מאז עלייתו של שי ג'ינפינג לשלטון לפני למעלה מעשור, הפכה סין למדינה שמעצבת במו ידיה את הסדר הגלובלי החדש. בהובלתו האישית, הכלכלה השנייה בגודלה בעולם עברה טלטלות, המפלגה הקומוניסטית חיזקה עוד יותר את שליטתה, ופניה של סין הפכו לדומיננטיות בזירה הדיפלומטית. חמש הפסקאות הבאות מציגות את סיפורו של האיש שמשפיע יותר מרוב מנהיגי העולם על עיצוב העשור הבא.

1 #  הרקע האישי והמסלול הפוליטי שהביא את שי לשלטון

שי ג’ינפינג נולד ב־1953 בבייג'ינג במשפחה שהייתה חלק מהאליטה המהפכנית של סין. אביו, שי ג’ונגסון, היה ממייסדי המהפכה הקומוניסטית ומקורב למאו דזה־דונג, אך נפל קורבן לטיהורים הפוליטיים של מהפכת התרבות. כתוצאה מכך נשלח שי בגיל צעיר לעבוד בכפר ענָי במחוז שאאנשי, חוויה שגיבשה את דמותו הציבורית כבן-מעמד העם למרות שורשיו האליטיסטיים. בשנות ה־80 וה־90 התקדם במעלה הדרגים האזוריים, עד שב־2012 נבחר למזכ"ל המפלגה וב־2013 לנשיא סין. בתוך שנים ספורות הפך למנהיג החזק במדינה מאז מאו, כשהוא מרכז בידיו שלוש סמכויות על: מנהיג המפלגה, הנשיא וראש הצבא.

2 # הכלכלה הסינית בעידן שי: מהנסיקה לשינוי כיוון

בשנותיו הראשונות בתפקיד, נהנתה סין מצמיחה גבוהה שהמשיכה את תנופת ההתפתחות הכלכלית שהחלה עוד לפניו. שי קידם מהלכים של תיעוש מואץ, השקעה מסיבית בתשתיות והפיכת חברות סיניות לענקיות גלובליות בתחומי הטכנולוגיה, התקשורת והאנרגיה. עם זאת, החל מסוף העשור הקודם הכלכלה החלה להאט. הקשחת הפיקוח על חברות הטכנולוגיה הגדולות, משבר הנדל"ן ובראשו קריסת ענקיות כמו אוורגרנד, והשלכות מגפת הקורונה, פגעו בקצב הצמיחה ובהשקעות הזרות. שי הציג זאת כחלק מ"תיקון היסטורי" שנועד להפוך את הכלכלה למאוזנת ופחות תלויה בחוב, אך במבחן היציבות הכלכלית, סין נמצאת כיום בתקופה מאתגרת יותר מאשר בימי קודמיו.

בין דונלד טראמפ לג'ו ביידן, המעברים במדיניות הסחר האמריקנית כלפי סין מיצבו את שי ג’ינפינג במרכז מאבק אסטרטגי עולמי. כאשר טראמפ הטיל מכסים נרחבים על סחורות סיניות החל משנת 2018, תגובת סין הייתה בעיקרה זהירה אך החלטית: משרד הסחר הסיני קרא לביטול המכסים והזהיר מפני "מלחמת סחר" שתכלה את שני הצדדים. בסוגיות טכנולוגיה וסחר, סין תחת שי נטתה יותר להשקיע בהרחבת בסיס הייצוא הלא-אמריקני ובהגדלת המיקוד בשוק המקומי, תוך הצהרות שוושינגטון "לא מפחיתה סיכונים אלא יוצרת אותם." 

• סין נאבקת בירידת הילודה: מייקרת קונדומים ומוזילה חתונות
• סין בדרך ליעד: צמיחה של 5% ומהפכה טכנולוגית
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בימי ביידן נרשמה ירידה יחסית באגרסיביות של הממשל האמריקני מול סין במישורי הסחר הישיר, אך לא הייתה חזרה לעידן של הסכם ושיתוף הפעולה. עם חזרתו של טראמפ לשלטון, הודגשו שוב מאמצי מכס נרחבים יותר והצהרות אגרסיביות מצד ארה״ב, בהן הצהיר טראמפ על שי כי "קשה מאוד להגיע איתו להסכם." 

