עובדות וטענות: ביולי 2002 אישר האלוף דני חלוץ, מי שכיהן באותה תקופה כמפקיד חיל האוויר וכיום משמש כסגן הרמטכ"ל, פעולת סיכול מן האוויר כנגד המבוקש צלאח שחאדה. בפעולה נהרג שחאדה ופעיל חמא"ס נוסף אולם יחד עימם נהרגו גם 15 אזרחים פלסטינים, מרביתם ילדים, ולמעלה מ-150 נפצעו (להלן: "הארוע"). זמן מה לאחר מכן, פורסם בעיתון "הארץ" ראיון עם חלוץ. בכתבה אמר חלוץ, בין השאר: "התוצאה של תקיפת שחאדה מורכבת משניים. ראשית, תוצאה חיובית מושלמת משום שפגענו באיש. תוצאה שנייה, שעליה הבענו צער, שפגענו באזרחים בלתי מעורבים...אני בכוונה אומר אזרחים בלתי מעורבים, משום שידוע לנו היטב שגם טרוריסטים גדולים ביותר הם לעתים תחת מסווה אזרחי...תהליך קבלת ההחלטות היה נכון, שקול, ראוי וזהיר. הבעיה היתה במידע, והמידע השתנה. אני דוחה כל ביקורת בכל מה שקשור למבצע הזה - טרום, תוך כדי, ובדיעבד. בפרמטרים הערכיים המוסריים שלי, העובדה שנהרגו אזרחים לא מעורבים וילדים חפים מפשע מעציבה מאוד. אני מצר על כך. אבל זה לא נבע משום בעיה מקצועית...אני מוכן לדון בשאלה העקרונית: האם ישנה סיטואציה שבה לגיטימי לפגוע בטרוריסט כשאתה יודע שיהיה לזה מחיר של פגיעה באזרחים ובגורמים לא מעורבים. אין לי ספק לגבי זה. התשובה חיובית...". בעתירה נשוא הדיון מבוקש כי מינויו של חלוץ כסגן הרמטכ"ל יוקפא עד לברור חלקו באירוע, בגדרה של חקירה פלילית. לטענת העותרים, לא היה זה סביר לקדם את חלוץ, ואין זה סביר להניח לו לכהן בתפקידו הבכיר, כל עוד ענן כבד של חשד לביצועם של מעשים פליליים, אשר מעצם טיבם נגועים הם בכשל מוסרי חמור במיוחד החותר תחת אושיות החברה והמשטר, מרחף, כך לדעת העותרים, מעל ראשו. חשד זה התגבש נוכח הדברים שאמר בראיון, דברים המרמזים על קיומה של מחשבה פלילית של ממש. לטענת המשיבים יש לדחות את העתירה שכן הגורמים הראויים בדקו את הארוע והחליטו שאין מקום לפתוח בחקירה פלילית.

דיון משפטי:

כב' הש' א' א' לוי:

