דונלד טראמפ עם תוכנית גדולה: להחיות את תעשיית הנפט הוונצואלנית באמצעות מיליארדי דולרים של השקעות אמריקאיות. זה קורה אחרי מבצע צבאי שהוביל להדחת ניקולאס מדורו שבעצם נחטף לארה"ב למשפט. פעולה שמבטאת תעוזה ונתפסת נכונה וצודקת, אבל מנגד גם מבטאת חוסר גבולות, יהירות, שכרון כוח ותפיסה שארה"ב היא שליטת העולם. וונצואלה היא לא ארגון טרור, היא מדינה עצמאית וכניסה וחטיפה של נשיא וונצואלה היא בעצם אמירה - אנחנו שולטים. לאירוע הזה השלכות כלכליות משמעותיות, בעיקר בקשר לתעשיית הנפט.    

חברות כמו קונוקופיליפס ושברון, לפי דברי טראמפ, מוכנות להיכנס ולשקם את התשתיות הרוסות. אבל האם זה באמת אפשרי? בין הנפט השוכב מתחת לאדמה הוונצואלנית לבין היכולת להפיק אותו ולהרוויח ממנו, יש פער עצום שמלא בסיכונים פוליטיים, כלכליים וגיאופוליטיים.

ונצואלה מחזיקה במאגרי הנפט הגדולים בעולם, אבל שנים של ניהול כושל, שחיתות ומשברים כלכליים הרסו את התשתיות. היום, המדינה מייצרת רק כ-800 אלף חביות נפט ביום - פחות מאחוז אחד מהתפוקה העולמית. זה נפילה דרמטית ממצב שבו ונצואלה הייתה אחת מיצרניות הנפט המובילות בעולם. טראמפ מציג את התוכנית שלו כפתרון: חברות אמריקאיות יכנסו, ישקמו את התשתיות, ויחזירו את ונצואלה למפה. הוא אפילו מבטיח שיפוי ותמיכה ממשלתית לחברות, מה שאמור להפחית את הסיכון. הפוטנציאל ענק, ההפקה יכולה להיות פי 4-5 מהקצב הנוכחי. 

החזרה המסובכת של חברות הנפט

חברות הנפט האמריקאיות כבר היו בוונצואלה, וזה לא נגמר טוב. אקסון מוביל, קונוקופיליפס ושברון פעלו במדינה בעבר, אבל נכסיהן הולאמו על ידי המשטרים הקודמים. היום, רק שברון נשארה, מייצרת כ-140 אלף חביות ביום תחת רישיון מיוחד מממשל ארה"ב. החברות האחרות זהירות יותר ושמרו על מרחק. מנכ"ל אקסון מוביל אמר שהם בוחנים את האפשרות, אבל דורשים תנאי שוק אטרקטיביים ויציבות משפטית. זה לא סתם דרישות - מדובר בחברות שכבר נכוו בגדול בעבר ולא מתכוונות לחזור בלי הגנות מוצקות.

• טראמפ מדיה מחלקת טוקן לבעלי המניות - המניה עולה ב-4%
• מי אנשי השנה שלי בוול סטריט?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

השיקום המלא של תעשיית הנפט הוונצואלנית דורש השקעה עצומה. מומחי תעשייה מעריכים שמדובר בשלב ראשון ב-10 עד 15 מיליארד דולר החל משיקום התשתיות הקיימות - בתי זיקוק, צינורות, מתקני הפקה - ועד לפיתוח מאגרים חדשים ששם תהיה בהשמך השקעה נוספת. זה לא משהו שקורה בן לילה. התהליך יכול לקחת שנים, ודורש לא רק כסף אלא גם יציבות פוליטית, תכנון מוקפד ומסגרת משפטית ברורה. כרגע, אף אחד מהתנאים האלה לא ממש קיים בוונצואלה.

ויש עוד בעיה: מחירי הנפט. השוק העולמי עדיין מתאושש ממשברים, והמחירים נמוכים יחסית. כשמחיר הנפט נמוך, ההחזר על השקעות כבדות הופך להיות פחות מושך. חברות צריכות לדעת שהן יוכלו להרוויח מההשקעה, ובמצב הנוכחי, זה לא מובטח.

הפוליטיקה: האם יש עם מי לדבר?

טראמפ מדבר על שיתוף פעולה עם סגנית הנשיא הוונצואלנית, דלסי רודריגז, ועל קידום בחירות ודמוקרטיזציה. זה נשמע טוב על הנייר, אבל המציאות בוונצואלה הרבה יותר מסובכת. המשטר החדש עדיין לא מבוסס, ולא ברור מה תהיה מדיניותו כלפי חברות זרות. הממשלות הקודמות הלאימו נכסים, החריבו את התשתיות והפכו את המדינה לאזור סיכון גבוה. החברות האמריקאיות והמערביות זקוקות להבטחות והסכמים חתומים שזה לא יקרה שוב, ואם כן שיהיה שיפוי.

