בתום פגישה ארוכה מהמצופה בין נשיא ארצות הברית, דונאלד טראמפ לבין ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, שהתקיימה אתמול, נאמו שני הנשיאים בחדר שנקרא "State Dining Room" בבית הלבן. מדובר במקום שבו הוכרזו הכרזות חשובות וננאמו נאומים הרי גורל לארצות הברית ולעולם בכלל. בניגוד לציפיות של מומחים, מביני דבר ועיתונאים רבים, התברר שכל הנבואות על מחלוקת בין המנהיגים או על ניסיון של הנשיא טראמפ לכפות על נתניהו (ועל מדינת ישראל) הצהרות או פעולות שאינן תואמות לכאורה את האינטרס הישראלי, הדבר לא קרה כלל ועיקר. 

שפת הגוף של שני המנהיגים הייתה נינוחה ולא ניכרה מתיחות ביניהם. זאת ועוד, הנשיא טראמפ חזר והדגיש את המחויבות שלו לישראל ואת המחוות והצעדים האחרים שעשה למענה. הוא הזכיר את ההכרה בירושלים כבירת ישראל וההכרה בריבונות הישראלית ברמת הגולן. יוצאת מכלל זה הייתה שיחה משולשת בין טראמפ, נתניהו וראש ממשלת קטאר בה התנצל נתניהו על הפגיעה בריבונותה של קטאר עקב ניסיון החיסול המוצדק של מנהיגי חמאס על אדמתה. בנאומו, מסר נשיא ארצות הברית כי יוקם מנגנון תיאום במטרה לשפר תקשורת ויחסים בין ישראל, ארה"ב וקטאר. אבל דווקא המנגנון הזה עשוי להתגלות כסוג של בונוס לישראל, אם ייעשה בו שימוש נכון. אתחיל בנאומים ואסיים בהערכה - מה יענה חמאס?

נאום הנשיא טראמפ - החזרת שבויים, הפסקת לחימה והתפרקות החמאס

את הנאום של הנשיא טראמפ אפשר לחלק לשלושה חלקים:

1.      חזרה על התמיכה בישראל: הנשיא טראמפ מנה חלק נכבד מהצעדים שעשה עבור ישראל – רובם הרבה מעבר למחוות. בין השאר הוא חזר והזכיר את ההכרה בירושלים כבירת ישראל וההכרה ברמת הגולן כחלק משטחה הריבוני של ישראל. הוא חזר והצהיר על תמיכתו בישראל והמחויבות שלו לביטחונה. נשיא ארה"ב הצהיר כי "ארצות הברית תמשיך לעמוד לצד ישראל". כמו כן, אמר שהתוכנית שלו "מבוססת על כך שישראל תישאר בטוחה יותר ולא פחות בטוחה". המשמעות היא שבשום קונסטלציה ארה"ב לא תפעל להשגת מטרות על חשבון הביטחון של מדינת ישראל ואזרחיה. המשמעות היא שבטחון ישראל הוא תנאי מוקדם לכל יזמה מדינית או אחרת. לדבריו, מנהיגים רבים באירופה ובעולם בכלל פנו אליו לפני ההכרה בירושלים כבירת ישראל וטענו שכי הכרה כזאת היא סכנה לשלום העולם. ובכל זאת, הוא בחר להוציא לפועל את ההכרה שממשלים קודמים הצהירו עליה אבל מעולם לא בצעו אותה בפועל.

• הנקמה הכלכלית של קטאר - ונקודת החולשה של ישראל
• בנק ישראל יכול להקריס כלכלית את החמאס – התוכנית לביטול שטרות ה-200 בעזה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

2.      שחרור חטופים בתוך 72 שעות: טראמפ הצהיר כי הכוונה של כל המהלך המתוכנן הינה שחרור כלל החטופים, החיים והמתים, בתוך 72 שעות. המספר שנקב בו (32 חטופים מתים ועוד 20 חיים) שגוי, אבל הכוונה ברורה. חמאס צריך להשלים את זרת כל החטופים, החיים והמתים כאחד, בתוך 72 שעות, קרי שלושה ימים. זאת במטרה לשחרר את ישראל כולה ואת משפחות החטופים בפרט מהסבל הממושך. מנגד, נשיא ארה"ב אמר שאם החמאס לא יעמוד בדרישה, ישראל תקבל גיבוי מלא מארה"ב לפעולה. (“You’d have our full backing to do what you have to do.”)

