הדולר נפל - וישראל מגלה את המחיר של שקל חזק מדי

במשך שנים השקל החזק הוצג כהוכחה לעוצמה של המשק הישראלי. עודפי מט"ח מהייטק, השקעות זרות, יצוא שירותים, גז טבעי, אקזיטים וכניסת כספים לשוק המקומי דחפו את המטבע כלפי מעלה. לצרכן זה נראה טוב: חופשות זולות יותר, יבוא זול יותר, רכבים ומוצרי חשמל שמושפעים פחות מעליית מחירים בעולם. אבל בצד השני של המטבע נמצאים היצואנים, המפעלים, מרכזי הפיתוח, חברות התוכנה וכל מי שמוכר בדולרים ומשלם משכורות, שכירות, ארנונה וחשמל בשקלים.

כאן מתחיל הסיפור של "המחלה ההולנדית". במקור, המונח נולד אחרי גילוי גז בהולנד, שהכניס למדינה מט"ח, חיזק את המטבע המקומי ופגע בתעשייה. המוצרים ההולנדיים התייקרו בחו"ל, היבוא נעשה זול יותר, מפעלים איבדו כושר תחרות והמשק עבר בהדרגה להישען על תחומים שהרוויחו מהמטבע החזק. התוצאה הייתה תעשייה חלשה יותר ותלות גדולה יותר במגזרים מוגנים יחסית.

ישראל נמצאת במקום דומה, גם אם הסיבות שונות. הגז תרם, אבל הכוח הגדול באמת הגיע מהייטק ומשירותים פיננסיים וטכנולוגיים. כאשר חברה ישראלית מוכרת תוכנה בדולרים ומשלמת לעובדים בישראל בשקלים, כל ירידה בדולר פוגעת בהכנסה השקלית שלה. אם הדולר יורד מ-3.7 שקלים ל-3 שקלים, אותה הכנסה של מיליון דולר הופכת מ-3.7 מיליון שקל ל-3 מיליון שקל. הפער הזה הולך ישר לשורת הרווח או לכוח האדם.

לכן שער חליפין  דולר שקל רציף הוא לא רק עניין של סוחרי מט"ח. הוא קובע איפה חברה תעסיק את העובד הבא. עובד פיתוח בישראל שמרוויח 35 אלף שקל בחודש נעשה יקר יותר במונחי דולר כאשר השקל מתחזק. אותה חברה יכולה לפתוח צוות בפולין, רומניה, הודו או ספרד ולשלם פחות בדולרים. זה כבר קורה. דוח ההייטק האחרון הצביע על יצוא של 85 מיליארד דולר, אבל גם על ירידה במספר עובדי המו"פ בישראל והתרחבות פעילות מחוץ למדינה. זו בדיוק הנורה שצריכה להדאיג את קובעי המדיניות.

גם בתעשייה המסורתית הפגיעה ברורה יותר. מפעל שמייצא רכיבים, מזון, כימיה, ציוד ביטחוני או מוצרי מתכת מתחרה בעולם מול חברות שמייצרות במטבעות חלשים יותר או בעלויות נמוכות יותר. הוא יכול להתייעל, להשקיע במכונות, להעלות פריון ולחתוך הוצאות, אבל יש גבול. ייסוף של 10% בשקל מחייב קפיצה דומה בפריון רק כדי לשמור על אותו כושר תחרות. זה יעד קשה גם לחברות מצוינות.

הבעיה עמוקה יותר משום שישראל זקוקה דווקא עכשיו ליותר ייצור מקומי, לא לפחות. המלחמה, מגבלות היצוא הביטחוני באירופה, התלות בשרשראות אספקה והצורך בביטחון תעשייתי הופכים מפעלים בישראל לנכס אסטרטגי. מדינה שמוותרת על ייצור כבד, על תשתיות ועל תעשייה ביטחונית רחבה מגלה בשעת משבר שהכסף לא תמיד קונה זמינות.

