חג החרות של המשק. ערב פסח היא שעה יפה לברר לעצמנו מהיא באמת חרות כלכלית ומה הקשר שלה לתנועות ההון הזרות בבורסה שלנו. לאורך כל שנות קיומה של ישראל, ועוד לפני כן, כתבו ואמרו פה כל אלה שאי פע התבטאו בעניין, כי אנחנו מוכרחים לייצר קרקע שתנתק אותנו מהתלות בממשל האמריקני.

חוסר היכולות שלנו לעמוד על הרגליים האחוריות ולבעוט מידי פעם בנשיאים האמירקנים או בסנט, הפכה אותנו מזמן ללעג בעיני חלק גדול מהעולם הערבי ואם לומר את האמת, גם בעיינינו שלנו. אבל עולם כמנהגו נוהג ואנחנו "שכל כך רוצים" להיפרד מהכסף האמריקני - ממשיכים לשתות מהבאר הזו ללא הפסק.

הנה דווקא הימים הללו, של שנת 2005 באים להזכיר לנו, כי לכל מטבע שני צדדים (תרתי משמע). שכן, שוב אנחנו יכולים לראות עכשיו, כיצד הבורסה שלנו חוזרת להתלות כמעט לגמרי על 'מצב הרוח' של הכסף הזר בה. המשקיעים הזרים ממשיכים להוות פה את הגורם המרכזי ל"תנועות ההון" המעניינות של החודשים האחרונים, הלוקחות מעלה מעלה את הבורסה של ת"א. איש לא יכול להכחיש, כי הזרים קונים וקונים מניות (בעיקר מניות בנקים). אנחנו גם יכולים כל הזמן לשמוע ברקע את הפרשנים, הכלכלנים ואת מובילי המשק ובראשם שר האוצר, שמספרים לנו כמה זה נפלא שהזרים באים לכאן ומשקיעים פה במניות - בחברות ממשיות.

האם זו באמת חרות?

אין ספק כי יש אמת בבסיס הדברים שאומרים באוצר, אך העניין סבוך יותר. העובדה שאנחנו - רוב אזרחי ישראל לא ממש מרגישים חלק מהעניין הזה שנקרא בורסה, ולא סבורים שרובנו צריכים להיות שם, היא הבסיס לחשש שצריך לצוץ פה כבר עכשיו. אסור לנו לשכוח, כי הסמכות השוק על השקעות זרות באופן קיצוני כל כך יכולה להפוך לחרב פיפיות, וכי בכל פעם שנראה להם, לזרים, כי שוק מניות והון של מדינה אחרת יתאים הם יותר עשוי לעשות סוף ליציבות הלא קצרה שהצליחה הבורסה שלנו בפרט ושוק ההון שלנו בכלל.

חג החרות העירוני. נייר עמדה מעניין שהופץ לעיתונות השבוע מציע לבטל את המגבלות החוקיות החלות כיום על הרשויות המקומיות, לגבי השימוש בקרקע מופקעת. הכוונה היא למתן אפשרות לרשויות לעשות שימוש בקרקע המופקעת לא רק לצורכי ציבור, אלא גם לפיתוח יוזמות נדלניות, אשר תפשר להן להגדיל את הכנסותיהן ולקדם את הפיתוח הכלכלי המקומי.

נייר עמדה יוגש לוועידת השלטון המקומי ה-I שיוזם ביה"ס לממשל ולמדיניות באוניברסיטת תל-אביב שתתקיים בסוף אפריל.

את נייר העמדה חיברה ועדת היגוי בראשותו של שמאי המקרקעין עדי צביקל. על חברי הועדה נמנו צבי צילקר - ראש עירית אשדוד, רמזי ג'ראיסי - ראש עיריית נצרת, פרופ' אריה שחר מהאוניברסיטה העברית, פרופ' אפרים טורגובניק מאוניברסיטת ת"א, יעקב אודיש - השמאי הממשלתי, עו"ד עופר טויסטר, ויעקב אפרתי - מנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל.

אפרתי, צריך לומר, הסתייג מחלק ניכר מההמלצות הכלולות בנייר העמדה.