3.      פירוק החמאס: טראמפ דרש בנאומו את פירוק החמאס מנשקו, פירוק היכולות הצבאיות והאחרות שלו ואי היכולת שלו להיות שותף ישיר או עקיף לשלטון ברצועת עזה. מבחינת טראמפ, בין אם יחזיר החמאס את כל החטופים הישראלים ובין אם לא, אין לו עתיד ולא חלק בהנהגה העתידית של רצועת עזה. נשיא ארה"C אמר שאם החמאס לא יסכים לשחרור החטופים והתפרקות מנשקו, יש לנתניהו (ובמשתמע למדינת ישראל) את תמיכתו המלאה לעשות את מה שצריך לעשות

4.      הכרה בישות פלשתינית: למרות אין ספור פרסומים והערכות, טראמפ לא הכיר בנאום במדינה "פלשתינית". אמנם הוא עשה שימוש במונח הזה, אבל לא בהקשר או במובנים שחמאס, או לצורך העניים בכירים פלשתינים אחרים דורשים. הוא הציע ממשלה פלשתינית חדשה בעזה, ללא חמאס, שתנוהל בפיקוח של גוף בין לאומי חדש, אותו הוא כינה "Board of Peace"  - מועצת השלום. נשיא ארה"ב דיבר על כך שמדובר ב"שלב ראשון" בדרך למה שהוא כינה "פתרון יציב" שיכלול בעתיד גם הקמת סוג של ישות פלשתינית, בתנאי שהיא לא נשלטת בידי החמאס או גורמי טרור אחרים. עם זאת, טראמפ סייג מייד את הפרשנויות האפשרויות ואמר שהתוכנית שלו לא מכירה במדינה פלשתינית באופן מיידי. הוא הדגיש כי ההתקדמות לקראת מדינה כזאת מותנה בהבטחת בטחונה של ישראל ובפירות היכולות הצבאיות של החמאס.  

• עיצומים בבנק הפועלים - יושבתו 180 סניפים ברחבי הארץ
• תוכנית השלום של טראמפ: החטופים ישוחררו תוך 72 שעות
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• מה ההון של הישראלי הממוצע? לא מה שחשבתם

בנאום שלו דיבר טראמפ על האפשרויות האין סופיות שעשויות להיפתח, לעידן חדש של שלום במזרח התיכון. הוא אמר שמדירות רבות באזור מעוניינות בכך, והזכיר את התועלת הרבה לכל הצדדים הטמונה בשלום. עם זאת, בכל מה שנוגע לחמאס, טראמפ לא השאיר מקום למשא ומתן. המסר לחמאס הוא חד וברור – TAKE IT OR LEAVE IT. כאן עשוי לבוא לידי ביטוי קטאר, שיש לה מנופי לחץ טובים על החמאס. גם אם זה לא נאמר במילים, קטאר היא זאת שצריכה להביא את החמאס לחתום על ההסכם שגובש בלא הסכמתם ובלא שיתופם. האם זה יקרה? ימים יגידו. עם זאת, זה ההקשר שבו אפשר להבין את ההתנצלות לכאורה של נתניהו בפני קטאר. ישראל אמנם התנצלה על תקיפת בכירי החמאס על רדמת קטאר, אבל קטאר מצידה תלחץ על חמאס ותאלץ אותו להחזיר את החטופים, להניח את נשקו ולוותר על השליטה שלו בעזה והיומרות שלו להשתתף השלטון בעזה או ביהודה ושומרות אי פעם בעתיד. נתניהו אולי בלע את הצפרדע של התנצלות בפני קטאר, אבל קטאר עומדת לבלוע צפרדע גדולה יותר – ויתור על החמאס, שהוא בעצם הפרוקסי שלה של האחים המוסלמים.

נאום נתניהו - החזרת שבויים ותמיכה בתוכניות של טראמפ לעתיד עזה

נאומו של בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, הדגיש את ההסכמות שהושגו בין נשיא ארצות הברית טראמפ לבינו בפגישה הארוכה ביניהם. נראה שהנאום נוסח בקפדנות על מנת לעקר כל נקודת מחלוקת שהייתה, אם הייתה, בין שני האישים.

1.   החזרת החטופים: נתניהו חזר על הדרישה להחזרת החטופים החיים והמתים כאחד, לישראל בתוך 72 שעות. נתניהו אמר שלחמאס יש שתי אפשרויות, אבל בשתיהן הסוף הוא אותו הסוף – פירוק החמאס מנשקו ומניעת השיתוך שלו בכל דרך, עקיפה או ישירה, בשלטון בעזה. האפשרות הראשונה – חמאס יחזיר את כל החטופים ויתפרק מנשקו. האפשרות השנייה – ישראל "תסיים את העבודה" באמצעים צבאיים בכוחות עצמה. החלק הזה בנאום נתניהו מתכתב היטב עם ההסכמה של טראמפ לצעדים צבאיים ומתן תמיכה מלאה בישראל, אם החמאס לא ייענה לדרישות.

