דונלד טראמפ ובנימין נתניהו (אבי אוחיון לע"מ)דונלד טראמפ ובנימין נתניהו (אבי אוחיון לע"מ)

מה יענה החמאס?

הצעת טראמפ ונתניהו לחמאס - TAKE IT OR LEAVE IT; על ההצעה, הנאומים, הקשר בין ארה"ב לישראל והאם יש תקווה לשחרור החטופים וסיום המלחמה?

משה כסיף |

בתום פגישה ארוכה מהמצופה בין נשיא ארצות הברית, דונאלד טראמפ לבין ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, שהתקיימה אתמול, נאמו שני הנשיאים בחדר שנקרא "State Dining Room" בבית הלבן. מדובר במקום שבו הוכרזו הכרזות חשובות וננאמו נאומים הרי גורל לארצות הברית ולעולם בכלל. בניגוד לציפיות של מומחים, מביני דבר ועיתונאים רבים, התברר שכל הנבואות על מחלוקת בין המנהיגים או על ניסיון של הנשיא טראמפ לכפות על נתניהו (ועל מדינת ישראל) הצהרות או פעולות שאינן תואמות לכאורה את האינטרס הישראלי, הדבר לא קרה כלל ועיקר. 

שפת הגוף של שני המנהיגים הייתה נינוחה ולא ניכרה מתיחות ביניהם. זאת ועוד, הנשיא טראמפ חזר והדגיש את המחויבות שלו לישראל ואת המחוות והצעדים האחרים שעשה למענה. הוא הזכיר את ההכרה בירושלים כבירת ישראל וההכרה בריבונות הישראלית ברמת הגולן. יוצאת מכלל זה הייתה שיחה משולשת בין טראמפ, נתניהו וראש ממשלת קטאר בה התנצל נתניהו על הפגיעה בריבונותה של קטאר עקב ניסיון החיסול המוצדק של מנהיגי חמאס על אדמתה. בנאומו, מסר נשיא ארצות הברית כי יוקם מנגנון תיאום במטרה לשפר תקשורת ויחסים בין ישראל, ארה"ב וקטאר. אבל דווקא המנגנון הזה עשוי להתגלות כסוג של בונוס לישראל, אם ייעשה בו שימוש נכון. אתחיל בנאומים ואסיים בהערכה - מה יענה חמאס?

נאום הנשיא טראמפ - החזרת שבויים, הפסקת לחימה והתפרקות החמאס

את הנאום של הנשיא טראמפ אפשר לחלק לשלושה חלקים:

1.      חזרה על התמיכה בישראל: הנשיא טראמפ מנה חלק נכבד מהצעדים שעשה עבור ישראל – רובם הרבה מעבר למחוות. בין השאר הוא חזר והזכיר את ההכרה בירושלים כבירת ישראל וההכרה ברמת הגולן כחלק משטחה הריבוני של ישראל. הוא חזר והצהיר על תמיכתו בישראל והמחויבות שלו לביטחונה. נשיא ארה"ב הצהיר כי "ארצות הברית תמשיך לעמוד לצד ישראל". כמו כן, אמר שהתוכנית שלו "מבוססת על כך שישראל תישאר בטוחה יותר ולא פחות בטוחה". המשמעות היא שבשום קונסטלציה ארה"ב לא תפעל להשגת מטרות על חשבון הביטחון של מדינת ישראל ואזרחיה. המשמעות היא שבטחון ישראל הוא תנאי מוקדם לכל יזמה מדינית או אחרת. לדבריו, מנהיגים רבים באירופה ובעולם בכלל פנו אליו לפני ההכרה בירושלים כבירת ישראל וטענו שכי הכרה כזאת היא סכנה לשלום העולם. ובכל זאת, הוא בחר להוציא לפועל את ההכרה שממשלים קודמים הצהירו עליה אבל מעולם לא בצעו אותה בפועל.

2.      שחרור חטופים בתוך 72 שעות: טראמפ הצהיר כי הכוונה של כל המהלך המתוכנן הינה שחרור כלל החטופים, החיים והמתים, בתוך 72 שעות. המספר שנקב בו (32 חטופים מתים ועוד 20 חיים) שגוי, אבל הכוונה ברורה. חמאס צריך להשלים את זרת כל החטופים, החיים והמתים כאחד, בתוך 72 שעות, קרי שלושה ימים. זאת במטרה לשחרר את ישראל כולה ואת משפחות החטופים בפרט מהסבל הממושך. מנגד, נשיא ארה"ב אמר שאם החמאס לא יעמוד בדרישה, ישראל תקבל גיבוי מלא מארה"ב לפעולה. (“You’d have our full backing to do what you have to do.”)

