אנרגיה מתחדשת ונקייה זה העתיד - אנרגיה פוסילית מלכלכת ומזהמת. התובנות הברורות האלו על רקע משבר אקלים שהולם ומתעצם הובילו את מדינות העולם לכוון להפחתה של קידוחים פוסיליים. במקביל נקבעו יעדים להפחתת המימון הבנקאי לתחום הפוסילי. חשבו שלהוריד את צינור החמצן, יצמצם את התעשייה. אבל, הכסף מדבר - קידוחי הנפט והגז רווחיים מאוד, והבנקים ממשיכים להזרים כספים גדולים למאגרים האלו. מתברר שאין רגולציה ב"כאילו". אם רוצים שבנקים לא יממנו קידוחי נפט צריך לחוקק חוק. אם מבקשים מהבנקים, הם יגידו - בסדר, אבל בפועל יעשו מה שהם צריכים לעשות - להגדיל את הרווח שלהם גם אם זו הלוואה שמייצרת בהמשך זיהום אקלימי.      

 המימון העולמי לתעשיית הדלקים המאובנים ממשיך לגדול במקום לרדת. בשנת 2024, הבנקים הגדולים בעולם סיפקו כ-870 מיליארד דולר לחברות דלקים מאובנים, עלייה של 160 מיליארד דולר לעומת השנה הקודמת. הנתונים מגלים תמונה מדאיגה: אף בנק גדול עדיין לא התחייב להפסיק את המימון לקידוחי שדות נפט וגז חדשים או לאספקת פחם חדשה, זאת למרות ההחמרה החריפה במשבר האקלים שאנחנו רואים בשנים האחרונות עם גלי חום קיצוניים יותר, שיטפונות רבים יותר ועליית טמפרטורת האוקיינוסים.

כשסוכנות האנרגיה הבינלאומית פרסמה ב-2021 את מפת הדרכים שלה להשגת אפס פליטות עד שנת 2050, המסר היה כי אין צורך בהשקעה באספקת דלקים מאובנים (נפט, גז טבעי ופחם) חדשים, ומעבר לפרויקטים שכבר אושרו לא יאושרו שדות נפט וגז חדשים. התחזיות דיברו על ירידה של 25% בביקוש העולמי לדלקים מאובנים עד 2030, ועל צניחה של 80% עד 2050. המימון השנתי לנפט, גז ופחם היה אמור לקטון ביותר מחצי, מטריליון דולר בשנת 2024 לסכום נמוך מ-450 מיליארד דולר בשנה עד 2030.

אך תחזיות לחוד ומציאות לחוד. במקום הירידה המתוכננת, המימון לתעשיית הדלקים המאובנים הפך מגמה. סוכנות האנרגיה הבינלאומית צופה שב-2025 ההשקעה בנפט, גז ופחם תגיע ל-1.1 טריליון דולר. מדובר בהיפוך מוחלט של המגמה הצפויה. מאז הסכם פריז ב-2016 ועד היום, הבנקים העולמיים סיפקו 7 טריליון דולר לתעשיית הדלקים המאובנים. בין 2025 ל-2030 צפויות השקעות מצטברות בקידוחי נפט וגז בהיקף של 4.3 טריליון דולר. ההשקעה השנתית בקידוחי נפט וגז צפויה לעבור את רף 600 מיליארד דולר לראשונה מזה עשור.

• טורקיה מתקרבת להסכם חיפושי גז בלוב: מהלך אסטרטגי שיכול לשנות את מאזן הכוחות במזרח התיכון
• איראן צפויה לחדש את אספקת הגז לעיראק
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

מחקר חדש של TPI, מרכז המעבר לעולם אקלימי בבית הספר לכלכלה בלונדון (London school of economics), בדק 36 מהבנקים הגדולים בעולם ומצא שאף בנק גדול עדיין לא התחייב להפסיק את המימון לקידוח שדות נפט וגז חדשים. החוקרים נותנים ציון לבנקים על בסיס 77 אינדיקטורים שאומדים את מדיניות האקלים של כל בנק ובנק, ועלה כי 95% מהציונים שניתנו לבנקים נותרו ללא שינוי משנה לשנה, והציונים שכן השתנו הראו כי הבנקים החלישו את מדיניות האקלים שלהם.