בנק ישראל כבר הבין שהשוק זז רחוק מדי. אחרי שהשקל התחזק עד מתחת ל-2.8 שקלים לדולר, הוא חזר לרכוש מט"ח במאי, לראשונה זה שנים, ורכש 801 מיליון דולר. ההתערבות של בנק ישראל בשוק המט"ח סימנה שינוי גישה: המטבע החזק כבר אינו רק סיפור של אמון בכלכלה, אלא גם סיכון לפעילות הריאלית. במקביל, שער הדולר הרציף נע סביב 3 שקלים, רמה שמכבידה על יצואנים רבים.

לריבית יש חלק מרכזי בסיפור. ריבית גבוהה יחסית תומכת בשקל משום שהיא מושכת כסף לשקלים ומייקרת אשראי במשק. בנק ישראל כבר הוריד את הריבית ל-3.75%, אבל השאלה היא האם הקצב מספיק. כאשר האינפלציה מתקרבת לתחום היעד והשקל עצמו מסייע להוריד מחירי יבוא, יש טיעון להפחתות נוספות. מצד שני, בנק מרכזי חושש מפיחות חד, מהתפרצות מחירים ומהעובדה שהמשק עדיין חי בסביבה ביטחונית יקרה. לכן ההחלטה מורכבת.

אבל הטיפול לא יכול להישאר רק אצל בנק ישראל. רכישות מט"ח והורדת ריבית יכולות להקל, אבל הן אינן תחליף למדיניות תעשייתית. ישראל צריכה להוריד עלויות ייצור, לחבר מפעלים לגז, לקצר רגולציה, להוזיל ארנונה עסקית, להשקיע בהכשרות מקצועיות, להגדיל תמריצים להשקעות הון בפריפריה ולחזק ייצור ביטחוני וטכנולוגי מקומי. אם מפעל ישראלי משלם יותר על קרקע, אנרגיה, רישוי וכוח אדם, שער חליפין חזק הופך את הפער לקשה עוד יותר.

• השבוע בבורסה: הדואלית שתזנק 6% והאם מניות התוכנה בקאמבק?
• הירידות התמתנו בסיום - הביטחוניות איבדו כ-1.9%, הבנקים עלו

יש גם צד חברתי. כאשר חברות מעבירות פעילות לחו"ל, הפגיעה מתחילה בעובדים עם כישורים בינוניים, אבל בהמשך מגיעה גם למהנדסים, אנשי מוצר, שיווק, כספים ותפעול. אם מרכזי פיתוח חדשים ייפתחו בחו"ל, ההכנסות יישארו אולי בחברה ישראלית, אבל המשרות, המסים, הידע והניהול יתרחקו מהמשק. משם הדרך לבריחת מוחות קצרה יותר.

שקל חזק הוא לא תמיד בעיה. הוא יכול להעיד על יצוא חזק, אמון במשק, עודף בחשבון השוטף וזרימת השקעות. אבל כאשר העוצמה של המטבע מתחילה לפגוע בענפים שמייצרים את אותה עוצמה, נוצר מעגל מסוכן. ההייטק מזרים דולרים, הדולר נחלש, ההייטק נעשה יקר יותר, וחלק מהפעילות יוצא החוצה. התעשייה המסורתית נפגעת ראשונה, אבל ההייטק עלול להיות הבא בתור.

זו הסיבה שהדיון בדולר חייב לצאת מטבלאות המט"ח. הוא נוגע לשאלה איזה משק ישראל רוצה להיות בעוד עשור: מדינה שמייבאת בזול וצורכת שירותים, או מדינה שמייצרת, מפתחת, מייצאת ומחזיקה ידע ויכולת בתוך גבולותיה. בנק אוף אמריקה כבר הזהיר שהשקל חזק מדי ביחס לסביבה הכלכלית. השאלה היא האם בישראל יפעלו לפני שהחברות יעשו את החישוב שלהן לבד.