3.      פירוק החמאס: טראמפ דרש בנאומו את פירוק החמאס מנשקו, פירוק היכולות הצבאיות והאחרות שלו ואי היכולת שלו להיות שותף ישיר או עקיף לשלטון ברצועת עזה. מבחינת טראמפ, בין אם יחזיר החמאס את כל החטופים הישראלים ובין אם לא, אין לו עתיד ולא חלק בהנהגה העתידית של רצועת עזה. נשיא ארה"C אמר שאם החמאס לא יסכים לשחרור החטופים והתפרקות מנשקו, יש לנתניהו (ובמשתמע למדינת ישראל) את תמיכתו המלאה לעשות את מה שצריך לעשות

4.      הכרה בישות פלשתינית: למרות אין ספור פרסומים והערכות, טראמפ לא הכיר בנאום במדינה "פלשתינית". אמנם הוא עשה שימוש במונח הזה, אבל לא בהקשר או במובנים שחמאס, או לצורך העניים בכירים פלשתינים אחרים דורשים. הוא הציע ממשלה פלשתינית חדשה בעזה, ללא חמאס, שתנוהל בפיקוח של גוף בין לאומי חדש, אותו הוא כינה "Board of Peace"  - מועצת השלום. נשיא ארה"ב דיבר על כך שמדובר ב"שלב ראשון" בדרך למה שהוא כינה "פתרון יציב" שיכלול בעתיד גם הקמת סוג של ישות פלשתינית, בתנאי שהיא לא נשלטת בידי החמאס או גורמי טרור אחרים. עם זאת, טראמפ סייג מייד את הפרשנויות האפשרויות ואמר שהתוכנית שלו לא מכירה במדינה פלשתינית באופן מיידי. הוא הדגיש כי ההתקדמות לקראת מדינה כזאת מותנה בהבטחת בטחונה של ישראל ובפירות היכולות הצבאיות של החמאס.  

קיראו עוד ב"בארץ"

בנאום שלו דיבר טראמפ על האפשרויות האין סופיות שעשויות להיפתח, לעידן חדש של שלום במזרח התיכון. הוא אמר שמדירות רבות באזור מעוניינות בכך, והזכיר את התועלת הרבה לכל הצדדים הטמונה בשלום. עם זאת, בכל מה שנוגע לחמאס, טראמפ לא השאיר מקום למשא ומתן. המסר לחמאס הוא חד וברור – TAKE IT OR LEAVE IT. כאן עשוי לבוא לידי ביטוי קטאר, שיש לה מנופי לחץ טובים על החמאס. גם אם זה לא נאמר במילים, קטאר היא זאת שצריכה להביא את החמאס לחתום על ההסכם שגובש בלא הסכמתם ובלא שיתופם. האם זה יקרה? ימים יגידו. עם זאת, זה ההקשר שבו אפשר להבין את ההתנצלות לכאורה של נתניהו בפני קטאר. ישראל אמנם התנצלה על תקיפת בכירי החמאס על רדמת קטאר, אבל קטאר מצידה תלחץ על חמאס ותאלץ אותו להחזיר את החטופים, להניח את נשקו ולוותר על השליטה שלו בעזה והיומרות שלו להשתתף השלטון בעזה או ביהודה ושומרות אי פעם בעתיד. נתניהו אולי בלע את הצפרדע של התנצלות בפני קטאר, אבל קטאר עומדת לבלוע צפרדע גדולה יותר – ויתור על החמאס, שהוא בעצם הפרוקסי שלה של האחים המוסלמים.

נאום נתניהו - החזרת שבויים ותמיכה בתוכניות של טראמפ לעתיד עזה

נאומו של בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, הדגיש את ההסכמות שהושגו בין נשיא ארצות הברית טראמפ לבינו בפגישה הארוכה ביניהם. נראה שהנאום נוסח בקפדנות על מנת לעקר כל נקודת מחלוקת שהייתה, אם הייתה, בין שני האישים.

1.   החזרת החטופים: נתניהו חזר על הדרישה להחזרת החטופים החיים והמתים כאחד, לישראל בתוך 72 שעות. נתניהו אמר שלחמאס יש שתי אפשרויות, אבל בשתיהן הסוף הוא אותו הסוף – פירוק החמאס מנשקו ומניעת השיתוך שלו בכל דרך, עקיפה או ישירה, בשלטון בעזה. האפשרות הראשונה – חמאס יחזיר את כל החטופים ויתפרק מנשקו. האפשרות השנייה – ישראל "תסיים את העבודה" באמצעים צבאיים בכוחות עצמה. החלק הזה בנאום נתניהו מתכתב היטב עם ההסכמה של טראמפ לצעדים צבאיים ומתן תמיכה מלאה בישראל, אם החמאס לא ייענה לדרישות.

