האסיפה העממית של סין צפויה להעביר היום את חוק "הביטחון הלאומי" - או חוק הסיפוח אם תרצו להשתמש בטרמינולוגיה ישראלית - ולהחיל את החוק הסיני, בעל הפוטנציאל הדרקוני, על העיר הונג קונג. בכך מתכחשת סין להתחייבויותיה הבינלאומיות לאחר נסיגת בריטניה מהעיר ב-1997. 

מאז הנסיגה, סין הקפידה על השיטה שבפשטות נקראת "שתי שיטות - מדינה אחת". המשמעות של השיטה הייתה לשמור על מעמדה העסקי הבינלאומי של הונג קונג, שהפכה תחת שלטון בריטי למרכז מסחרי חשוב ולשער של המערב למזרח הרחוק. 

עד כמה חשובה הייתה הונג קונג לכלכלה הסינית? לפני 20 שנה העיר היוותה 25% מהתמ"ג הסיני, מדינה שאז הייתה ענייה מאוד ועוד לא התאוששה לגמרי משלטונו של הרודן מאו דזה דונג. היום, העיר מהווה כבר פחות מ-3% מהתמ"ג בסין, אבל העיר ידועה כמקום טוב לעשיית עסקים והפכה במרוץ השנים לבירה הפיננסית של המזרח הרחוק יחד עם טוקיו.

מלחמת האופיום וההשפלה הסינית

בין השנים 1839 ל-1842, סין ניהלה מלחמה קשה נגד בריטניה וצרפת. המלחמה נקראה מלחמת האופיום והרקע היה - תאמינו או לא - הרצון של סין להפסיק את המסחר בצמח הממכר (שממנו מכינים גם הרואין), לאחר עלייה חדה בכמות הסינים הנרקומנים.

• חובות של 800 מיליון אירו והפסדי ענק: האם אינטר בדרך לפשיטת רגל?
• אינטר מזנקת ב-24% אחרי שהודיעה שתגייס 38 מיליון שקל
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הבריטים לא רצו שהמסחר וההכנסות האדירות מהסחורה ייפסקו ושלחו את הצי של הוד מלכותה - הגדול והחזק בעולם באותה התקופה - כדי להגן על האינטרסים הכלכליים של האימפריה. כדי לקצר סיפור ארוך, במילים פשוטות, הבריטים השפילו את סין. מי שהיום היא המעצמה השנייה בגודלה בעולם, נאלצה לחתום על הסכם כניעה מביש, בו שיפתה את בריטניה הן בכסף והן בוויתור טריטוריאלי על הונג קונג. 

ב-1984 כאקורד אחרון מירידתה של בריטניה כמעצמה קולוניאליסטית, נחתם ההסכם שקבע נסיגה בריטית מהעיר ב-1997. בתמורה, סין הסכימה לשמור על מעמדה המיוחד של העיר ולא להחיל עליה את החוקים הקומוניסטים של המדינה. 

כל הצדדים עמדו בהסכם, אבל אז הגיעו השנתיים האחרונות וטרפו את הקלפים מחדש. 

חוק הביטחון הלאומי הסיני

אמנם הניצנים כבר החלו בתחילת מלחמת הסחר, אבל בקיץ של השנה שעברה, ככל הנראה נפל דבר בבייג'ינג. הממשל ניסה להסגיר פעיל חברתי לשטחה, מה שהוביל להתפרצות של הפגנות קשות ברחבי המדינה, שהביאו במהלך שבועות רבים לשיתוקה המלא. 

• הפד נכנס ל-2026 מפולג: אינפלציה עקשנית, שוק עבודה מתקרר ויו"ר חדש באופק
• למרות ההבנות: סין ממשיכה להגביל חומרי גלם קריטיים לתעשייה האמריקאית
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• "הזדמנות קיצונית באנבידיה" -בברנשטיין מצפים לזינוק של 54%...

האוניברסיטה ורחובות העיר הפכו לשדה קרב בין סטודנטים וסתם תושבים, לבין כוחות הביטחון בעיר, שלאחר מכן גם תוגברו בכוחות מבייג'ינג. התפרצות הקורונה בינואר השנה גרמה להפסקה של ההפגנות לכמה חודשים, אבל ההודעה של סין כי תעלה את הצעת החוק החדש באסיפה הלאומית שנערכת השבוע ושיאה צפוי להתקיים היום (חמישי) בו גם יועבר החוק. ההודעה הייתה הגפרור שהצית פיצוץ מיידי. הקהילה הבינלאומית, ובראשה ארצות הברית, הודיעה כי לא תסכים לשינוי במעמדה של העיר. 

אז על מה כל הסערה? החוק החדש אמור למנוע חתרנות נגד הממשל, הסתה ומעשי טרור. הבעיה היא שאף אחד לא יודע מה המשמעות של זה. תחת השלטון הסיני, שמשתמש באמצעים חריגים כדי לעקוב אחר האזרחים - וגם מתעלל במיעוטים כמו האויגורים המוסלמים שנמצאים בימים אלה במחנות 'חינוך מחדש' וגם חברי הפאלון גונג, שכבר שנים טוענים כי הממשל הסיני מבצע בחבריו קציר איברים. 

ומזה בדיוק חוששים בהונג קונג ובקהילה הבינלאומית. בשבוע האחרון למרות הקורונה, יצאו אלפי אנשים להפגין. רק אתמול נעצרו כמעט 350 בני אדם, כשהמשטרה משתמשת באמצעים לפיזור הפגנות ואלימות כדי להשתלט על המחאה המתגברת.

מה סין מנסה להשיג?

כמו שציינו קודם, הונג קונג היא צלקת בגאווה הלאומית הסינית, שאפשר להניח שהנשיא הסיני - כלומר הדיקטטור - שי ג'ינפינג, רצה לתקן כבר זמן רב. זו לא איזו גחמה. עכשיו הוא רק קיבל את התירוץ שחיפש. פרשנים סינים אומרים כי החוק הוא איתות להנהגת העיר, שלבייג'ינג נמאס מחוסר היכולת להתמודד עם המהומות בעיר. 

אבל זה גם איתות לארצות הברית ולקהילה הבינלאומית. זה מהלך שמעיד על ביטחון ושחצנות סינית. ג'ינפינג הוא מנהיג עם גאווה עצומה. לדוגמא הוא אסר לפרסם את דמותו של פו הדוב - כן, כן, את אותו דב חביב - לאחר שהסינים חשבו שהמנהיג הגדול שלהם דומה לו. אז עכשיו אין את פו הדוב בסין. 

אז תחשבו מה הוא רוצה לעשות לאמריקאים, ובראשם לנשיא טראמפ, שמנסים להשפיל אותו על הבמה הבינלאומית. מלחמת הסחר היא אצבע בעין לסין, בעלת השאיפות הבינלאומיות הגדולות והפיכתה לאיום של ממש על ההגמוניה האמריקאית באזורים רבים בעולם.