כל עוד הממשלה לא תפנה תקציבים לסייע לעסקים - הנגיד לא יוריד את הריבית
בנק ישראל החליט שלא לשנות את הריבית בחודש שעבר. התרחיש להחלטה בינואר, על פי הערכות הכלכלנים, הוא שונה לחלוטין. אבל יכול להיות שתהיה הפתעה. בנק ישראל שידר ומשדר גם כעת שהוא לא מתכוון לקבל החלטות על הורדות ריבית עד שיהיה יותר ברור מה קורה עם האינפלציה. האינפלציה אומנם ירדה, אבל אינפלציית הליבה ירדה באופן פחות דרמטי ויש איומים חדשים על האינפלציה, גם האיום החות'י שמעלה את מחירי התובלה בכל העולם.
בהודעה של נגיד בנק ישראל, הפרופסור אמיר ירון, על השארת הריבית בשיעור של 4.75% היו שלושה דברים מעניינים שעשויים ללמד על הגורמים שמשפיעים על החלטת הנגיד. ראשית, שצריך להכיר בעובדה שהאינפלציה עדיין לא נמצאת בתחום היעד. לפי ההערכה של מחלקת המחקר של בנק ישראל, עד סוף השנה הבאה האינפלציה צפויה לרדת לכ- 2.4%. זה בתוך תחום היעד של בנק ישראל, 1%–3%, אבל עדיין אינפלציה גבוהה יחסית. כלומר, בנק ישראל חושב שהאינפלציה עדיין "דביקה," ולא תמהר לרדת. מה שעוד מעניין, הוא שלדברי הנגיד האינפלציה יורדת דווקא בשוק "הלא סחירים" בזמן שהאינפלציה בשוק "הסחירים" נשארת תנודתית, ועם פוטנציאל לעלייה.
זה מעניין, כי כשמדברים על "סחירים" ו"לא סחירים" מתכוונים להפרדה בין מוצרים שהמחיר שלהם מושפע באופן משמעותי מהמחירים בחו"ל (סחירים), לעומת מוצרים שהמחירים שלהם נקבעים בארץ (לא סחירים). בגדול, זאת הפרדה בין מוצרים שיש להם מתחרים שמיובאים מחו"ל, לבין מוצרים שאין להם מתחרים כאלו. זה אומר שסחורות הן בדרך כלל סחירות, לעומת ענפי השירותים שהם בדרך כלל לא סחירים.
ריבית בנק ישראל מכוונת קודם כל להשפיע על שוק הלא סחירים. כי האינפלציה בשוק הלא הסחירים מושפעת בעיקר מגורמים מקומיים, ובראשם השכר. כשהנגיד אומר שהאינפלציה בשוק הלא סחירים היא בהתאם לציפיות של בנק ישראל, הוא בעצם אומר שהריבית עובדת. כשהוא אומר שבשוק הסחירים יש עדיין תנודתיות, הוא אומר שהחשש שלו הוא מקפיצה בשער הדולר שתייצר אינפלציה של מחירי ייבוא, ויכולה לייצר מחזור חדש של עלייה באינפלציה.
- תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים
- פרופ' אמיר ירון: "המצב הכלכלי הוא הישג ובצניעות - חלק גדול נובע מהמדיניות שלנו"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
או במילים אחרות, הנגיד אומר שהריבית הגבוהה משיגה את המטרות שלה, והיא משפיעה על החלק הכי דביק של האינפלציה. זה אומר שלדעת הוועדה המוניטרית, אם ימשיכו עוד קצת עם הריבית הגבוהה, אפשר יהיה להביא את המשק בחזרה לאינפלציה "סבירה." בנוסף, הריבית הגבוהה מספקת כרית הגנה נגד החלשות של הש"ח, שזה חשוב בתקופה שבה הריבית על הדולר הולכת להישאר גבוהה למשך עוד תקופה לא קצרה.
שנית, הנגיד מודע ללחצים שקיימים מצד גורמים עסקיים ופוליטיים להורדת ריבית. הריבית הגבוהה מאיטה את הפעילות במשק בתקופה שבה הפעילות יורדת בכל מקרה בגלל המלחמה, והורדת ריבית יכולה הייתה, לפחות לכאורה, לסייע בזה. אלא שלדעת בנק ישראל, נראה שהפעילות במשק מתאוששת גם בלי שינויים בריבית. בנוסף, ההיחלשות של הש"ח בשנה האחרונה מסייעת לחברות שמייצאות ופוגעת בייבוא, וגם זה אמור לסייע ליצרנים מקומיים.
אז במוקם להוריד ריבית, בנק ישראל מעדיף לפעול דרך הבנקים למתן הקלות נקודתיות למי שהכי נפגעים מהמשבר. כלומר, לא להוריד את הריבית, אבל לפעול דרך הבנקים כדי לתת ריביות נמוכות לעסקים ולמשקי בית שנפגעו. זה כולל הקלות במשכנתה למשקי בית שפונו מביתם ולחיילים שגויסו בצו 8, וזה כולל גם מתן הלוואות בתנאים נוחים יחסית לעסקים קטנים.
