טראמפ יורה בדאבוס: “כבר לא מזהים את אירופה; רוצה מו״מ מיידי על גרינלנד”

טראמפ עלה לבמה בדאבוס כשהאולם עוד לא סיים להתיישב, ובחוץ אנשים עדיין עמדו בתור כדי לתפוס מקום. חלק מהם גילו שהוא כבר התחיל לדבר רק כשהקול שלו התחיל לבקוע מהטלפונים של מי שכן הצליח להיכנס. בפנים זה נפתח באווירה לא חגיגית במיוחד. הכניסה נראית אחרת מהשואו האמריקאי שהוא רגיל להביא, בלי מוזיקת פתיחה, עם מחיאות כפיים קצרות, והרבה מנהלים שמקשיבים בשקט. בקהל יושבת גם נשיאת הבנק המרכזי האירופי כריסטין לגארד, לצד מזכיר המדינה מרקו רוביו, בכירים מבנק אוף אמריקה ומעולמות הטכנולוגיה, וגם סטיבן מילר מהבית הלבן. 

טראמפ עצמו נשמע רגוע מהרגיל, צמוד לטלפרומפטר, ומיד סימן שהוא לא בא רק לדבר על כלכלה. במקום להיכנס לתוכניות קונקרטיות על יוקר המחיה, הוא מתרכז בינתיים במה שהממשל שלו טוען שהשיג בשנה הראשונה וגם קצת יורה לכל הכיוונים - כמו שהוא אוהב.

בחוץ, לאורך הטיילת ליד ‘בית ארה״ב’, התאספו מפגינים עם שריקות וצעקות, והאבטחה סביב האירוע כבדה במיוחד. לא כולם כיוונו רק לטראמפ - היו גם שלטים נגד הנהגת האיחוד האירופי ונגד הפורום עצמו.

הטון של טראמפ התחיל נמוך מהרגיל, והוא נשען יותר על הטלפרומפטר ממה שאנחנו התרגלנו לראות בנאומים קודמים. בתוך האולם בדאבוס יש שקט די חריג לנאום של נשיא אמריקאי. אין גל של התלהבות, אין ניסיון להרים את החדר בכוח, אלא הקשבה קרה של מנהלים ומנהיגים שמחכים לשורה שתזיז משהו בשווקים.

• תקלה במטוס של טראמפ - חזר לנחיתה; עיכוב בדרך לדאבוס
• ה"רוטציה הגדולה": ממניות צמיחה וענקיות הטק למניות ערך ומניות קטנות
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

כבר במשפטי הפתיחה הוא דאג לסמן קו. “נהדר לחזור לדאבוס היפה בשווייץ ולדבר מול כל כך הרבה מנהיגים עסקיים מכובדים, כל כך הרבה חברים, כמה אויבים, וכל האורחים המכובדים”, הוא אמר, וקיבל כמה צחקוקים. זה היה רגע קליל קצר לפני שהטון התיישר על מה שהוא רצה לקדם באמת.

הכלכלה “מדהימה”, ואז הוא מסובב את הסכין

אחרי פתיח שבו הוא מצייר תמונה של ארה״ב על סטרואידים, טראמפ מתחיל להמטיר מספרים. הוא מדבר על צמיחה בקצב שמטפס מעל 5% ברבעון האחרון, על אינפלציית ליבה סביב 1.6% בשלושת החודשים האחרונים, ועל זה ש“אנשים עושים טוב מאוד” ו“מאוד מרוצים ממני”. הוא דוחף את זה בתור הוכחה שהמהלך שלו עובד, שנה אחת “חזרה לשלטון” שמחזירה את המדינה למסלול.

טראמפ לא נשאר בעולם התיאורטי; הוא יורד לפרטים של יוקר המחיה כדי שזה יישמע מוחשי. הוא יודע בדיוק על אילו מילות מפתח ללחוץ. “בנזין” מקבל אצלו מקום מרכזי, עם טווח מחירים של בערך 1.99 עד 2.31 דולר לגלון, כאילו זו קבלה שהוא שולף מהכיס. אחר כך הוא עובר לתעסוקה, מתעקש שכל המשרות החדשות הגיעו מהמגזר הפרטי, ומשליך את זה מול הקהל כעקיצה ברורה לממשל הקודם.