על פי ההצעה המהפכנית, יהפכו הרשויות המקומיות ליזמים כלכליים, שיוכלו לפתח בקרקעות המופקעות מקורות הכנסה עצמיים ולא רק לעשות בהן שימוש לצרכים ציבוריים. ההמלצות מדגישות, כי על רקע המצוקה הכספית אליה נקלעו רשויות רבות, יש חשיבות רבה לאפשר לרשויות להגדיל את הכנסותיהן ולגוון את מקורות המימון שלהן.

המסמך קורא לערוך רוויזיה כוללת של חוקי ההפקעה המיושנים ולהתאימם לחקיקה ולפסיקה החדשה, ובמיוחד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. נספר פה, כי כיום קיימים 18 חוקים שונים המקנים סמכויות הפקעת מקרקעין, רובם חוקים עתיקי יומין שנחקקו עוד בתקופת המנדט.

גם חוק התכנון והבניה, שהוא מעשה חקיקה ישראלי, אימץ את חוקי ההפקעה המנדטוריים. החוקים הקיימים אינם מאפשרים לרשויות המקומיות לפתח את הקרקעות המופקעות ולייצר לעצמן מקורות הכנסה לצורך פיתוח כלכלי מקומי.

אחת ההמלצות המרכזיות שמציע נייר העמדה היא לאפשר לרשות מקומית לעשות שימוש כלכלי בשטחים מופקעים שאינם מנוצלים. הכוונה היא למבני ציבור שהתיישנו ואינם עוד בשימוש בגלל שינויים דמוגרפיים או טכנולוגיים, כמו בתי כנסת, בתי ספר, מרכזיות טלפון, מגרשי ספורט ושווקים. הפיתוח הכלכלי ייעשה לאחר שיינתן פיצוי ראוי לבעלי הקרקע מהם הופקעו השטחים, כאשר לאחריו תהפוך הרשות המקומית לבעלת הקרקע ללא צורך להשיבה לבעליה.

כמו כן, סבורים המגישים, כי יש לבחון עירוב שימושים מסחריים וציבוריים שיאפשרו תחזוקה ופיתוח של מתחמים הסמוכים למוסדות ציבור, כמו פיתוח שירותי הסעדה ומלונאות ליד בתי חולים. הצעה אחרת היא לאפשר ניוד של זכויות בנייה בהן ניתן יהיה לסחור. לדעת מחברי המסמך, הדבר יצור כלי חדש שיאפשר גמישות תכנונית, ריכוז זכויות והעתקן.

בסדרת ההצעות הללו, כלולה אף הצעה לעגן בחקיקה את הפרקטיקה של הפקעה בשיעורים גבוהים לצורכי ציבור תמורת מתן זכויות בנייה בעלות ערך לבעל הקרקע. למשל, בעל קרקע חקלאית שמחזיק 10 דונם בשווי של 10,000 דולר יוכל להפריש אפילו 90% משטחה אם יקבל זכויות בנייה על הדונם שנותר בבעלותו בשווי של 100,000 דולר. באופן כזה יזכה הבעלים בתוספת ערך שתפצה אותו באופן ניכר. לדברי מנסחי נייר העמדה, חוקיות הנושא מוטלת כיום בספק למרות שמדובר בהליך המהווה מכשיר יעיל וחשוב לפיתוח עירוני.

לדברי מחברי נייר העמדה, יישום ההמלצות הכלולות בו יביא להגדלת העוגה התקציבית ויצירת מקורות כספיים חדשים לרשויות ובכך יסייע להתגבר על המשבר הכלכלי שפקד חלק מן הרשויות. מנסחי המסמך אינם מתעלמים מהחסרונות הטמונים בהצעותיהם, ובהם החשש שערים במרכזי הביקוש ייהנו מאפשרויות רבות יותר לעומת ערים בפריפריה שדווקא הן זקוקות להכנסה שוטפת. כמו כן, קיימת סכנה שהשלטון המקומי ייכנס כגורם יזמי מתחרה לשוק החופשי הפרטי. הם מציעים להתגבר על סיכונים אלה על ידי קביעת מערכת רחבה שתקפיד על שמירת בלמים ואיזונים.

חג שמח.