- קרב ענקים אווירי: איירבוס ובואינג משנות את מפת ההשקעות הגלובלית
- רואה החשבון שניצח את מס הכנסה - ולמה זה חשוב לכם?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- טופס הפנסיה שעלול להפוך למוקש מס
אלא שלפחות במה שנוגע להלוואות לעסקים קטנים, הריבית שבה הם מקבלים את הסיוע היא עדיין גבוהה יחסית. בתחום הזה בנק ישראל יכול היה דווקא לעשות קצת יותר, אם הוא היה לוחץ את הבנקים לתת תנאים נוחים יותר. הבנקים יכולים לעשות את זה בגלל שהם לא העלו את הריבית על פיקדונות העו"ש כשריבית בנק ישראל עלתה, כך שיש להם מרווח נוסף לסייע לעסקים קטנים.
אבל הבעיה המרכזית בתחום האשראי הוא חברות הנדל"ן, ושם הריבית הגבוהה מהווה בעיה משמעותית. בתחום הנדל"ן גם החברות וגם רוכשי הנדל"ן ממונפים מאוד, והריבית הנמוכה שנמשכה עד 2022 הובילה לכך שהם ממונפים יותר מתמיד. הסיכון לפשיטות רגל בענף הנדל"ן הוא משמעותי מאוד, ולמרות שבנק ישראל מודע לכך, לא נראה שיש לו כרגע מה להציע.
מה שמוביל לנקודה השלישית: 2 מתוך 13 פסקאות התוכן בנאום של נגיד בנק ישראל הוקדשו לפעילות של הממשלה. כלומר, כ-15% מהנאום הוקדשו למה הממשלה צריכה לעשות, ולא למה בנק ישראל יכול לעשות. הנגיד מצפה מהממשלה להציג תוכנית לטווח בינוני, שבה הממשלה תראה שהיא מודעת לכך שההוצאות שלה יעלו מאוד בטווח הקצר בשל המלחמה, ושיש הוצאות ביטחוניות שיעלו גם בטווח הארוך.
זה אומר שהממשלה צריכה להראות כבר עכשיו איך היא מתמודדת עם העלויות הנוספות האלו. לדעת הנגיד, כל זמן שהיא לא עושה את זה, הסיכון לאינפלציה עולה, והסיכון לכך שהריביות על הלוואות שהממשלה משלמת יעלו, ולא חשוב מה יעשה בנק ישראל. בינתיים לפחות, הממשלה עוד לא עושה את זה. התקציב שעבר ל- 2023 הראה שלפחות בינתיים, הממשלה מתכוונת לממן את הוצאות הממשלה בעזרת הגדלת חוב, לא באמצעות קיצוצים. את ההחלטות לגבי 2024, היא דוחה להמשך. כל עוד הממשלה לא עושה את זה, לבנק ישראל יהיה קשה יותר להוריד ריבית. או במילים אחרות: נגיד בנק ישראל אומר שכל עוד הממשלה לא מפנה תקציבים לסייע לעסקים, גם לו הרבה יותר קשה לעשות את זה.
ד"ר אביחי שניר
- 3.כלכלן 20/12/2023 18:09הגב לתגובה זובסוף ההרס שלו יהיה כה רב, שלא תעזור שום העלאת ריבית, האמון בכלכלת ישראל יהיה כה רעוה, ששום תחמושת שתישמר להמשך לא תצליח לשנות...
- 2.העורב 20/12/2023 16:28הגב לתגובה זואבל הפעם הריבית אכן לא תרד - הנגיד הסביר בראיון אתמול מה מדריך את בנק ישראל לגבי הריבית ומזה השתמע בין השורות שעדיין מוקדם להורידה. ליבי ליבי עם מחזיקי אג"ח מדינה ב- 2.1.2024
- 1.שפיר 20/12/2023 10:44הגב לתגובה זוכל עוד ההנהגה החרדית בוזזת את קופת המדינה
- האברכים מוסרים את נפשם בישיבה (ל"ת)חיים 21/12/2023 10:23הגב לתגובה זו
- המגיב 20/12/2023 16:51הגב לתגובה זוהאם יש להוריד הריבית?
- ארקדי 20/12/2023 21:48הפרזיטים לא יפסיקו לבזוז, עד שליברמן יעצור אותם
- אא 20/12/2023 15:11הגב לתגובה זוכל עוד אנשי הפנסיות התקציביות משקיעים וגוזרים דיווידנד נאה על חשבון משלמי ריבית על העו"ש
איור: דפדפן אטלס של OpenAIקרב ענקים אווירי: איירבוס ובואינג משנות את מפת ההשקעות הגלובלית
התחרות בין שתי הענקיות היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש. איך הן סגרו את השנים שעברו, על מה הן עובדות לעתיד ואיך אפשר
להשקיע בהן
בעולם שבו מטוסים חוצים אוקיינוסים ומחברים כלכלות, שתי ענקיות שולטות בשמיים: איירבוס הבווארית-אירופית ובואינג האמריקאית. היריבות ביניהן אינה רק טכנולוגית או תעשייתית, היא מעצבת מחדש את מפת ההשקעות הגלובלית. משקיעים פיננסיים רואים בהן מניות יציבות עם פוטנציאל צמיחה, בעוד חובבי טכנולוגיה מתלהבים מחדשנות כמו מנועי מימן ומטוסים אוטונומיים. בשנת 2025, עם הזמנות שיא והתאוששות שלאחר שנות הקורונה, הקרב הזה הופך להזדמנות השקעה של מיליארדים.