• מאסק: ייצור הסייברקאב והאופטימוס יהיה איטי מהצפוי
• אסטרטגיית ה-TACO של וול סטריט שוב במבחן: האם טראמפ יתקפל או שהשווקים יצטרכו זעזוע כדי להזכיר לו?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• מדברת ועושה - תרמה 26.3 מיליארד דולר בשנים האחרונות

ואז, בלי הרבה מעבר, הוא עושה את מה שהוא עושה הכי טוב. הוא לוקח את כל הטון החיובי על הכלכלה - ומתחיל לתקוף.

“אירופה לא נראית אותו דבר” - האולם מתכווץ

“אני אוהב את אירופה”, הוא אומר, ואז מיד מוסיף “אבל היא לא הולכת בכיוון הנכון”. מי שחשב שזה יישאר ברמה של ביקורת עדינה מקבל אגרוף. “מקומות מסוימים באירופה”, הוא ממשיך, “לא אפילו ניתנים לזיהוי יותר, בכנות”.

התחושה בדאבוס היא שחלק מהביקורת שלו על אירופה יכולה להישמע אפילו הוגנת, אבל הדרך צורמת. ג׳יימי דיימון מג׳יי.פי מורגן אמר מוקדם יותר שהוא היה ‘יותר מנומס’. אצל מנהלים שבאו לשמוע מסרים לשווקים, זה מרגיש כמו נאום שמחפש עימות, לא פיוס.

הוא גם מכניס את גרמניה לתמונה דרך מחירי האנרגיה שלה, מרים גבה על זה, ואז נותן מחמאה זהירה לקנצלר. טראמפ, כמו טראמפ, שורף וגולל פלסטר באותה נשימה, כדי להשאיר לעצמו אופציה להמשיך את הקרב - אבל לא לנתק לגמרי את החוט.

“52 שיאים חדשים”

אחד הקטעים שהוא דוחף הכי חזק הוא הבורסה. הוא מדבר על “52 שיאים חדשים” בתקופה קצרה, ומתרגם את זה לשורה שהוא יודע שאמריקאים אוהבים לשמוע. הוא טוען שהשוק הוסיף בערך 9 טריליון דולר לחסכונות ולפנסיות. מבחינתו זה לא נתון יבש, זה תעודת זהות של נשיאות. הוא מספר סיפורים קטנים כדי לתת לזה ריח של חיים, כאילו כל משק בית הרגיש פתאום עשיר יותר.

אבל גם פה הוא נוגע בנקודה שמדליקה מנהלים בדאבוס. שוק שיאים זה נחמד, עד שמגיעות כותרות על מלחמות מכסים או חיכוך עם אירופה. והנאום שלו, באותו רגע ממש, עושה לשוק בדיוק את ההפך ממה שהוא מצהיר שהוא אוהב - הוא מייצר אי־ודאות.

“חתכנו את הגירעון”, והוא אומר את זה בלי למצמץ

כשהוא מגיע לסחר, טראמפ נשמע הכי בבית והכי טבעי. הוא מציג ירידה דרמטית בגירעון המסחרי, מדבר על טווח של 62% עד 77%, ומסביר שזה קרה כי הוא שם מכסים ודחף את העולם לשחק לפי הכללים שלו. באותו קו הוא מדבר על דה־רגולציה וקיצוצי מסים, ומנסה למכור את זה כמו חבילה אחת. מבחינתו זו לא מדיניות נקודתית, זה סט כלים שמייצר “אמריקה חזקה” בלי לשלם מחיר.

הבעיה היא שהקהל שלו בדאבוס חי על זרימה חלקה של סחורות וכסף בין יבשות. כשהוא הופך מכסים לסוג של דיפולט, זה נשמע להם כמו “סבבה, אבל מה אתם עושים לנו לשרשראות האספקה”. ולכן גם אם הוא זורק מספרים יפים, השוק מסמן סיכון, לא חגיגה.