2.   השליטה בעזה: נתניהו הזכיר בנאומו את הצורך ביצירת שלטון חדש בעזה, בתמיכה, תיווך וסיוע של אישים וגופים רבים. עם זאת, הוא עמד על כך שבעתיד הנראה לעין ישראל תהיה אחראית העל הב

3.   הבעת תמיכה באופן כללי בתוכניות טראמפ: ראש ממשלת ישראל, בנימים נתניהו, לא חלק בנאומו על התוכנית של טראמפ, שדיברה על הכרה בישות פלשתינית. עם זאת, הוא הזכיר את אבני הנגף העיקריות שיש להתגבר עליהן לפני שאפילו חושבים על ישות כזאת. הראשונה - שינוי אופי החינוך בבתי הספר ה"פלשתינים", הפסקת ההטפה לטרור ודמוניזציה של היהודים. אבל אבן הנגף השנייה היא החשובה יותר – הכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית. בהקשר הזה חשוב להזכיר את העובדה שמאז הגה מאן דהו את המנטרה המטופשת של "שתי מדינות לשתי עמים החיות זו לצד זו", הצד הפלשתיני הזכיר אותו שוב ושוב. אבל בעוד שוחרי השלום (הנאיביים, שלא לומר חסרי ההבנה, הידע והיכולת להבין את הדקויות הלשוניות) הזכירו שוב ושוב שמדובר במדינה יהודית לצד מדינה פלשתינית, הפלשתינים הזכירו את פתרון שתי המדינות, אבל מעולם לא עשו שימוש במונח "מדינה יהודית". עם זאת, מצער שנתניהו לא הזכיר בהזדמנות זאת גם את הוויתור על זכות השיבה – הן של ההנהגה והן זכות השיבה האישית, בדרך להסכמה או ישות "פלשתינית" כל שהיא.

גם בנאומו, בדומה לנאום טראמפ, דיבר מר בנימין נתניהו על התועלת לכל מדינות המזרח התיכון אם וכאשר תסתיים המלחמה בעזה. הוא הביע תקווה שהמלחמה תסתיים, החטופים יחזרו ותתחיל פעולה לשיקום הרצועה. עם זאת, הוא השאיר את נושא השליטה הביטחונית, כמו גם את נושא הפרימטר בעזה או נסיגה צבאית באופן כללי תחת מעטה של עמימות. ייתכן שהדבר נעשה כהקדמה למשא ומתן כזה או אחר על תפקידה של ישראל בעתיד עזה. מאידך, ייתכן שלישראל אין כל כוונה להסיג את כוחותיה מהרצועה, לפחות לא בעתיד הנראה לעין.


אז מה יעשה החמאס?


הדבר שבולט לעין יותר מכל דבר אחר בנאומים של הנשיא טראמפ וראש הממשלה נתניהו, היה דווקא העדר החמאס והעדר הרצון או הצורך בתגובה או בהתייחסות שלו. מדובר בתכתיב לחמאס, שאיננו נתון לשינויי. לכאורה, אפילו השאלה מה יעשה החמאס היא מיותרת, משום שבכל מקרה הוא יסיים את תפקידו ברצועה, בין בדרכים פחות אלימות ובין אם באמצעות כוח צבאי. ועדיין, תגובת החמאס היא משמעותית הן למורל הישראלי בכלל והן עבור כל אחת ממשפחות החטופים. החזרת החטופים על פי דרישת טראמפ ונתניהו, קרי בתוך 72 שעות, תבטיח לכל הפחות את שמירה על חייהם של מי שעוד נותרו בחיים. אחרת, אף אחד לא ממש יודע אם יחיו, ואם באמת יהיה אפשר למצוא אותם (חיים ומתים כאחד) אחרי שצה"ל יעמיק ויעצים את התמרון בעזה. היא תבטיח, כמובן, את הפסקת הלחימה והגדלת הסיוע (הרב ממילא) הבין לאומי לעזתים.