הבנקים האמריקאיים מובילים את מרוץ המימון לדלקים מאובנים. בנק JPMorgan התחזק במעמדו כבנק המוביל במימון דלקים מאובנים עם 54 מיליארד דולר ב-2024, עלייה של 39% לעומת השנה הקודמת. בנק אוף אמריקה במקום השני עם 46 מיליארד דולר, עלייה של 38%. סיטי במקום השלישי עם 44.7 מיליארד דולר, עלייה של כמעט 50%. שלושת הבנקים הללו נמנים בין אלה שעזבו את "ברית הבנקאות לאפס השקעה בדלקים מאובנים" לאחר בחירתו מחדש של דונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית. ביוני 2025 הברית נסגרה לחלוטין לאחר שבנקים מובילים עזבו אותה בעקבות הבחירות בארה"ב.

• וורן באפט מלמד אתכם מתי לממש מניות והדבר הכי חשוב בהשקעות
• אנבידיה: עליות קלות לפני דוחות ענקיות הטק
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• מ-240 לפחות מדולר - הקריסה של ביונדמיט

מחקר נוסף של ארגון Stand.earth חשף כי בנקים הוסיפו 2 מיליארד דולר במימון ישיר לנפט וגז באזור יערות האמזונס מאז תחילת 2024 כאשר מאז הסכם פריז ב-2016, בנקים מימנו ישירות למעלה מ-15 מיליארד דולר לפעילויות נפט וגז באמזונס. הבנק הברזילאי איטאו מוביל את הרשימה כמממן הגדול ביותר של פרויקטי נפט וגז ביער הגשם המפורסם המכונה גם "הריאות של העולם", בעיקר בזכות המימון שלו לחברת Eneva, למרות שהבנק טוען לתמיכה בפיתוח סוציו-כלכלי ושימור סביבתי של האזור.

מדיניות טראמפ מזרימה עוד נפט וגז

מאז חזרתו של דונלד טראמפ לבית הלבן בינואר, מדיניות האנרגיה האמריקאית קיבלה תאוצה חסרת תקדים לכיוון הרחבת קידוחי נפט וגז ונראה כי טראמפ עשה כל שיכולתו כדי להפוך את המדיניות של הנשיא הקודם, ג'ו ביידן בנושא. ביום הראשון לכהונתו השנייה, טראמפ חתם על צווים ביצועיים שהכריזו על מצב חירום אנרגטי לאומי, והורו לבטל מדיניות אקלימית שלטענתו מייקרת את עלויות המזון והדלק.

הממשל החדש פועל במהירות חסרת תקדים. משרד הפנים האמריקני אישר בחצי שנה מעל 3,000 רישיונות קידוח בקרקעות פדרליות ובקרקעות של אוכלוסיות ילידיות אמריקאיות, גידול של עשרות אחוזים לעומת האישורים תחת ממשל ביידן.

באפריל הודיע משרד הפנים על קיצור דרמטי של תהליך אישור הרישיונות, מכ-260 ימים בממוצע בשלוש השנים הראשונות של ממשל ביידן לכ-30 ימים בלבד. המשרד השתמש בסמכויות חירום במסגרת חוקי הגנת הסביבה כדי לזרז את התהליך. על כך אמר שר הפנים דאג בורגום, כי "ארצות הברית לא יכולה להרשות לעצמה לחכות". הצווים הביצועיים של טראמפ פתחו גם אזורים רגישים לקידוח. השלטון ביטל הגבלות על קידוח בשמורת הטבע הארקטית באלסקה, פתח את השמורה הפטרוליאומית הלאומית במערב הארקטי, והחזיר רישיונות נפט שבוטלו בכהונתו הראשונה. הממשל גם ביטל את האיסור של ביידן על קידוח מול החופים המזרחיים והמערביים של ארצות הברית וחלקים מאלסקה.

מעבר לכך, הממשל פתח כמעט 40 מיליון דונם של יערות לאומיים שהיו מוגנים כ"אזורי דרכים" לפיתוח תעשייתי, כולל קידוחי נפט וגז, כרייה וכריתת עצים. ההשלכות הישירות נוגעות ביערות לאומיים ב-36 מדינות ובפורטו ריקו, כולל יער הטונגאס הלאומי באלסקה, יער הנחשב אוצר לאומי ואחד מהיערות הגשומים והממוזגים הגדולים בעולם.

תעשיית הנפט והגז קיבלה בברכה את הצעדים האלה. מייק סומרס, נשיא המכון האמריקאי לנפט, ארגון השדולה הגדולה ביותר של התעשייה, הצהיר כי "זה יום חדש לאנרגיה האמריקאית, ואנחנו מברכים את הנשיא טראמפ על כך שהוא נע במהירות לשרטט מסלול חדש שבו נפט וגז אמריקאי מקבלים חיבוק ולא הגבלה".

למה ממשיכים ללכלך את העולם?