הלכה שאינה חדשה היא כי משהורשע אדם בפלילים, ומבקש הוא להתמנות לתפקיד ציבורי, כשירותו לכהן בתפקיד זה תיבחן על-פי מכלול של שיקולים, וביניהם מהותם של המעשים שבביצועם הורשע. אם מעשים אלה מעידים, מעצם טיבם, על פגם ערכי בהתנהלותו אשר נודעת לו השלכה על יכולתו למלא את התפקיד המיועד או על תדמיתו של השירות הציבורי, יראו בכך נימוק כבד משקל לפסילתו מכהונה. במהלך השנים פותחה ההלכה ובית המשפט הכיר אף באפשרות לפסול מכהונה ציבורית נאשמים, אשר הוחלט להעמידם לדין בגין מעשים פליליים אך טרם הוכחה אשמתם (בג"צ 3094/93 התנועה למען איכות השלטון בישראל ואח' נ' ממשלת ישראל ואח'). לאחרונה אף נפסק כי תפישה דומה חלה גם לגבי אנשי ציבור אשר נפתחה בעניינם חקירה פלילית, אך הוחלט שלא להעמידם לדין (בג"ץ 1993/03 התנועה למען איכות השלטון נ' ראש הממשלה ואח'). הנה כי כן, ההלכה הפסוקה הרחיבה את תחום פריסתו של "המעגל הפלילי", אשר במרכזו הרשעה בדין, ובשוליו התנהגות המצדיקה פתיחתה של חקירה פלילית. האם לעקרון זה תחולה אף במקרה שבו נטען כלפי בעל משרה כי התנהגותו מקימה חשד לפלילים, אך לא נמצאה, לשיטתם של הגורמים הממונים על אכיפת החוק, הצדקה לפתיחתה של חקירה פלילית נגדו או לקיומו של בירור משמעתי? התשובה על כך היא בחיוב. בבסיסו של הצורך לבחון את נקיון כפיו של אדם המכהן בתפקיד ציבורי עומד אינטרס משולש: ראשית, קיים חשש כי אותו כשל ערכי שנתגלה באישיותו או בדרך שבה בחר לנהל את ענייניו בעבר, יפגע גם בהתנהלותו העתידית וימנע ממנו למלא את תפקידו בנאמנות המתחייבת. ניפויים של אנשים מעין אלה נועד, איפוא, להבטיח את יעילותו של המנגנון הציבורי ואת טוהר המידות בו. שנית, יש עניין ברור בהבטחתו של אמון הציבור בשלטון ובתדמיתו הנקייה של השירות הציבורי, החיוניים לתפקודו התקין לאורך זמן; ושלישית, על המערכת הציבורית לשקף באופן התנהלותה את עקרונות היסודות עליהם מושתתים המשטר והחברה - ה"אני מאמין" הקולקטיבי - ועליה להוקיע מקרבה גורמים אשר בדבריהם או בפעולותיהם חותרים תחת יסודות אלה. עקרונות אלה תקפים לגבי כל פעולה של המכהנים בתפקידים ציבוריים, בלי קשר לשאלה אם ננקטו כלפיהם צעדים משפטיים או פרה-משפטיים בגין פעולה זו. אין לראות בצעדים מעין אלה תנאי מקדים להפעלתה של ביקורת שיפוטית לעניין כשרות מינויו של אדם לתפקיד ציבורי. ככל שסטטוס הטיפול של רשויות החוק בעניינו של נושא בתפקיד ציבורי מצוי במדרגה נמוכה יותר, כן יכבד המשקל שיש ליתן למעשה הנטען גופו. בנסיבות אלו יש לתת את הדעת לגורמים רבים, וביניהם, עוצמתם של החשדות המועלים נגד בעל התפקיד; מהותם של המעשים המיוחסים לו; מידת חומרתם של מעשים אלה – הן מבחינת השלכתם על הבנת תפישתו המוסרית של בעל התפקיד והן לאור תוצאתם האפשרית; תדירות ביצועם; פרק הזמן שחלף מאז בוצעו; אם שעה שבוצעו כבר כיהן בעל המשרה בתפקידו; אם הוא הביע חרטה; אם המעשים נועדו לקדם את עניינו האישי; ואם בוצעו במתכוון או בהיסח הדעת. כך, על מנת שיימצא הצדק להתערבות שיפוטית במינויו לתפקיד ציבורי של אדם, שהועלו כלפיו טענות בדבר חשד לפלילים אך לא נפתחה נגדו חקירה, יהיה צורך להראות כי החשד המועלה הוא ממשי, וכי הפגם הערכי הנטען הוא חמור דיו, עד שיש בו כדי לפגוע בכשירותו של אותו אדם למלא את תפקידו, לאיים על דמותה של המערכת הציבורית או לחתור תחת אושיותיה. בד בבד יש לזכור, כי המרכיב הפלילי הוא רק אחד ממכלול שיקולים שעל הרשות לתת עליו את דעתה. משמעות נודעת גם למהותו של התפקיד ולמשקלו הציבורי, לזהותה של הרשות הממנה, לנסיבות שבהן הוחלט על המינוי, לכישוריו הייחודיים של בעל התפקיד, לשלב בו מצוי המינוי - אם שריר הוא וקיים או טרם יצא אל הפועל, ליכולת לבקר את המינוי שלא באמצעות הליכים משפטיים ועוד.

מן הכלל אל הפרט: דומה, כי ראיון כמו זה שנערך עם האלוף חלוץ אינו חזיון נפרץ, אפילו בעתות בהן מתפרסמים בעיתונות ראיונות עם קציני צבא בכירים, בעבר ובהווה, חדשות לבקרים. יש להצר על הנימה העולה מן הראיון, ואף על חלק מן הדברים שנאמרו בו אשר מוטב היה לולא נאמרו, ועל אחת כמה וכמה מפיו של אלוף בצה"ל, מי שהיה מפקד חיל האוויר הישראלי. עם כל זאת, ההחלטה שלא להשעות את חלוץ מתפקידו כל עוד לא הוכרעה הבקשה להעמידו לחקירה פלילית, אינה חורגת ממתחם הסבירות. שכן, אין לדברים שנאמרו בראיון, כשלעצמם, משקל המספיק להטייתן של כפות המאזניים לחובתו של חלוץ. בהוסיפנו לכך את העובדה כי גורמי התביעה לא מצאו כי יש בטענות המופנות כלפי חלוץ כדי להצדיק את פתיחתה של חקירה פלילית בעניינו, ובזוכרנו שחלוץ מכהן כבר בתפקידו, על המשמעות שיש לדברים מבחינת אינטרס ההסתמכות של הצבא ושלו עצמו, אין לסבור כי בהמשך כהונתו כסגן הרמטכ"ל יש כדי לפגוע בדרישות התפקיד, בתדמיתו של הצבא או באושיות המשטר וחברה, ברמה המחייבת את השעייתו של חלוץ מתפקידו.

העתירה נדחית

אין צו להוצאות