לצערי אני מעריך שהחמאס לא ייענה לדרישה, או שיענה עליה בסוג של "כן, אבל..." כפי שהוא נוהג תמיד. החמאסניקים הם בני מוות שאינם ראויים לחיות על פני האדמה. אבל מה שמניע אותם הוא קנאות דתית והאמונה בחיים הטובים שאחרי המוות עם 72 בתולות. כשמוסיפים לאמונה הדתית את הכבוד הערבי, ה"שרף", שייפגע מאד אם ייכנעו, יחד עם קצת קפטגון שמחזק את הנשמה, לוחמי חמאס, לא ייכנעו. הם ינסו לנהל משא ומתן, בתקווה למשוך זמן ולהעמיק את הבדידות הדיפלומטית של ישראל. הם ייענו לעסקה – אך ורק אם היא תתאים לכל הדרישות שלהם ומאומה לא פחות מהן. לצערי, גם אם ישראל תיענה לכל הדרישות, ספק רב אם תזכה לראות את כל החטופים חוזרים. לכן, כל שנותר הוא, למרבה הצער, להשלים את השגת מטרות המלחמה אך ורק באמצעים צבאיים.


הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
שי אהרונוביץ רשות המסים
צילום: דני שם טוב דוברות

איך הצליחו ברשות המסים להכניס 20 מיליארד שקל בשנה ולהציל את הקופה?

מה זה חשבונית פיקטיבית, איך הצליחו ברשות המסים לעלות על חשבוניות פיקטיביות ומה צפוי בהמשך?

מנדי הניג |

מלחמה של שנתיים כמעט ולא מורגשת בגירעון של המדינה. יש הורדות דירוג, הציבור מרגיש את העול הכלכלי, הכלכלה פחות צומחת, ועדיין מבחינת הגירעון - הוא נמוך (להרחבה: הגירעון ממשיך להצטמצם: 4.7% מהתוצר באוגוסט). איך מסבירים את "הקסם" הזה? הכנסות גדולות ממסים. אבל, מסים הולכים יחד עם הכנסות - ההכנסות והרווחים של העסקים והציבור בירידה במקרה הרע, קיפאון במקרה הטוב - זה לא אמור להגדיל מסים. 

הגידול במסים נובע מפעולות אסטרטגיות ויזומות של רשות המסים בניהולי של שי אהרונוביץ , לצד חקיקה שהגדילה את בסיס המס. החוק על מיסוי רווחים כלואים הוביל לכך שהרווחים חולקו או יחולקו והגדיל את המס על הדיבידנדים. הקפאת מדרגות המס הגדילה את המש השוטף על השכר. היוזמות להגברת בדיקות תשלומי המס והמע"מ, מניבות הכנסות משמעותיות, ונראה שחוד החנית של פעילות רשות המסים היא הפעילות נגד ההון השחור.

הון שחור בהיקף של מאות מיליארדים מסתובב במשק מדי שנה, ופעולה אחת חשובה חיסלה חלק ממנו - פרויקט חשבונית ישראל שקיבל כתף קרה מאוד מרואי החשבון, יועצי המס והשוק כולו, מתברר כחבל הצלה לתקציב השנתי. המתנגדים חששו גם לפרנסה שלהם - הפרויקט מדבר על דיגיטציה מלאה כזו שתקביל חשבונית שמוציא א'  עם קבלת חשבונית שמדווח עליה ב'. ככה אי אפשר לזייף, או נכון יותר - קשה יותר לזייף. ככה עולים על חשבוניות פיקטיביות. 

חשבונית פיקטיבית היא חשבונית של עסק בכאילו או של עסק אמיתי שנוצר רק כדי לייצר חשבוניות. בדרך הזו מייצרים הוצאות ל"מזמין החשבונית". דמיינו שיש לכם עסק עם הכנסות חודשיות נטו של 300 אלף והוצאות של 100 אלף שקל. יש לכם רווח של 200 אלף שקל. אתם צריכים לשלם על זה מס של 23% - כלומר 46 אלף שקל. אם תקנו חשבונית פיקטיבית של 200 אלף שקל - אתם במצב שאין לכם רווח ואין מס.  יתרה מכך, אתם מקבלים את מע"מ התשומות - 36 אלף שקל (18% על 200 אלף שקל). כלומר חשבונית של 200 אלף שקל הניבה לכם 72 אלף שקל.

המשתמשים בחשבוניות הפיקטיביות היו ארגוני פשע, גופים מפוקפקים וחברות ועסקים אמיתיים שרימו את רשויות המס, ושכך הצליחו לגנוב מהמדינה עשרות מיליארדי שקלים. החשבוניות הפיקטיביות הגיעו לחפי ההערכות ל-100 מיליארד שקל בשנה. לא בכל מצב הזדכו על המס באופן מלא, אבל גם בהערכה שמרנית מדובר על רווח למשתמשים של מעל 30 מיליארד שקל.     

