ניקולא סרקוזי, נשיא צרפת לשעבר, נידון לחמש שנות מאסר בפריז, כאשר שלוש מהן יירצו בפועל. בית המשפט הפלילי קבע כי סרקוזי ומקורביו קשרו קשר פלילי כדי להשיג מימון חשאי ממשטרו של מועמר קדאפי בלוב לקמפיין הבחירות לנשיאות בשנת 2007. זוהי הרשעה חסרת תקדים שמסמנת את סופו של עידן בפוליטיקה הצרפתית.

השופטת נטלי גוורינו קבעה כי העונש ייכנס לתוקפו מיידית, גם אם יוגש ערעור - החלטה יוצאת דופן שמבטיחה שסרקוזי, בן השבעים, יכנס לכלא בעתיד הקרוב. למרות זאת, בית המשפט זיכה אותו מהאשמות חמורות יותר כמו שחיתות פסיבית ומימון קמפיין לא חוקי, בטענה כי לא נמצאה הוכחה ישירה להעברת הכספים או לשימוש בהם.

התביעה דרשה במקור עונש של שבע שנות מאסר, בטענה שסרקוזי ואנשיו קידמו את האינטרסים של משטר קדאפי בתמורה למימון של כ-50 מיליון אירו. זה המשפט הפלילי השלישי שבו עומד סרקוזי לדין מאז כישלונו בניסיון להיבחר מחדש ב-2012, ועוד מספר הליכים משפטיים ממתינים לו.

מימון סודי 

החקירה נפתחה ב-2012, כאשר התפרסמו לראשונה ההאשמות על מימון זר לקמפיין של סרקוזי. מסמכים שנחשפו לאחר נפילת משטר קדאפי ב-2011 העלו כי בכירים במשטר הלובי תיעדו בקפידה את הקשרים עם הצרפתים. במסמך אחד, סרקוזי מוזכר בשם קוד "פול ביסמוט", לצד רשימה מפורטת של תשלומים בסך 50 מיליון אירו שהועברו לכאורה לחשבונות צרפתיים דרך חברות קש בשוויץ ובקפריסין.

• צרפת: חקירה נגד יו"ר קרן המטבע הבינלאומית כריסטין לגארד
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

העדויות המרכזיות הגיעו ממקורבים של שני הצדדים. ז'אן-פול מונטיסקיו, יועצו הפוליטי הקרוב של סרקוזי, ותיאודורו גאספארי, עורך דין צרפתי-לובי, הורשעו אף הם - הראשון לשלוש שנות מאסר על תנאי, והשני לשנתיים בפועל. מהצד הלובי, עדויות של בכירים לשעבר כמו מוסטפה זידאן, ראש ממשלת לוב הזמני ב-2011, תיארו כיצד קדאפי ראה בסרקוזי "השקעה אסטרטגית" שתשפר את מעמדו הבינלאומי.

התביעה הראתה כי המגעים התרחשו בין 2005 ל-2007, תקופה בה סרקוזי כיהן כשר הפנים ולאחר מכן כמועמד לנשיאות. הקשרים כללו פגישות ישירות בין סרקוזי לקדאפי בטריפולי, שבהן נדונו שיתופי פעולה כלכליים ופוליטיים נרחבים. לפי העדויות, הכספים היו אמורים לכסות חלק מהוצאות הקמפיין של סרקוזי, שהגיעו ל-44 מיליון אירו - מעבר לתקרה החוקית של 30 מיליון אירו באותה עת.

השופטת גוורינו הדגישה בפסק הדין כי המרכזי בהרשעה הוא לא הכסף עצמו, אלא הקשר הפלילי: "סרקוזי לא רק ידע על המגעים, הוא איפשר ועודד אותם באופן פעיל". זוהי נקודה משפטית חשובה המסבירה מדוע הוא הורשע בקשירת קשר אך זוכה מהאשמות כספיות ישירות.

• סיכום 2025: וול סטריט מפגינה עוצמה, מיום ה"שחרור" ועד לשיא כל הזמנים
• שוק המניות של ברזיל זינק ב-2025 - אבל ההמשך תלוי בפוליטיקה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• "הזדמנות קיצונית באנבידיה" -בברנשטיין מצפים לזינוק של 54%...