הפער בין התחזיות למציאות נובע ממספר גורמים שלא תמיד נלקחו בחשבון במלואם. צורכי האנרגיה העולמיים ממשיכים לעלות, במיוחד במדינות מתפתחות שבהן מאות מיליוני אנשים זקוקים לחשמל ולדלק לצמיחה כלכלית. בנוסף מלחמת אוקראינה והמתחים הגיאופוליטיים החזירו את נושא הביטחון האנרגטי לראש סדר היום הלאומי של מדינות רבות, מה שדחף אותן להבטיח אספקת אנרגיה מקומית או מבעלות ברית מהימנות. מדיניות האנרגיה של ממשל טראמפ וממשלות אחרות מעודדת במפורש את המשך ההשקעה בדלקים מאובנים, תוך דחיית שיקולים אקלימיים.

יש גם סיבה כלכלית בסיסית: חברות הנפט והגז חייבות להמשיך להשקיע כדי לפצות על הירידה הטבעית בייצור משדות קיימים. סוכנות האנרגיה העולמית הצהירה כי ללא השקעות חדשות, תפוקת הנפט העולמית תרד בכ-8% בשנה, ותפוקת הגז תרד ב-9% בשנה. זה שיעור המקביל לאובדן של כל התפוקה השנתית של ברזיל ונורווגיה ביחד. כמעט 90% מההשקעה השנתית בנפט וגז מאז 2019 הוקדשה לפיצוי על ירידות בייצור ולא לעמידה בצמיחת הביקוש.

לצד ההשקעה המתמשכת והאסטרונומית בדלקים מזהמים, יש גם חדשות טובות. ההשקעה בטכנולוגיות נקיות אנרגיה מתחדשת, גרעינית, רשתות, אחסון אנרגיה סולארית, דלקים דלי פליטות עדיין עולה גם היא. ב-2025 ההשקעה הזו צפויה להגיע לשיא של 2.2 טריליון דולר, כמעט פי שניים מההשקעה בדלקים מאובנים. ההשקעה באנרגיה סולארית בלבד צפויה להגיע לכ-450 מיליארד דולר ב-2025, מה שהופך אותה ליעד ההשקעה הגדול ביותר מבין ההשקעות האנרגטיות בעולם. גם ההשקעה באחסון סוללות עולה במהירות וצפויה לעבור את ה-65 מיליארד דולר השנה.

אבל יחס ההשקעה בין אנרגיה נקייה לדלקים מאובנים עדיין רחוק מיחס 4:1 שארגון BloombergNEF קבע כרמה הנדרשת כדי לשמור שטמפרטורת כדור הארץ לא תעלה ברמה של 1.5 מעלות צלזיוס. בנוסף, ההשקעות בדלקים מאובנים שמתבצעות כיום נועלות את העולם לעשרות שנים של תלות מתמשכת באנרגיה מזהמת. הבנקים מצפים לתשואות על השקעות אלה לאורך חיי החוזים הפיננסיים, מה שמשמעו שחברות הדלקים המאובנים חייבות להמשיך לייצר כדי לספק תשואות אלה.

חוקרי בית הספר לכלכלה בלונדון (LSE) מזהירים בבירור: "יעדי הסכם פריז מתרחקים עוד יותר". ישנה מחלוקת בסיסית על עתיד ההשקעות. חברות כמו ExxonMobil טוענות כי הביקוש לנפט יגיע לכ-105 מיליון חביות ליום ב-2050, וכי נדרשות השקעות מתמשכות במציאה ופיתוח משאבים חדשים. לעומת זאת, בתכנית של סוכנות האנרגיה הבינלאומית לאפס פליטות ב-2050, ביקוש הנפט צפוי לרדת ב-75% וביקוש הגז ב% אחוז מרמות הביקוש שהיו בשנת 2020.

הנתונים מראים שהמעבר מדלקים מאובנים לאנרגיה נקייה מתרחש לאט בהרבה מהנדרש. ללא רגולציה חזקה יותר, עמידה במטרות הסכם פריז נראית יותר ויותר רחוקה. פעילי אקלים ברורים בעמדתם. "הנסיגה של בנקים אמריקאיים מהתחייבויות אקלימיות חזקות היא בלתי מקובלת, חסרת אחריות באופן עמוק, וכניעה ברורה ללחץ פוליטי", אמרה ג'סי וקסמן, יועצת קמפיין ב-Sierra Club. הנתונים מלמדים שבניגוד לתחזיות מלפני ארבע שנים, העולם נע בכיוון ההפוך ממה שנדרש כדי למנוע שינוי אקלים קטסטרופלי.