3 # עימותים בינלאומיים ויחסים מורכבים עם נשיאי ארצות הברית

תקופת כהונתו של שי לוותה בעימותים מתמשכים עם מנהיגים ברחבי העולם, במיוחד בזירה האמריקנית והאסייתית. מול יפן, הודו, פיליפינים ואוסטרליה התפתחו מתיחויות על רקע התרחבות הסינית בים הדרומי ומדיניות החוץ האסרטיבית של בייג'ינג. מול ארצות הברית, יחסי שי התאפיינו בגלים של שיתוף פעולה ושפל: עם ברק אובמה שררו יחסים נוקשים אך יציבים; עם דונלד טראמפ פרצו מלחמות הסחר הגדולות ביותר בתולדות שתי המדינות; ובתקופת ג’ו ביידן התחדד העימות סביב טייוואן, טכנולוגיה מתקדמת ושליטה בשרשראות אספקה. שי נתפס כיום כמי שמנהל עימות אסטרטגי מתמשך מול וושינגטון על ההגמוניה העולמית – עימות שיקבע את פני העשור הקרוב.

4 # עלייתה של סין למעמד מעצמה והקשרים עם רוסיה, איראן והפלסטינים

תקופת שי סימנה מעבר ממדיניות "שמור על פרופיל נמוך" של דנג שיאופינג למדיניות שממקמת את סין במרכז הזירה העולמית. הקשר עם ולדימיר פוטין הפך לאחד הצירים העמוקים והאסטרטגיים בעולם, כאשר סין ורוסיה מקדמות יחד כלכלה מקבילה למערב ושיתוף פעולה פוליטי וצבאי. לצד זאת, סין העמיקה קשרים עם איראן בתחום האנרגיה וההשקעות, והשיקה הסכמים שהפכו אותה לשחקנית מרכזית במזרח התיכון. ב־2023 מילאה סין תפקיד משמעותי בגישור בין סעודיה לאיראן, ובשנים האחרונות הגבירה את התיווך מול הפלסטינים תוך ניסיון ליצור לעצמה תדמית של מעצמה נייטרלית כביכול. כל אלה מציירים תמונה ברורה של ציר גלובלי אנטי־אמריקני הולך ומתחזק, שבו סין ממלאת תפקיד מוביל.

• האנליסטים מזהירים: הרכב האוטונומי מאיים על המודל של אובר
• אנבידיה במוקד: המשקיעים מחכים לנאום של ג'נסן הואנג ב-CES
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• המירוץ הקוונטי: החברות שמעצבות את עתיד המחשוב

5 # מצב הדמוקרטיה הסינית, שאלת הירושה והונו של הנשיא

מאז עלייתו לשלטון ביטל שי את מגבלת שתי הקדנציות לנשיא, מחק את האפשרות לבחירות חופשיות ואף חיזק את מנגנון הפיקוח הדיגיטלי והמשטרתי במדינה. בכך הוא הפך את סין למשטר ריכוזי ורודני מאי פעם, שבו כמעט אין מרחב פוליטי חופשי. בתוך המפלגה הקומוניסטית לא נראה כרגע יורש ברור, בעיקר כיוון ששי דאג לפרק קבוצות כוח יריבות ולרוקן מהשפעה בכירים פוטנציאליים. באשר להונו האישי, הוא אינו מצוין רשמית, אך משפחתו נחשבת לאחת ממשפחות האליטה בעלות הנכסים הגבוהים בסין, אף שהמפלגה מקפידה לשמור על עמימות. שי נשוי למנגר וון, כוכבת מוזיקה עממית לשעבר, ולהם בת אחת ששמה כמעט אינו מוזכר בתקשורת מטעמי ביטחון. המבנה המשפחתי המצומצם משתלב עם תדמיתו כמנהיג שמקדיש את חייו לשלטון כמעט ללא חשיפה אישית.

שי ג’ינפינג מקיף את ההנהגה הסינית בריכוז כוח נדיר בהיקפו, כזה שמאפשר לו לעצב את עתידה של סין ואת האיזון הבינלאומי כולו. בעוד הכלכלה מתמודדת עם אתגרים, הדמוקרטיה נסוגה והיריבות מול המערב מתעצמת, שי ממשיך להתייצב כציר מרכזי בסדר העולמי החדש. עתידה של סין וככל הנראה גם של העולם עוד ייקבע במידה רבה בהתאם לכיוונים ששי יבחר בעשור הקרוב.