מנשיא צרפת לחייל של קדאפי: עלייתו ונפילתו של סרקוזי

ניקולא סרקוזי, יליד 1955 למשפחת מהגרים, החל את דרכו הפוליטית כראש עיריית נויי-סור-סן ועבר במהירות את השלבים במפלגת הימין UMP. כשר הפנים בממשלת שיראק (2002-2007), הוא זכה למוניטין של "שר המשטרה הקשוח" שדיכא הפגנות מהגרים והקפיד על מדיניות הגירה נוקשה.

ניצחונו בבחירות 2007 סימן תפנית דרמטית לימין הפופוליסטי בצרפת. בקמפיין הוא הבטיח "לשבור את השביתות" הכלכליות והחברתיות, ואכן כנשיא (2007-2012) קידם רפורמות ליברליות נרחבות, כולל העלאת גיל הפרישה לגברים ל-62. אולם תקופתו התאפיינה גם במשבר האירו של 2008 ובמחאות סטודנטים מתמשכות.

הקשר עם לוב התחיל עוד כשהיה שר פנים. ב-2004 אישר סרקוזי סיוע משפטי ללוב בתביעה נגד ארה"ב על הפצצות 1986, וב-2007, כנשיא זה עתה, הזמין את קדאפי לביקור מפואר בפריז. הביקור כלל חתימה על חוזי נשק ואנרגיה בשווי 4.5 מיליארד אירו, והפך את לוב לשותפה אסטרטגית של צרפת.

אולם הכל השתנה ב-2011. עם פרוץ האביב הערבי, סרקוזי ביצע פנייה דרמטית של 180 מעלות והוביל את מתקפת נאט"ו נגד קדאפי. "אנו מגנים את משטר הדיכוי הזה", הכריז אז, וצרפת הפכה לכוח המוביל בהפצצות שהובילו לנפילת המשטר הלובי ולהריגתו של קדאפי באוקטובר 2011.

מבקרים רואים בפנייה הזו "בגידה מחושבת" - ניסיון לכסות על הקשרים הפליליים דרך חיסול העד העיקרי. התוצאה הייתה הרסנית: לוב, שהייתה המדינה העשירה ביותר באפריקה עם תמ"ג לנפש של 12,000 דולר, קרסה לכאוס מוחלט עם מיליציות יריבות, זרם פליטים עצום וכלכלה הרוסה.

ההרשעה פוגעת קשות בזהותו של הימין הצרפתי המסורתי. סרקוזי, שנחשב אביו הרוחני של דור שלם של פוליטיקאים, הפך מסמל התחדשות ל"אסיר מדינה" - הראשון מאז המארשל פטן ב-1945. המפלגה הרפובליקנית (LR), יורשתה של UMP, מתמודדת עם משבר זהות עמוק ועם ירידה של 5% בסקרי הדעת הציבורית מאז ההרשעה.

צרפת מפוצלת

הפוליטיקה הצרפתית נקרעת בין שלושה כיווני תגובה: מרכז-שמאל בראשות מקרון רואה בהרשעה אישור לקו של "מוסדות נקיים"; הימין הקיצוני בראשות מרין לה פן מנצל את הפרשה כדי לתקוף את "השחיתות של הממסד"; והימין המסורתי מתפצל בין מי שמגנה את סרקוזי למי שרואה בהליכים "ציד פוליטי".

הפרשה מעמיקה את המגמה של ריסוק המפות הפוליטיות המסורתיות בצרפת. היא מחלישה את הימין המרכזי ודוחפת מצביעים לכיוון הקצוות - לקיצון הימין של לה פן או למרכזו הליברלי של מקרון. זהו תהליך שמשקף מגמות דומות ברחבי אירופה, שבהן מפלגות מסורתיות מתפוררות מול כוחות פופוליסטיים.

התגובה הציבורית מעורבת: 55% מהצרפתים תומכים בהרשעה לפי סקר שפורסם השבוע, אך 40% רואים בה "התנכלות פוליטית". הפיצול משקף קיטוב עמוק בחברה הצרפתית בין תומכי "שלטון החוק" לבין מי שמאמינים ש"הפוליטיקה היא משחק מלוכלך" בהגדרה.

