בקולומביה, מדינה שמנהלת כבר עשרות שנים מאבק אלים נגד קרטלי סמים ומיליציות חמושות, הרחפנים הפכו בתוך זמן קצר לכלי תקיפה מרכזי. מתקפות מהאוויר, שבוצעו בעבר רק בידי צבאות מתקדמים, זמינות כיום לארגונים לא-מדינתיים: רחפן מסחרי פשוט, שנרכש באינטרנט ומוסב לנשיאת מטען נפץ מאולתר, מאפשר פגיעה מדויקת, שקטה ומהירה, לעיתים ללא כל התרעה מוקדמת.

מאז אביב 2024 נרשמו מאות מתקפות רחפנים בקולומביה, שגרמו למותם של עשרות חיילים ושוטרים ולפציעתם של מאות נוספים. במקרים רבים, החיילים הותקפו בתוך מחנות או עמדות שנחשבו בעבר “בטוחות”. תחושת העליונות של האוויר, גם בגובה נמוך, שינתה את הפסיכולוגיה של הלחימה: אין עוד קו חזית ברור, ואין מקום שניתן להגדיר כמאובטח.

היתרון של ארגוני הפשע ברור: עלות זניחה מול נזק עצום. הרחפנים מאפשרים להם לפגוע בכוחות הביטחון מבלי להסתכן ישירות, ולהעצים את כוחם האסטרטגי באמצעים טכנולוגיים שבעבר לא היו נגישים להם כלל.

תופעה אזורית: מהקרטלים במקסיקו ועד שכונות בריו

קולומביה אינה מקרה חריג, אלא חלק ממגמה אזורית רחבה. במקסיקו, קרטל חליסקו משתמש ברחפנים חמושים כדי להטיל אימה על כפרים שלמים, לגרש תושבים מאזורים אסטרטגיים ולבסס שליטה טריטוריאלית. בריו דה ז’ניירו נעשה שימוש ברחפנים לתקיפת כוחות משטרה חמושים, ובאקוודור - מדינת מעבר מרכזית להברחת קוקאין - הם משמשים להברחת סמים וטלפונים סלולריים לתוך בתי כלא, המנוהלים בפועל בידי ראשי קרטלים.

• טראמפ מפסיק את הסיוע לקולומביה: "פטרו הוא סוחר סמים"
• קולומביה נשארה קולומביה - ייצור הקוקאין מזנק; האם הקרטלים שולטים במדינה?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

ייחודו של האיום באמריקה הלטינית הוא בכך שהוא נטמע בתוך המרחב האזרחי. בניגוד לשדות קרב קלאסיים, אין כאן גבול ברור להגן עליו או קו חזית שניתן לבצר. ארגוני הפשע פועלים מתוך ערים, שכונות ואזורים מיושבים, מה שהופך כל פתרון צבאי לאתגר משפטי, מוסרי ותפעולי.

אנליסטים ביטחוניים מציינים כי במובנים רבים האיום הזה מורכב אף יותר מהשימוש הצבאי ברחפנים בזירות כמו אוקראינה: כאן, המדינות נדרשות להגן על אוכלוסייה אזרחית שלמה מפני איום אווירי זול, חמקני ובלתי צפוי.

אין פתרונות קסם: מרוץ טכנולוגי יקר מול נשק זול

בתגובה, התעשייה הביטחונית הקולומביאנית והצבא פועלים במרץ לפיתוח אמצעי נגד: מערכות שיבוש תקשורת, גילוי מוקדם, יירוט באמצעות לייזרים או רשתות, ואף הקמת יחידות ייעודיות ללוחמה ברחפנים. המדינה הקימה לראשונה גדוד ייעודי לכלים בלתי מאוישים, הן לתקיפה והן להגנה.

• יצרניות הרכב הסיניות מרחיבות דריסת רגל באירופה דרך חשמליות והיברידיות
• הזהב דוחף את הסדי קדימה ומחזיר לגאנה רוח גבית במטבע
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• המניה שצונחת 88% - מה הסיבה והאם יש סיכוי לקאמבק?

אך כאן מתגלה הפער המרכזי: בעוד רחפן חמוש עולה מאות דולרים, מערכת נגד־רחפנים אחת יכולה לעלות עשרות ואף מאות אלפי דולרים, ולעיתים אינה אפקטיבית בכל תנאי שטח, במיוחד בג’ונגלים, הרים ואזורים עירוניים צפופים. אין פתרון אחד שעובד תמיד, וההגנה הופכת למורכבת ויקרה בהרבה מהאיום עצמו.

ארצות הברית מסייעת לקולומביה באמצעות סוכנויות כמו ה-DEA וה-FBI, כולל שיתוף מודיעין, הכשרת כוחות והערכת טכנולוגיות הגנה. במקביל, הלחץ המדיני גובר: וושינגטון מאשימה את בוגוטה באי ריסון מספק של סחר הסמים, בעוד בקולומביה מצביעים על מעורבות של גורמים מעבר לגבול, בעיקר בוונצואלה, שבה פועלים בסיסים של מיליציות חמושות.

מעבר להיבט הביטחוני, עולות גם שאלות כבדות משקל: כיצד ניתן להתמודד עם טכנולוגיה זמינה לכל אחד מבלי לפגוע בזכויות אזרח? עד כמה מותר לשבש תקשורת אווירית במרחבים עירוניים? ואיך מונעים זליגה של אמצעי נגד צבאיים לפגיעה באזרחים?

המאבק ברחפנים הממולכדים אינו רק פרק נוסף במלחמה בסמים, אלא סימפטום של עידן חדש: עידן שבו טכנולוגיה אזרחית זמינה הופכת במהירות לכלי נשק בידי שחקנים לא-מדינתיים. קולומביה, כמו מדינות נוספות, משמשת כיום מעבדת שדה לאיום שצפוי להתפשט גם לאזורים נוספים בעולם.

הרחפנים משנים את כללי המשחק, והם עושים זאת בזול, בשקט, וביעילות שמערערת תפיסות ביטחוניות ישנות. עבור מדינות, השאלה כבר אינה האם האיום יגיע, אלא האם הן יספיקו להסתגל לפני שהשמיים יהפכו לחזית קבועה.