בחור במכולת, נוצר באמצעות AIבחור במכולת, נוצר באמצעות AI

חצי מהישראלים לא יודעים לחשב ריבית ולא יודעים מה זו אינפלציה

הסקר החברתי של הלמ"ס לשנת 2024 התמקד באוריינות פיננסית - רק מחצית מהישראלים יודעים לחשב ריבית דריבית, הרבה לא מבינים את השפעת האינפלציה על ערך הכסף ונחשפים פערי ידע בין המגזרים: אקדמאיים ענו נכון כשחרדים לצד מבוגרים התקשו - מתי נבין שחוסר בהשכלה פיננסית עולה לנו בכיס?

מנדי הניג |

הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2024 מציג תמונה עגומה של רמת הידע הפיננסי בישראל: כמחצית מהאוכלוסייה מתקשה לחשב ריבית, רבים לא מבינים את השפעת האינפלציה על הכסף שלהם, וחלק משמעותי לא מכיר כלים בסיסיים כדי לנהל השקעות. הנתונים, שנאספו בקרב כ-6,900 ישראלים בני 20 ומעלה, ממחישים כי למרות הבנה תיאורטית מסוימת של מושגים פיננסיים, יש עדיין 'בורות' גדולה בקרב הציבור כשזה מגיע ליישום מעשי, והמחיר של חוסר השכלה פיננסית בסופו של יום יכול להיות מתורגם להפסדים משמעותיים של אלפי שקלים לכל משפחה.


ריבית ואינפלציה: מבינים את התיאוריה מתקשים לחשב

הסקר חושף כי 87% מהנשאלים מבינים את המושג הבסיסי של ריבית. הרבה הצליחו להסביר בצורה תיאורתית מה ההבדל בין הלוואה עם תשלום נוסף ללא תשלום, או במילים אחרות הם הבינו שעל כל שקל שהם מלווים הם צריכים לשלם יותר. את זה שיש "מחיר" לכסף. אבל כשביקשו מהם לחשב כמה יסתכם חיסכון של 100 שקלים אחרי שנה בריבית של 4%, רק 56% ענו נכון (104 שקלים). כן זה קצת יותר ממחצית מהנשאלים. המצב החמיר כשהשאלה התקדמה לריבית דריבית: רק 48% ידעו שבצורה כזאת של חיסכון הסכום יגדל ליותר מ-120 שקלים אחרי חמש שנים. במילים אחרות, יותר ממחצית הישראלים לא מבינים את ההשלכות ארוכות הטווח של חיסכון או הלוואה. זה ידע קריטי במיוחד בתקופה של ריבית גבוהה.

במאמר המוסגר זה כנראה גם מסביר את מליארדי השקלים שהישראלים משכיבים בעו"ש. כשחסרה ההבנה לכח העוצמתי של ריבית דריבית, תופעה אותה אפשר לנצל ולמנף בעיקר דרך שוק ההון, הבורות מובילה להיענות נמוכה ביותר להשקיע את הכסף ולהרוויח עליו - ולבנקים בתורם, לנצל את אותו חוסר הידע בשביל לגרוף רווחים ממרווחי ההלוואות.

גם בנושא האינפלציה התמונה בכלל לא מעודדת. 78% יודעים שאינפלציה גבוהה פירושה עליית מחירים מהירה, אבל כשהם נשאלו על ההשפעה של אינפלציה של 2% בשנה על כוח הקנייה של 1,000 שקלים, רק 60% השיבו נכון שערך הכסף יישחק. כ-40% מהציבור, אם כן, לא מבינים שהכסף ש"שוכב בצד" מאבד מערכו עם הזמן. זה אולי קושי בחשבון אבל הוא מתורגם לחוסר הבנה של מה קורה לכסף כשהוא שוכב בלי תשואה.


פערים מגדריים, גילאיים והשכלתיים

הסקר חושף פערים מובהקים בין קבוצות באוכלוסייה. גברים מפגינים ידע גבוה יותר מנשים: 66% מהגברים חישבו נכונה ריבית שנתית לעומת 46% מהנשים, ו-57% מהגברים הבינו ריבית דריבית לעומת 39% מהנשים. נשים גם נטו יותר להימנע מלהשיב על שאלות, מה שמעיד על חוסר ביטחון בידע הפיננסי שלהן.