מועמר קדאפי, שהשתלט על לוב בהפיכה ב-1969, הפך את לוב למעצמה ביבשת עם תמ"ג לנפש הגבוה ביותר ביבשת, מערכת חינוך ובריאות מתקדמת, ותשתיות מודרניות. יחסי צרפת-לוב נקבעו במשך עשרות שנים על רקע של אינטרסים כלכליים ממרכז המתח של מדיניות החוץ הצרפתית באפריקה. המעצמה הקולוניאלית לשעבר שמרה על רשת השפעה נרחבת ביבשת דרך מה שמכונה "Françafrique" - מערכת של קשרים כלכליים, פוליטיים וצבאיים עם מדינות אפריקה לשעבר הצרפתית.

בניגוד לקודמו ז'אק שיראק, שהעדיף מדיניות מאופקת מול לוב, סרקוזי ראה בקדאפי הזדמנות לחדירה למקורות האנרגיה של אפריקה הצפונית. היחסים הפכו ל"עסקה הדדית" - לוב סיפקה נפט, גז ומימון פוליטי, וצרפת סיפקה לגיטימציה בינלאומית, נשק מתקדם ויציבות דיפלומטית.

ההפיכה הדרמטית באה ב-2011. כשהאביב הערבי הגיע ללוב, סרקוזי הוביל באגרסיביות את מתקפת נאט"ו, תוך הפצצות נרחבות שהרסו את התשתיות הלוביות והובילו לנפילת המשטר. החלטה זו, שהוצגה אז כ"הגנה על זכויות אדם", נתפסת היום על ידי ביקורתיים כ"כיסוי פלילי" - ניסיון לחסל את העד העיקרי לשחיתותו.

לוב של היום היא "מדינה כושלת" מוחלטת, המחולקת בין ממשלות יריבות במערב ובמזרח, עם מיליציות חמושות השולטות ברוב השטח. כלכלת הנפט קרסה, מיליוני פליטים נמלטו לאירופה, וסחר עבדים פרח מחדש. המחיר האנושי כולל מאות אלפי הרוגים ופצועים, וחברה לובית שנפלה מפסגת הרווחה האפריקנית לתחתית הסטטיסטיקות העולמיות.

5 שנים בכלא - ומה אומר סרקוזי?

סרקוזי הגיב להרשעה:"אלחם עד נשימתי האחרונה כדי להוכיח את חפותי המלאה", הכריז מחוץ לבית המשפט. "אם הם רוצים שאשן בכלא, אשן בכלא - אך בראש מורם. זוהי השפלה לצרפת". התגובה הזו משקפת את האישיות המתריסה שהפכה אותו לדמות פולרית בפוליטיקה הצרפתית. גם כשעמד בפני המשפט השלישי - לאחר הרשעות קודמות בשחיתות (2021) ובמימון קמפיין לא חוקי (2023) - הוא המשיך לטעון שמדובר ב"מזימה פוליטית" של אויביו משמאל.

מבחינה טקטית, סרקוזי מנצל את מעמדו כ"נרדף" כדי לגייס תמיכה. תומכיו רואים בו "לוחם אומץ" שמתמודד עם "מערכת משפט מפלה", בעוד מבקריו קוראים לו "בוגד" ו"פושע מלחמה" שהרס מדינה שלמה כדי להסתיר את פשעיו.

מבחינה משפטית, ההרשעה בלתי מבוטלת. שלוש שנות מאסר בפועל פירושן שסרקוזי, בן 70, ירצה זמן משמעותי בכלא אלא אם יקבל הקלות רפואיות. השופטת החליטה להפעיל את העונש גם במקרה של ערעור - צעד חריג המבטיח כי סרקוזי לא יצליח להתחמק מההשלכות המעשיות.

מעבר לעונש האישי, ההרשעה פוגעת בזכויותיו האזרחיות. הוא איבד את זכותו להיבחר לתפקידים ציבוריים למשך חמש שנים, מה שמסיים רשמית כל תקווה לחזרה פוליטית. בגיל 70, זהו למעשה הסוף הרשמי של אחת הקריירות הפוליטיות הסוערות בהיסטוריה של הרפובליקה החמישית.