התחרות בין בואינג לאיירבוס היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש.
פילוסופיה מול פילוסופיה
בואינג צמחה מתוך תרבות תעופתית אמריקאית שמדגישה את הטייס במרכז: שליטה ידנית, תחושה מכנית, ומערכות שנועדו “לשרת” את האדם ולא להחליפו. במשך עשורים זו הייתה גישת ה-pilot in command הקלאסית. בואינג מייצגת גישה אבולוציונית: שימור רצף וכבוד למסורת. האוטומציה קיימת, אך היא מאחורי הקלעים. המסר ברור: האדם אחראי, המערכת הטכנולוגית מסייעת.
איירבוס מייצגת גישה מהפכנית: הטכנולוגיה מובילה, המחשב מגן מפני טעות טייס, והטייס מנהל את יעדי הטיסה ולא את מגבלותיה. הבטיחות נובעת מהנדסה שמונעת מראש טעויות אנוש, גם במחיר של ויתור על חופש פעולה מלא של הטייס.
- שתי זריחות בטיסה אחת: הפרויקט השאפתני של קוואנטס האוסטרלית
- FAA מחייב בדיקות נוספות במטוסי A320 בעקבות סדקים ברכיבי דלתות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
איירבוס נולדה כקונסורציום אירופי בשנות ה־70, עם רצון לערער על ההגמוניה האמריקאית. כבר מהדור הראשון של מטוסי ה־Fly-by-Wire היא אימצה גישה הפוכה: מחשב כשותף מלא לטיסה והגנות מובנות מפני טעויות אנוש.
איור: דפדפן אטלס של OpenAIקרב ענקים אווירי: איירבוס ובואינג משנות את מפת ההשקעות הגלובלית
התחרות בין שתי הענקיות היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש. איך הן סגרו את השנים שעברו, על מה הן עובדות לעתיד ואיך אפשר
להשקיע בהן
בעולם שבו מטוסים חוצים אוקיינוסים ומחברים כלכלות, שתי ענקיות שולטות בשמיים: איירבוס הבווארית-אירופית ובואינג האמריקאית. היריבות ביניהן אינה רק טכנולוגית או תעשייתית, היא מעצבת מחדש את מפת ההשקעות הגלובלית. משקיעים פיננסיים רואים בהן מניות יציבות עם פוטנציאל צמיחה, בעוד חובבי טכנולוגיה מתלהבים מחדשנות כמו מנועי מימן ומטוסים אוטונומיים. בשנת 2025, עם הזמנות שיא והתאוששות שלאחר שנות הקורונה, הקרב הזה הופך להזדמנות השקעה של מיליארדים.
התחרות בין בואינג לאיירבוס היא הרבה יותר ממאבק מסחרי על הזמנות ומטוסים, זו התנגשות בין שתי פילוסופיות הנדסיות, תרבותיות וניהוליות, הפועלות בתוך אותו שוק גלובלי צפוף ורגיש.
פילוסופיה מול פילוסופיה
בואינג צמחה מתוך תרבות תעופתית אמריקאית שמדגישה את הטייס במרכז: שליטה ידנית, תחושה מכנית, ומערכות שנועדו “לשרת” את האדם ולא להחליפו. במשך עשורים זו הייתה גישת ה-pilot in command הקלאסית. בואינג מייצגת גישה אבולוציונית: שימור רצף וכבוד למסורת. האוטומציה קיימת, אך היא מאחורי הקלעים. המסר ברור: האדם אחראי, המערכת הטכנולוגית מסייעת.
איירבוס מייצגת גישה מהפכנית: הטכנולוגיה מובילה, המחשב מגן מפני טעות טייס, והטייס מנהל את יעדי הטיסה ולא את מגבלותיה. הבטיחות נובעת מהנדסה שמונעת מראש טעויות אנוש, גם במחיר של ויתור על חופש פעולה מלא של הטייס.
- שתי זריחות בטיסה אחת: הפרויקט השאפתני של קוואנטס האוסטרלית
- FAA מחייב בדיקות נוספות במטוסי A320 בעקבות סדקים ברכיבי דלתות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
איירבוס נולדה כקונסורציום אירופי בשנות ה־70, עם רצון לערער על ההגמוניה האמריקאית. כבר מהדור הראשון של מטוסי ה־Fly-by-Wire היא אימצה גישה הפוכה: מחשב כשותף מלא לטיסה והגנות מובנות מפני טעויות אנוש.
