הטיל ההיפרסוני של ארה"ב שוב נתקע: דחייה נוספת בפריסה

צבא ארה"ב החמיץ שוב את לוח הזמנים להצבה מבצעית ראשונה של הטיל ההיפרסוני ארוך הטווח, הידוע כמערכת LRHW. בדצמבר האחרון הופעלה סוללה ייעודית, כולל צוותים מאומנים ותשתית תומכת, אך הטילים עצמם עדיין לא עומדים בכל הדרישות. המסגרת הארגונית קיימת, אבל השלב הטכני המרכזי נדחה לתחילת 2026. הדחייה הזו מצטרפת לרצף של החמצות, כולל פספוס פעמיים של היעדים הקודמים. 

התהליך כולל שילוב מערכתי, בדיקות בטיחות ותהליכי מוכנות שמבטיחים אמינות בסביבה מבצעית. מדובר בהנדסה מורכבת: מערכת שפועלת בניסויים צריכה להפוך לכלי שניתן לתחזק, להפעיל ולסמוך עליו בשגרה ובמצבי חירום. 

פרויקט הסוללה הראשונה מוערך ב-10.4 מיליארד דולר, כחלק מהשקעה כוללת של יותר מ-12 מיליארד דולר בפיתוח היפרסוני מאז 2018. הסוללה לבדה צפויה לעלות כ-2.7 מיליארד דולר, כולל רכישת טילים, משגרים ותשתיות. ההוצאות כוללות גם פיתוח יכולות שמאפשרות תמרון במהירויות על-קוליות. כל שלב, משילוב הפיקוד והשליטה, דרך תקשורת מאובטחת ועד אחסון ותובלה, מוסיף שכבות של מורכבות טכנולוגית ועליות נוספות. 

• "לוקהיד מרטין ל-605 דולר": זו תהיה המראה מחודשת או טיסת מבחן מסוכנת?
• טראמפ מציב תנאים חדשים לחברות הביטחוניות - מאיים למנוע דיבידנדים ורכישות עצמיות
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

המעבר מפיתוח להצבה מבצעית דורש שינויים מהותיים. בניסויים, הטיל צריך "רק" לטוס ולפגוע במטרה. בשירות, נדרשת שרשרת אספקה מלאה: תחזוקה שוטפת, הכשרת טכנאים, נהלי בטיחות לשינוע ובמחסנים, ואינטגרציה עם מערכות קיימות כמו רדארים ומערכות יירוט. כל בעיה באחת השכבות עלולה לעכב את הכול. למשל, בדיקות סביבתיות חשפו צורך בשיפורים בתכונות עמידות החום והרטט, מה שדחה את הייצור הסדרתי.

הדחיות משקפות מתח בין לחץ להאצה לבין צורך בהפחתת סיכונים. מנגנוני הרכש הצבאיים נוטים לשמרנות, אבל ניסיונות לקיצור זמנים נתקלים במכשולים טכניים. הקבלן הראשי, לוקהיד מרטין, ביצע ניסויים מוצלחים, אך השילוב הסופי עם פלטפורמות קרקעיות דרש התאמות נוספות. כתוצאה, הצבא בחר להקים את היחידה מראש, כדי להכשיר כוח אדם במקביל לפיתוח. כלומר, יש כבר יחידה, אבל עדיין אין טילים. 

ברקע ניצב מרוץ גלובלי מול סין ורוסיה, שכבר מציגות יכולות מבצעיות. רוסיה השתמשה בטילים היפרסוניים כמו קינז'ל באוקראינה, וסין ביצעה הדגמות של DF-17 ודגמים מתקדמים יותר. הטילים האלה נעים במהירויות של מעל 6,000 קמ"ש, במסלולים נמוכים ומתמרנים, מה שמקשה על זיהוי ויירוט במערכות הגנה קיימות.

• פורד בודקת סוללות BYD להיברידים ומעוררת סערה בוושינגטון
• מנוע הצמיחה של השווקים הפיננסים - ולא תאמינו מאיפה הוא מגיע
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• מדברת ועושה - תרמה 26.3 מיליארד דולר בשנים האחרונות

הפער נתפס כחולשה אסטרטגית וארה"ב פועלת לצמצם אותו. ההשקעות בתחום גדולות ונראה שבחודשים הקרובים תתחיל גם פריסה בשטח, אך עד ליישום מבצעי תעבור אפילו שנה. משרד הניסויים של הפנטגון ציין שהערכה מבצעית מקיפה עדיין חסרה, כולל נתונים על קטלניות, שרידות והתאמה לשימוש שוטף. גם אם ההצבה תושלם ב-2026, יידרשו חודשים נוספים לבניית מלאי ולהכשרות.

ההוצאות צפויות לגדול אם הדחיות יימשכו, וייתכן צורך בתקציבים נוספים. במקביל, ארה"ב מפתחת גרסאות נוספות, כמו מערכת אווירית של חיל האוויר, כדי לפצות על העיכובים. בסופו של דבר, הבחירה בין מהירות לבשלות היא עניין חשוב - מצד אחד, פריסה מוקדמת עלולה להוביל לכשלים, בעוד דחייה מצמצמת את יתרון ההפתעה.

הצבא ממשיך בבדיקות, עם תוכנית להגיע למוכנות מלאה בחודשים הקרובים, אבל גם אם התוכנית הזו תיושם מאוחר יותר, נראה שמדובר על טווח של עד שנה.