אישום דרמטי הוגש נגד פעילת מחאה בת 73, שלפי כתב האישום תכננה לרצוח את ראש הממשלה בנימין נתניהו באמצעות מטול נגד טנקים (RPG), לאחר שאובחנה במחלה קשה וחשבה ש"ימיה ספורים". התוכנית התגלתה רק כשפנתה לעמיתיה בתנועת המחאה לבקש עזרה - והם דחו אותה ודיווחו לרשויות.

לפי כתב האישום שהוגש בבית המשפט המחוזי בתל אביב, הנאשמת פעילה במחאה נגד הממשלה מאז 2017, ולאחר האבחנה הרפואית ב-23 ביוני השנה "גמלה בליבה החלטה לרצוח את ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, בכך 'להקריב' את חייה למען המאבק בממשלה ועל ידי כך 'להציל' את מדינת ישראל".

הרקע לפרשה החל ב-11 ביוני, כאשר הנאשמת קיימה בביתה בתל אביב "מפגש בו לקחו חלק כשמונה פעילי מחאה נוספים, מארגוני מחאה שונים, ביניהם א.מ וע.ק". במהלך המפגש, לפי כתב האישום, "נדונו אפשרויות שונות לשיתוף פעולה בין הארגונים השונים בכדי להעצים את פעילות המחאה נגד ממשלת ישראל".

אבל 12 ימים מאוחר יותר, כשהנאשמת קיבלה את האבחנה הרפואית הקשה, החליטה ללכת צעד רחוק מכל מה שנדון באותו מפגש.

ב-24 ביוני פנתה הנאשמת לשני הפעילים שהכירה במפגש - א.מ וע.ק - דרך אפליקציית Signal. הפנייה הייתה מסתורית: היא ביקשה להיפגש איתם, אבל הסבירה "כי לא ניתן לקיים את השיח באמצעות היישומון שכן מדובר בעניין חסוי ואם תאלץ לכתוב על כך ביישומון, הדבר עלול 'לטרפד הכול' ומדובר ב'שובר שוויון'".

• היועמ"שית: "שיטת המשטר בישראל משתנה במהירות"
• שיחות הסחר בין ארה"ב וישראל - הממשל ידרוש: "תפסיקו עם הטריקים וחסמי הסחר ומיד"
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

המילים "שובר שוויון" - ביטוי שמשמש בתנועת המחאה להתייחסות לפעולות קיצוניות - כנראה עוררו חשד אצל הפעילים. מאחר שע.ק "מתגורר במקום מרוחק ולאור הדחיפות שעלתה מפניית הנאשמת", החליט א.מ להיפגש איתה לבדו. ב-26 ביוני, בסמוך לשעה 14:00, נפגשו השניים בבית הנאשמת. כאן התחילו האותות המחשידים: "לבקשת הנאשמת, נכנסו השניים לחדר השינה שלה והשאירו את הטלפונים הניידים שלהם מחוץ לחדר". האמצעי הזה, שנועד כנראה למנוע האזנות, חזר על עצמו גם בפגישה הבאה.

"ימיה ספורים" ויש לה רצון לרצוח את נתניהו

במהלך הפגישה בחדר השינה סיפרה הנאשמת לא.מ "כי היא אובחנה לאחרונה כסובלת ממחלה קשה, כי ימיה ספורים, ועל כן גמלה בליבה ההחלטה לרצוח את ראש הממשלה בנימין נתניהו, ובכך לסיים גם את חייה". לפי כתב האישום, הנאשמת פירטה בפני א.מ את "התלבטויותיה בנוגע לפגיעה משנית במאבטחי ראש הממשלה, בנוגע לסידורי האבטחה של ראש הממשלה ובנוגע לסוג הנשק בו תעשה שימוש למימוש התוכנית". הפעיל סירב - אבל הנאשמת לא וויתרה

א.מ "הודיע לנאשמת כי הוא מתנגד לתוכנית ואין בכוונתו לקחת בה חלק", אולם ביקש ממנה "להמתין מספר ימים בכדי שיחשוב כיצד ניתן לקדם פעולות מחאה אחרות, וזאת במטרה למנוע מהנאשמת להמשיך במימוש התוכנית". למרות ההתנגדות, הנאשמת "ביקשה מא.מ לשתף את ע.ק בתוכנית" - כלומר להרחיב את מעגל המעורבים בתכנון.

• איך חברה ישראלית "שדדה" אזרחית גרמניה וחמקה מהמשפט - עד שנתפסה
• החברה תבעה עובדים לשעבר: הפרו חובת סודיות
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"
• קיבלה דירה בירושה ואחיה סרב להתפנות מהדירה - איך זה נגמר?

פגישה שנייה: בקשה לרכישת RPG - ב-29 ביוני התקיימה פגישה שנייה בין הנאשמת לא.מ, שוב בבית הנאשמת. "פעם נוספת, לבקשת הנאשמת, השאירו א.מ והנאשמת את הטלפונים הניידים שלהם מחוץ לחדר השינה, שם שוחחו". הפעם הפגישה הייתה יותר קונקרטית ומפחידה: "במהלך המפגש ניסה א.מ להניא את הנאשמת מיישום התוכנית. הנאשמת דחתה את טענותיו של א.מ וביקשה ממנו לסייע לה ברכישת RPG (מטול רקטות נגד טנקים) בכדי להמית באמצעותו את ראש הממשלה".

כשא.מ "השיב שאין בכוונתו לסייע לה בעניין זה", הנאשמת לא ויתרה והמשיכה בבקשות: "הנאשמת המשיכה וביקשה מא.מ לסייע לה באיסוף מידע בנוגע לסדר יומו, לתנועותיו ולמיקומו של ראש הממשלה וכן לסידורי האבטחה שלו". 

פעיל מחאה הופך למודיע - גם לבקשה השנייה "א.מ סירב", אבל כעת הוא הבין שהמצב חמור. "לאחר המפגש, כשהבין א.מ כי לא הצליח להניא את הנאשמת ממימוש תוכנית הרצח, פנה ודיווח לעורך דין אשר פנה לרשויות הביטחון". הדיווח הזה הוא שהוביל לחשיפת התוכנית ולמעצר הנאשמת.

האישום: ניסיון לקשירת קשר לביצוע מעשה טרור

כתב האישום מגדיר את מעשי הנאשמת כ"ניסיון לקשירת קשר לביצוע מעשה טרור (רצח בנסיבות מחמירות)" לפי חוק המאבק בטרור. לפי הנוסח המשפטי: "הנאשמת במעשיה ניסתה לקשור קשר עם א.מ לרצוח את ראש ממשלת ישראל מתוך מניע מדיני או אידיאולוגי וזאת במטרה לעורר פחד או בהלה בציבור או במטרה לאלץ את הממשלה לעשות מעשה או להימנע מעשיית מעשה, כאשר במעשה היה קיים סיכון ממשי לפגיעה חמורה בגופו של אדם".

הנאשמת צפויה להישפט על ניסיון לקשירת קשר לביצוע מעשה טרור - עבירה שעונשה יכול להגיע לעשרות שנות מאסר. הפרשה מעלה שאלות קשות על הגבול בין מחאה פוליטית לגיטימית לבין פעולות טרור, ועל האחריות של פעילי מחאה לדווח על פעולות קיצוניות בקרב חבריהם.