אנבידיה הואנג

"אני ממש בסדר עם זה": מדוע מנכ"ל אנבידיה לא מפחד ממס של 7 מיליארד דולר

קליפורניה מקדמת מהלך פיסקלי חריג שעשוי להשפיע על העשירים ביותר במדינה. על הפרק הצעת חוק שמדברת על מס חד פעמי של 5% על הונם של מיליארדרים, כשהמטרה היא לממן שירותי בריאות, סיוע במזון וחינוך

ליאור דנקנר | 07/01/2026 10:19

נושאים בכתבה אנבידיה קליפורניה מס ג'נסן הואנג

אחד האנשים שעשויים למצוא את עצמם כותבים המחאה לרשויות המס היא ג'נסן הואנג, מנכ"ל אנבידיה NVIDIA Corp. 1% , שהונו מוערך בכ-156 מיליארד דולר. אבל בניגוד למה שניתן היה לצפות, הואנג לא מתרגש. בשיחה עם בלומברג הוא נשמע רגוע להפליא: "בחרנו לחיות בסיליקון ואלי, וכל מיסים שיחליטו להטיל - יהיה בסדר. אני ממש בסדר עם זה."

המילים האלה לא סתם מנומסות. הן משקפות תפיסת עולם שונה מזו של רבים מעמיתיו העשירים, שכבר ארזו את המזוודות ועזבו לטקסס או פלורידה. בעוד פיטר תיל ודייויד סאקס בחרו לעזוב את קליפורניה ולחפש מקומות ידידותיים יותר מבחינה מיסוי, הואנג נשאר. לא בגלל שהוא לא מבין מה זה אומר לשלם למעלה מ-7 מיליארד דולר, אלא כי הוא מבין איפה נמצא האוצר האמיתי שלו.

הבחירה להישאר: מה שווה סיליקון ואלי באמת

אנבידיה הוקמה ב-1993 בסן חוזה, ומאז היא לא זזה רחוק. החברה ממוקמת היום בסנטה קלרה, לב ליבה של סיליקון ואלי, והפכה למנוע המניע את מהפכת הבינה המלאכותית. השבבים שלה מאפשרים את ההתפתחות והפעלה של מודלי AI מתקדמים, והיא נחשבת לאחת החברות החשובות ביותר בתעשייה העולמית. מה שמחזיק את הואנג במקום הזה לא נובע מרגש אלה חישוב עסקי קר. "המאגר הטכנולוגי כאן הוא הלב הפועם של מה שאנחנו עושים" הוא מסביר. "אני לא רוצה לעזוב את סיליקון ואלי כי כאן נמצאים הכישרונות שמאפשרים לנו לבנות את העתיד."

זו לא תמימות. הואנג יודע שהסביבה העסקית בקליפורניה מורכבת, המיסים גבוהים, והחוקים הרגולטוריים מחמירים. אבל הוא גם יודע שאין מקום אחר בעולם שמרכז בתוכו צפיפות כזו של מהנדסים, יזמים, משקיעי הון סיכון וחברות טכנולוגיה מובילות. במובן הזה, במקום להסתכל על המיסים כהוצאה, הוא מסתכל עליהם כהשקעה. הם מימון של תשתיות שמאפשרות את קיום האקו-סיסטם הזה. וכשאתה מנהל חברה ששווייה השוק עומד על טריליוני דולרים, 7 מיליארד דולר הם לא סיבה לקום ולעזוב את המקום שהופך אותך למוביל עולמי.

כשאחרים בורחים, הוא נשאר – למה?

בעוד הואנג נשאר, אחרים כבר עזבו. פיטר תיל, ממייסדי פייפל PayPal Holdings -2.17% , עבר לפלורידה. דייויד סאקס, יזם טכנולוגי בכיר, עבר לאוסטין. שניהם הצהירו בעבר כי מדיניות המיסוי בקליפורניה מאלצת אותם לשקול מחדש את המיקום שלהם. זו לא החלטה מופרכת, פלורידה וטקסס מציעות סביבה ללא מס הכנסה מדינתי, ובמובן הזה הן אטרקטיביות מאוד לעשירים. אבל הואנג לא חושב ככה. הוא לא רואה במיסים מכשול שצריך לעקוף, אלא מחיר הכניסה למקום שנותן לו יתרון תחרותי ברור.

מעבר לזה, העמדה שלו משדרת משהו חשוב: אחריות חברתית לא חייבת להיות קונפליקט. ברגע שאתה מקבל שהתפתחות עסקית תלויה בתשתיות ציבוריות כמו חינוך איכותי, שירותי בריאות, סביבה חברתית יציבה, אז המיסים הופכים לא לנטל אלא לחלק מהמשוואה. וזו הסיבה שהוא אומר בפשטות: "אני בסדר עם זה."

מה אומר המס הזה על קליפורניה ועל העתיד של היי-טק?

הצעת החוק עדיין צריכה לעבור את מסלול איסוף החתימות ולהגיע להצבעה בנובמבר 2026, אבל השיח סביבה כבר מתחמם. יש חשש אמיתי שמס כזה יוביל לבריחה נוספת של עשירים, מה שעלול לפגוע בהכנסות המדינה בטווח הארוך. מצד שני, יש גם סיכוי שהמס יממן שירותים חיוניים שישפרו את איכות החיים, יחזקו את התשתיות ויגדילו את האטרקטיביות של קליפורניה בעיני כוח אדם איכותי.

קיראו עוד ב"גלובל"

הואנג מהמר על התרחיש השני. הוא מאמין שהשקעה ציבורית נכונה יכולה ליצור כוח אדם מיומן יותר, מערכות חינוך וחדשנות חזקות יותר, וסביבה שתמשיך למשוך את מיטב המוחות בעולם. במובן הזה, ההחלטה שלו להישאר היא גם סוג של הימור על קליפורניה, לא כמדינה שמנסה לחלוב את העשירים, אלא כמדינה שמשקיעה בעתיד שלה.

זה אבל ממש לא אומר שהמס הזה לא שנוי במחלוקת. יש המון ביקורת על הרעיון מכלכלנים, מיזמים, וכמובן גם מפוליטיקאים. יש שטוענים שהוא עונשי, שהוא יגרום לנזק כלכלי, שהוא מבטא פוליטיקה של קנאה במקום של אחריות. אבל דווקא כשמישהו כמו ג'נסן הואנג, שעומד לשלם את אחד הסכומים הגבוהים ביותר, אומר שהוא בסדר עם זה, זה מספר סיפור אחר. זה מראה שאפשר להיות עשיר, מצליח ולא להתייחס למיסים כאויב.

ההחלטה של הואנג מעבירה מסר לתעשייה כולה: לפעמים המהלך הפרגמטי הוא לא לברוח, אלא להישאר. להבין שהסביבה שבה אתה פועל היא חלק מההצלחה העיסקית שלך, ושאם אתה רוצה לשמור על היתרון שלך, אתה צריך להיות מוכן לשלם עליו. במקרה של אנבידיה, הואנג בעצם אומר בצורה מפורשת שהמחיר שווה את זה, ושבלי סיליקון ואלי, החברה הזו לא הייתה מה שהיא היום.