2.   השליטה בעזה: נתניהו הזכיר בנאומו את הצורך ביצירת שלטון חדש בעזה, בתמיכה, תיווך וסיוע של אישים וגופים רבים. עם זאת, הוא עמד על כך שבעתיד הנראה לעין ישראל תהיה אחראית העל הב

3.   הבעת תמיכה באופן כללי בתוכניות טראמפ: ראש ממשלת ישראל, בנימים נתניהו, לא חלק בנאומו על התוכנית של טראמפ, שדיברה על הכרה בישות פלשתינית. עם זאת, הוא הזכיר את אבני הנגף העיקריות שיש להתגבר עליהן לפני שאפילו חושבים על ישות כזאת. הראשונה - שינוי אופי החינוך בבתי הספר ה"פלשתינים", הפסקת ההטפה לטרור ודמוניזציה של היהודים. אבל אבן הנגף השנייה היא החשובה יותר – הכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית. בהקשר הזה חשוב להזכיר את העובדה שמאז הגה מאן דהו את המנטרה המטופשת של "שתי מדינות לשתי עמים החיות זו לצד זו", הצד הפלשתיני הזכיר אותו שוב ושוב. אבל בעוד שוחרי השלום (הנאיביים, שלא לומר חסרי ההבנה, הידע והיכולת להבין את הדקויות הלשוניות) הזכירו שוב ושוב שמדובר במדינה יהודית לצד מדינה פלשתינית, הפלשתינים הזכירו את פתרון שתי המדינות, אבל מעולם לא עשו שימוש במונח "מדינה יהודית". עם זאת, מצער שנתניהו לא הזכיר בהזדמנות זאת גם את הוויתור על זכות השיבה – הן של ההנהגה והן זכות השיבה האישית, בדרך להסכמה או ישות "פלשתינית" כל שהיא.

גם בנאומו, בדומה לנאום טראמפ, דיבר מר בנימין נתניהו על התועלת לכל מדינות המזרח התיכון אם וכאשר תסתיים המלחמה בעזה. הוא הביע תקווה שהמלחמה תסתיים, החטופים יחזרו ותתחיל פעולה לשיקום הרצועה. עם זאת, הוא השאיר את נושא השליטה הביטחונית, כמו גם את נושא הפרימטר בעזה או נסיגה צבאית באופן כללי תחת מעטה של עמימות. ייתכן שהדבר נעשה כהקדמה למשא ומתן כזה או אחר על תפקידה של ישראל בעתיד עזה. מאידך, ייתכן שלישראל אין כל כוונה להסיג את כוחותיה מהרצועה, לפחות לא בעתיד הנראה לעין.

אז מה יעשה החמאס?

הדבר שבולט לעין יותר מכל דבר אחר בנאומים של הנשיא טראמפ וראש הממשלה נתניהו, היה דווקא העדר החמאס והעדר הרצון או הצורך בתגובה או בהתייחסות שלו. מדובר בתכתיב לחמאס, שאיננו נתון לשינויי. לכאורה, אפילו השאלה מה יעשה החמאס היא מיותרת, משום שבכל מקרה הוא יסיים את תפקידו ברצועה, בין בדרכים פחות אלימות ובין אם באמצעות כוח צבאי. ועדיין, תגובת החמאס היא משמעותית הן למורל הישראלי בכלל והן עבור כל אחת ממשפחות החטופים. החזרת החטופים על פי דרישת טראמפ ונתניהו, קרי בתוך 72 שעות, תבטיח לכל הפחות את שמירה על חייהם של מי שעוד נותרו בחיים. אחרת, אף אחד לא ממש יודע אם יחיו, ואם באמת יהיה אפשר למצוא אותם (חיים ומתים כאחד) אחרי שצה"ל יעמיק ויעצים את התמרון בעזה. היא תבטיח, כמובן, את הפסקת הלחימה והגדלת הסיוע (הרב ממילא) הבין לאומי לעזתים.

לצערי אני מעריך שהחמאס לא ייענה לדרישה, או שיענה עליה בסוג של "כן, אבל..." כפי שהוא נוהג תמיד. החמאסניקים הם בני מוות שאינם ראויים לחיות על פני האדמה. אבל מה שמניע אותם הוא קנאות דתית והאמונה בחיים הטובים שאחרי המוות עם 72 בתולות. כשמוסיפים לאמונה הדתית את הכבוד הערבי, ה"שרף", שייפגע מאד אם ייכנעו, יחד עם קצת קפטגון שמחזק את הנשמה, לוחמי חמאס, לא ייכנעו. הם ינסו לנהל משא ומתן, בתקווה למשוך זמן ולהעמיק את הבדידות הדיפלומטית של ישראל. הם ייענו לעסקה – אך ורק אם היא תתאים לכל הדרישות שלהם ומאומה לא פחות מהן. לצערי, גם אם ישראל תיענה לכל הדרישות, ספק רב אם תזכה לראות את כל החטופים חוזרים. לכן, כל שנותר הוא, למרבה הצער, להשלים את השגת מטרות המלחמה אך ורק באמצעים צבאיים.