות. זה לא קורה כי אנשים לא רוצים להעביר לחשבון פיקדון סכום מסוים ולנהל מעין שני חשבונות. הם רוצים את הכל במקום אחד.