במקום פתקים קטנים: דויטשה בנק ולאומי כמשל

תן לי את הפתק. השבוע נזכרתי בבדיחה על היהודי, הערבי והאמריקני שעולים למטוס - מתיישבים ואז נגשת אליהם הדיילת ושואלת: "לא נמאס לכם לטוס בכל הבדיחות ביחד?". בעבר כתבתי פה כמה פעמים על חוסר ההגיון שבחלוקת אופציות למניות לאומי לציבור. השבוע קבלנו הסבר פשוט לכך שאני (אגב, כמו רבים אחרים - אפילו במשרד האוצר עצמו), נמצאים בצד הצודק.

מכירת חבילת מניות לאומי לדויטשה בנק היתה דוגמא יפה לכך, שבנק אי אפשר למכור לציבור הרחב - מפני שהציבור יהפוך את המניות של הבנק לכלי משחק מסוכן מידי מחד - ומאידך, מסכנת לא פחות תהיה האפשרות, כי בתקופות שפל בבורסה, הבנק עשוי לפגע ולגלגל את הפגיעה בו ממוות קליני של המניה שלו על גבנו - אנו, ציבור לקוחותיו.

שלא תבינו אותי לא נכון. הרעיון שבבסיס הפרטת לאומי הוא רעיון טוב לדעתי. אך הדרך מוכרחה להיות - חלוקה הגיונית של הבעלות בין גרעין שליטה ראוי לציבור. גרעין השליטה - רצוי שיבחר על ידי המדינה. אני חושב שצריך לסמוך הרבה יותר על האמינות של קבוצת הניהול של מכרזי ההפרטה שבראשם - השר נתניהו, מאשר על הציבור הרחב. למה אני מתכוון?

זו אולי הזדמנות פז להזכיר מה קרה בעת הפרטת אוצרותיה של ברית המועצות המנוחה - בתחילת שנות ה-90. אז ביצעו המדינות שפעלו תחת המטריה הכלכלית-בטחונית של רוסיה חלוקה המונית של מניות חברות ועסקים גדולים מאוד, ובראשם - הבנקים, מפעלי הפלדה, הגז והנפט. כמו בסיפור לאומי - קיבלו כל האזרחים פיסות נייר קטנות ששווין היה שווה ערך לביקור קצר מאוד במכולת. כמו בסיפור לאומי - גם בברה"מ של שנות ה-90 המוקדמות, ניכר הבדל המעמדות והמרחק בין עניין ועשירים היה עצום. העוני היכה אז בכל חלקה טובה יותר או פחות של קבוצת המדינות הקומוניסטיות המשתחררות.

העשירים היו אז מהירי החלטה. הם "בנו" בנקים ובהם הציעו לציבר הרחב לבצע החלפה מיידית של פיסות הנייר שלהם בכסף. בתוך כמה חודשים השתלטו כמה אנשי ממסד לשעבר על כמעט על כל החלקים המניבים של האימפריה הסובייטית - תמורת נזיד עדשים מהביל לרגע שקיבל מהם הציבור.

הסוף ידוע. כיום נשלט הקרמלין והרחוב הרוסי על ידי כוחות עסקיים בעלי אינטרסים שאינם עושים טוב בהרבה מאוד מקרים לרוסיה ולמדינות השכנות שלה. ואם נדייק - לא עושים טוב לעם. השבוע ראינו כיצד במהירות הבזק מכר דיוטשה בנק את המניות של לאומי לקבוצת גופים מוסדיים - סביר להניח שמדובר באלה שמלכתחילה השתתפו או התכוונו להשתתף במכרז. בכל אופן, הרי ברור לכל, כי את רוב האופציות שיחולקו - אפ יחולקו לעם היושב בציון, ימכרו בני ישראל לבעלי ההון בבורסה. ואחר כך מה? נשאר עם קבוצת שליטה שאיננו יכולים אפילו לנחש מיהם - בבנק שכ-25% מאיתנו לקוחות שלו?

אנחנו חיים במשק שבו שני בנקים מחלקים בינהם את הכסף של רובנו. בדואופול שכזה - מסוכן מאוד יהיה מצב בו גורמים ספקולטביים יהפכו למנהלי הכסף שלנו. על האוצר לנהל כעת - בימים היפים שעוד נותרו לבורסה בסיבוב הזה שלה, הליך של מכירת מניות במכרזים גדולים יותר. כך תוכל המדינה לשלוט חלקית לפחות על זהותם של בעלי השליטה הבאים בבנק. ואסור לשכוח את המחיר. אין סיכוי שהמדינה תראה כסף מהמכירה - אם תעביר את המניות לידינו. נכון - הבנק הוא שלי ושלכם, אבל המחיר שנשלם עבור 300 שקל לאדם, באיבוד השליטה בבנק (למרות הפיקוח של בנק ישראל) מסוכן הרבה יותר.

אם נחזור לרגע לבדיחה מתחילת הקטע הזה - הרי שבאמת, גם בסיפור הפרטת לאומי אני מקווה שבאוצר יבחרו למכור לקבוצת אנשי עסקים או גופים מוסדיים רציניים את הבנק. כי כמו בבדיחה ההיא: זה אוליי שחוק וחוזר על עצמו, אבל זה עובד - עובדה, אנחנו תמיד צוחקים בסוף הבדיחות הללו. הכסף שלנו - הוא לא בדיחה. אסור שיגיע לידיים הלא נכונות.

מילה טובה. בחודשים האחרונים עקבתי בהשתהות אחרי הטרוף המוזר של עניין צמידי לאנס ארמסטרונג. כזכור, מדובר באלוף הטור דה פראנס, שניצח שוב ושוב בתחרות הכל כך פיזית הזו - למרות שחלה בעבר בסרטן והחלים ממנו. ארמסטרונג הקים קרן לטיפול בחולי סרטן ומחקר בתחום. הישראלים אהבו את הרעיון השיווקי החכם מאחורי צמידי הפלסטיק הפשוטים שהפכו לטראנד וסמל סטטוס בשל הקושי להשיג אותם - בעולם כולו.

עד כדי כך אהבו - שאנשי מזימות חכמולוגיים מכאן, החלו לייצר חיקויים שלהם. לאורך התקופה בה הפכו הצמידים ללהיט מקומי, שאלתי את עצמי - מדוע הכסף שלנו צריך לצאת מישראל לשם סיוע לחולי סרטן בעולם. שכן, פה יש לנו לצערי הרב 120 אלף חולים לפחות בכל זמן נתון. וראו זה פלא - סוף סוף משהו חושב כמוני.

השבוע נחתה בתא האי מייל שלי הודעה מדוברת האגודה למלחמה בסרטן, לפיה ליאון קופלר הבעלים של רשת סופר - פארם וליאון רקנאטי, סגן יו"ר האגודה למלחמה בסרטן (ואיש עשיר בעצמו), השיקו בלחיצת יד שיתוף פעולה אסטרטגי במסגרתו ימכרו בחודש מארס, צמידי גומי צבעוניים זוהרים (ממש כמו אלה של ארמסטרונג) עם הכתובת ForLife בסניפי רשת סופר-פארם וכל הכסף ממכירתם יתרם לאגודה למלחמה בסרטן הישראלית. אז רוצו לקנות - אני מכיר משהי שתשמח מאוד לדעת - שהעדפתם לעזור לה ולישראליים חולים כמוה, במקום להתעסק בלהיות טראנדיים.

מאת: שי פאוזנר