• שוק כלי הרכב החשמליים מאט: הצמיחה נמשכת, אך בקצב נמוך יותר
• מוונצואלה ועד דו"ח תעסוקה - האנליסטים נערכים לפתיחת המסחר בוול סטריט
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• המירוץ הקוונטי: החברות שמעצבות את עתיד המחשוב

הסרת הסנקציות היא צעד קריטי. ארה"ב הטילה סנקציות כבדות על ונצואלה במשך שנים, מה שהגביל את היכולת של חברות להשקיע ולפעול שם. הסרת הסנקציות תלויה בצעדים פוליטיים מצד הממשל החדש בוונצואלה - רפורמות, בחירות, שיתוף פעולה בינלאומי. זה לא משהו שקורה מהר, ולא בטוח שזה יקרה בכלל.

סין והתחרות הגיאופוליטית

וכאן נכנס שחקן נוסף, ומשמעותי: סין. סין היא היבואנית הגדולה ביותר של נפט וונצואלני והנושה הגדול ביותר של המדינה. בייג'ין השקיעה מיליארדי דולרים רבים בוונצואלה - לא רק בנפט, אלא גם בתשתיות חשמל, תקשורת ועוד. גם בזמן הסנקציות, זרמי הנפט לסין המשיכו לזרום. סין התנגדה להדחת מדורו, וברור שיש לה אינטרסים משמעותיים במדינה.

חברות אירופאיות גם נמצאות שם. רפסול הספרדית, חברות איטלקיות וצרפתיות - כולן ממשיכות לפעול בוונצואלה ויש להן שותפויות עם PDVSA, חברת הנפט הממשלתית. אם ארה"ב תנסה להכניס את החברות שלה ולדחוק את הסינים והאירופים הצידה, זה יכול ליצור מתחים גיאופוליטיים. סין לא תוותר בקלות על ההשקעות שלה, ולא בטוח שוונצואלה תרצה לוותר על הקשר עם בייג'ין.

הנושא הזה הופך את הסיפור למשהו הרבה יותר גדול מעסקת נפט. זה קשור למאבק על השפעה באמריקה הלטינית, למאזן הכוחות בין ארה"ב לסין, ולשאלה מי יקבע את הכללים בשוק הנפט העולמי. טראמפ מציג את התוכנית כהזדמנות לחזק את השפעת ארה"ב באזור ולהפחית את התלות ביבוא ממדינות אחרות. אבל זה גם מאמץ להרחיק את סין, ולא בטוח שזה יצליח.

האם התפוקה באמת יכולה לעלות?

אם הסנקציות יוסרו, יש אומדנים שהתפוקה יכולה לעלות די מהר - כמה מאות אלפי חביות נוספות ליום במהלך חודשים ספורים. אבל כדי להגיע לתפוקה משמעותית, נניח 2-2.5 מיליון חביות ביום או יותר, נדרשות השקעות וזמן - זה ייקח בקצב מהיר כשנתיים במהלכם ישוקמו מתקנים קיימים, יפתחו מאגרים חדשים, יהיה תהליך של שדרוג טכנולוגיות והכשרת כוח אדם. וונצואלה איבדה הרבה מהידע והמומחיות שלה בשנים האחרונות.

גם מבחינה לוגיסטית, זה מסובך. ונצואלה צריכה יכולת הובלה, נמלים, צינורות, בתי זיקוק שעובדים. כל זה דורש זמן, תכנון ותיאום. טראמפ מדבר על השקעות שיקבלו שיפוי ממשלתי, מה שאמור לתת ביטחון לחברות. אבל זה גם מעלה שאלות: האם הממשל האמריקאי באמת יעמוד מאחורי ההשקעות האלה אם המצב ישתבש? מה קורה אם הממשל החדש בוונצואלה מחליט להלאים נכסים שוב? האם יהיו מנגנונים משפטיים בינלאומיים שיגנו על החברות? כל השאלות האלה עדיין ללא תשובה.

כך או אחרת, למהלכים האלו יש השפעה על מחיר הנפט - הסיכוי שהיצע הנפט העולמי יעלה אמור להשפיע על המחירים. גידול בהיצע העתידי משמעו ירידה במחירי הנפט העתידי. אחרי שנה של ירידות במחירי הנפט, נראה שהמגמה עשויה להימשך.