עבודה/גילום מס בגין רכב וטלפון אינו חלק מהפנסיה

@ בית המשפט העליון (כב' הש' מ' חשין) קבע כי תוספת גילום המס בגין שווי השימוש ברכב ובגין תשלום הוצאות טלפון אינה מהווה חלק מהמשכורת הקובעת לצורך תשלום גימלת פנסיה לעובד@
עודד ארבל |

עובדות וטענות: המשיב 2, עו"ד גרא קורן, היה עובד של העותרת, הקרן הקיימת לישראל. קורן פרש מעבודתו בשנת 1996, והחל מקבל גימלה. כשנתיים לאחר פרישתו הגיש קורן תביעה לבית הדין לעבודה, בה ביקש, בין היתר, להכיר בתוספות גילום המס ששולמו לו בגין שווי השימוש ברכב ובגין תשלום הוצאות הטלפון, שעה שעבד בשירות העותרת, כתוספות הנכללות במשכורת הקובעת, קרי, באותה משכורת שעל בסיסה משתלמת הגימלה לה הוא זכאי. בית הדין האזורי לעבודה דחה את תביעתו של קורן. קורן עירער לבית הדין הארצי לעבודה, שקיבל את ערעורו. בית הדין הארצי ייסד החלטתו על פסיקה קודמת שפסק (דב"ע נב/3-19 בן יפלח נ' פולגת תעשיות בע"מ), פסיקה שהפכה להלכה מבחינת בית הדין הארצי לעבודה, ואשר סיווגה גילום מס כחלק משכר היסוד של העובד לצורך פיצויי פיטורים. זאת שכן, כך בית הדין הארצי לעבודה, הגילום מגדיל את השכר הריאלי של העובד. מכאן העתירה נשוא הדיון.

דיון משפטי:

כב' הש' מ' חשין:

אין לקבל את ההלכה שקבע בית הדין הארצי לעבודה. אכן כן, גילום מס מגדיל את השכר הריאלי של העובד, ואולם לא ברור כיצד יש בעובדה זו, באשר היא, כדי להשליך במישרין על סיווגו של הגילום - בדיני עבודה - כרכיב בין רכיבים לגימלה. הרי לא כל רכיב המגדיל את השכר הריאלי מהווה שכר קובע לצורכי גימלה. יתרה מכך, הגילום במהותו נגזר מתשלום או מהטבה פלונים, על כן סיווג גילום המס ייקבע על-פי סיווג ההטבה שבעניינה נעשה. קרי, אם ההטבה מהווה חלק משכר היסוד אזי אף גילום המס בגין אותה הטבה יחשב כחלק משכר יסוד נושא גימלה. במקרה הנדון מדובר בתוספות שאינן בנות-גימלה עפ"י ההסכם הקיבוצי החל על קורן. משכך, גילום המס בגינם מהווה אף הוא תוספת (שאינה בת-גימלה) ולא שכר.

העתירה מתקבלת

המשיב 2 ישא בהוצאות בסך 10,000 ש"ח

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
בחור במכולת, נוצר באמצעות AIבחור במכולת, נוצר באמצעות AI

הפתעה - "צעירים בארץ עם ידע פיננסי טוב מהמבוגרים"

בניגוד למדינות ה-OECD שבהן המבוגרים בעלי אוריינות פיננסית שעולה על הצעירים, בישראל זה הפוך - כך קובע מחקר של בנק ישראל 

מנדי הניג |

מחקר חדש של בנק ישראל מגלה כי למרות שהממוצע הארצי של אוריינות פיננסית בישראל דומה למדינות ה-OECD, הפערים הפנימיים בין קבוצות האוכלוסייה גדולים משמעותית. בחברה הערבית קיימת בעיה חריפה במיוחד, עם ציון של 54 נקודות בלבד לעומת 67 נקודות בקרב יהודים לא-חרדים - פער של כמעט 13 נקודות שמעיד על חסמים מבניים.

מחקר מקיף שנערך אשתקד במסגרת הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשיתוף עם בנק ישראל, בחן את רמת האוריינות הפיננסית בקרב 4,586 אזרחים בוגרים. התוצאות מצביעות על כך שבעוד המדד הכללי של אוריינות פיננסית בישראל הסתכם ב-64 נקודות - זהה לממוצע מדינות ה-OECD - קיימים פערים מובהקים בתוך החברה הישראלית.

"רמת האוריינות הפיננסית בישראל דומה לממוצע מדינות ה-OECD, ולא נמצאו פערים בין ישראל לממוצע ה-OECD במדד הכולל והן ברכיביו השונים", כותבים החוקרים ספי בכר, מאיה הרן רוזן ורמסיס גרא. עם זאת, הם מזהירים כי "קיימים פערים מובהקים באוריינות הפיננסית בין קבוצות האוכלוסייה בישראל: יהודים לא-חרדים זוכים לציונים הגבוהים ביותר, ואילו בחברה הערבית הציונים נמוכים גם לאחר פיקוח על משתנים שונים".

החברה הערבית: פער שלא נעלם גם אחרי התחשבות בגורמים דמוגרפיים

במדד הכללי של אוריינות פיננסית, האוכלוסייה הערבית קיבלה ציון של 54 נקודות בלבד, לעומת 67 נקודות ביהודים לא-חרדים ו-62 נקודות בחרדים. "בהשוואה בין קבוצות אוכלוסייה נמצא, כי בחברה הערבית קיים פער שלילי ומובהק בשני משתני התוצאה, גם לאחר שליטה על מאפיינים דמוגרפיים ורמת ידיעת השפה העברית", מציין המחקר. "ממצא זה מצביע על קיומם של חסמים נוספים בחברה הערבית, בדומה לממצאים של הצוות הבין-משרדי לגיבוש תוכנית לאומית להגברת ההכלה הפיננסית".

הנתונים מראים כי רק 13% מהאוכלוסייה הערבית עוברים את סף המינימום של 70 נקודות שנקבע על-ידי ה-OECD כציון הנדרש להתנהלות פיננסית מיטבית, לעומת 53% ביהודים לא-חרדים. בידע הפיננסי - הבנת מושגים כמו אינפלציה, ריבית ופיזור סיכונים - הציון של הערבים עמד על 20 נקודות בלבד, לעומת 31 נקודות ביהודים לא-חרדים.