התרופות - “מ-1,300 ל-87 דולר”

באמצע, הוא מחזיר את הנאום לרחוב האמריקאי. הוא מביא דוגמה למחיר תרופה שירד, לדבריו, מ-1,300 דולר ל-87 דולר. זה אחד המשפטים שטראמפ אוהב, מספר ענק ואז מספר קטן, כי הוא נשמע כמו ניצחון מיידי. הוא לא מדבר על המנגנון, לא נכנס לפרטים, פשוט שם את זה על השולחן בתור “הנה, זה עובד”.

וזה הקו שחוזר כל הזמן. פחות להסביר, יותר להראות תמונה חדה. מי שמחפש דיוק רגולטורי או הסבר איך זה מחזיק לאורך זמן לא יקבל אותו בנאום הזה. מי שמחפש כותרת - מקבל.

ואז מגיעה גרינלנד - “מו״מ מיידי”, “רק אנחנו יכולים להגן עליה”

טראמפ מגיע לגרינלנד אחרי שהוא מכין לזה קרקע בצורה די מפתיעה. הוא מחבר את זה לעבר של אירופה, ובשורה התחתונה אומר שכמו שארה״ב רכשה טריטוריות לאורך ההיסטוריה, גם מדינות אירופיות עשו את זה, חלק צברו ״עושר עצום״ ו״שטחים עצומים״, וחלק ״הלכו אחורה״. בין השורות הוא שם גם פחד ברור ואומר שכשטריטוריה שמצטמצמת,  עושר מצטמצם. ואז הוא עובר לשורה שכולם באו לשמוע - ״אני רוצה משא ומתן מיידי״ כדי לדון שוב ברכישת גרינלנד.

הוא לא עוצר שם. הוא מסביר שגרינלנד יושבת “במיקום אסטרטגי מפתח” בין ארה״ב, רוסיה וסין, והוא מתאר אותה כשטח “כמעט לא מיושב ולא מפותח”. ואז הוא שולף משפט שמכניס את דנמרק ישר לבעיה. הוא אומר שאחרי מלחמת העולם השנייה ארה״ב החזירה את גרינלנד לדנמרק, ושואל “כמה טיפשים היינו”, ומסיים ב“כמה כפויי טובה הם עכשיו”.

ברגע הזה הנאום כבר לא כלכלי במובן הצר. זה נאום שמייצר כותרת גיאו־פוליטית שעושה רעש בשווקים, כי כל מי שמנהל סיכונים מבין מה זה אומר כשנשיא ארה״ב מדבר על רכישת טריטוריה של בעלת ברית.

ולא שכח להזכיר את וונצואלה - “בחצי שנה יותר כסף מ-20 שנה”

כמו שהוא עושה לא פעם, טראמפ קופץ יבשת בלי להתנצל. הוא עובר לוונצואלה ומצהיר שהמדינה “תעשה יותר כסף בששת החודשים הקרובים מאשר בעשרים השנים האחרונות”. זה נשמע כמו טיזר למהלך אנרגיה גדול, והוא מחבר את זה לאותו היגיון שהוא משתמש בו לגבי גרינלנד, כאילו ארה״ב יודעת “לסדר” נכסים אסטרטגיים בעולם כשאחרים לא מסוגלים.

המסר פה כפול. מצד אחד הוא רוצה להישמע כאילו מחירי אנרגיה יישארו בשליטה, מצד שני הוא משדר שהוא לא מתבייש לפתוח חזיתות. וזה בדיוק מה שמחזיר את השוק למצב של דריכות, כי יותר חזיתות אומר יותר משתנים שקשה לתמחר.

הנשיא מפרגן למאסק

באופן די מפתיע, טראמפ גם מחמיא לאילון מאסק ומחזיר אותו לשיח דרך “מחלקת היעילות הממשלתית”, DOGE, עם קרדיט על קיצוץ עלויות. זה בולט כי היחסים שלהם כבר היו פיצוץ פומבי בעבר, ועכשיו הוא מדבר עליו שוב כאילו זה כלי עבודה לגיטימי בממשל.

הוא משתמש בזה כדי לחזק עוד נדבך בנרטיב הכלכלי. פחות ממשלה, יותר יעילות, פחות בזבוז. זה נשמע טוב באולם של מנהלים. אבל שוב, כמו כל הנאום הזה, הוא לא בנוי להסביר - הוא בנוי לשדר כיוון, ואז להשאיר את כולם לעבוד עם זה.